משתמש:Maslul+derech/טיוטה

אליהו (מאיר) עבד-אלנביא (נולד ב-1899, נפטר ב כ"ו באלול התש"ז, 1947) הוא בנם של חביבה ונעים עבד-אלנביא. עלה לארץ כמעפיל מעיראק ומצא את מותו ביום עלייתו לארץ בגיל 48. אלנביא נקבר בבית העלמין של קיבוץ בית הערבה כאלמוני, בשם אברהם בן אברהם ורק לאחר מספר שנים אותר וזוהה בשמו.

חללי בית הערבה הישנה

קיבוץ בית הערבה הוקם לראשונה בתאריך 8.5.1939, במהלך שנות היישוב למן הקמתו נקברו בו חמישה חללים. ראשוני החללים היו יעקב לביא וזאב לוונטל, חברי קיבוץ שנרצחו בעת שעסקו בחקלאות על גדת הירדן בשנת תש"א, 1941. חלל נוסף הוא הילד גדעון קורנל, בנם של חנה ודוד קורנל (לימים קורן) ממייסדי הקיבוץ, אשר בגיל שנתיים טבע בבריכת הקיבוץ, שנת תש"ג, 1942. החלל הרביעי ביישוב הוא אליהו מאיר עבד-אלנביא, תש"ז, 1947. החלל האחרון שנקבר בבית הערבה הוא נמרוד שכטר, לוחם פלמ"ח אשר נהרג בתאונת אימונים בשנת תש"ח, 1948.

עלייתו לארץ

החל משנת 1946 החל קיבוץ בית הערבה לקלוט עליה מעיראק. הקיבוץ נערך לכך במסגרת התכנית לעליה ב' של הפלמ"ח. העולים אורגנו על ידי אנשי חלוץ בעיראק, הוסעו במדבר במשאיות צבאיות מכוסות ברזנט. מספר קילומטרים לפני ההגעה היו יורדים מן המשאיות וממשיכים בהליכה רגלית עד לגדת הירדן מול בית הערבה. נאמר כי בעת חציית הירדן היו אוחזים ידיים אחד עם השני כדי שלא ליפול למי הירדן וכך היו חוצים את הנהר עד להגעתם לגדה שממול, היא קיבוץ בית הערבה.

בבית הערבה היו חברי קיבוץ אשר עברו הכשרה בתל אביב על ידי מטה עליה ב', היא העלייה הבלתי לגלית לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. אלה היו קולטים את העולים, מנפיקים להם תעודות זהות ובכך "מכשירים" אותם כתושבי הארץ. כמו כן היו מספקים להם בגדים ישראלים מקומיים כדי שייטמעו באוכלוסייה המקומית כמה שיותר מהר ויהיה קושי להבחין בכך שהם עולים חדשים. בקיבוץ היו גם מלמדים אותם מספר מילים ושירים בעברית, כך שבעת ביקורת יוכלו לשכנע כי הם מקומיים ולא עולים שזה עתה הגיעו ארצה. הדין למי שנתפס כמעפיל באותה תקופה היה הגלייה לקפריסין.

עבד-אלנביא עלה ללא משפחתו. עשה את הדרך רגלית עם קבוצה של מעפילים נוספים. את ים המלח חצה שלא כמקובל ברגל, אלא בסירה. מסופר כי נראה זקן יחסית לצעירים שעלו בדרך זו באותה התקופה.

מותו של עבד-אלנביא

עבד-אלנביא ירד מהסירה איתה חצה את הירדן ועלה על הגדה בצד הישראלי בסמוך לבית הערבה. עם הגעתו כרע ברכיו על הקרקע, קרא תפילת "שמע ישראל", התכופף לנשק את האדמה ומיד לאחר מכן – נפל ומת.

באחד המקורות לסיפור נטען כי הוא לא מת באופן מיידי, אלא לאחר שבועיים מיום הגעתו לקיבוץ. מאחר שאנשי בית הערבה לא ידעו את שמו, הם קברו אותו כאלמוני בשם אברהם בן אברהם, שם שהיה מקובל לתת לנפטרים אלמוניים מקרב אנשי ההעפלה.

בית העלמין של בית הערבה לאחר מלחמת העצמאות

בשנת 1948 במהלך מלחמת העצמאות פונה היישוב בית הערבה, חמשת הקברים נותרו בדד בשטח המדברי. בין השנים 1948–1967 שטח זה הפך להיות בתחומה של ממלכת ירדן. הקברים היו נתונים לחסדי הירדנים, אלה חיללו את המצבות עד כי למעט מספר מצבות עקורות, לא נותר דבר. הירדנים נהגו כך גם בקברים אחרים, אשר נותרו בשטחים אשר בשליטתם, למשל בית הקברות היהודי בהר הזיתים.

קבר האחים לאחר מלחמת ששת הימים

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים אותרו מחדש עצמות הנפטרים והובאו לקבר אחים, סמוך לבית העלמין המקורי בו היו קבורים. כיצד אותרו הקברים ומי איתר אותם, לכך מספר גרסאות במקורות השונים.

על פי גרסה אחת, איש מילואים, מורה דרך במקצועו בשם שמעון גת, אשר שמר במוצב סמוך לגשר עבדאללה, אשר הכיר את סיפור חללי בית הערבה, זיהה חלקי עצמות שנסחפו ממקומם והיו על הקרקע, הוא חשב עצמות אלה לעצמות חללי בית הערבה. בתום שירות המילואים פנה במספר מכתבים למועצה וגורמי מערכת הביטחון ובכך התניע את הקמת קבר האחים, אליו נאספו עצמות הנפטרים.

גרסה נוספת טוענת כי יוסקה הררי (סא"ל במיל', חבר הנהלת יד לבנים ויו"ר אגד), לבקשת אמו של נמרוד שכטר, נסע אל בית הערבה במטרה לאתר את קברו. אל יוסקה הצטרף עודד זראי (זערור) כתב קול ישראל. אלה זיהו את רצפת הרפת, ואת בית העלמין, אך לא באופן ודאי. לשם כך פנו לראש עריית יריחו מלפני מלחמת העצמאות, אשר היה מיודד עם אנשי הקיבוץ. ראש העיר לשעבר סייע להם בהבאת מפות מקוריות מרבת עמון מהתקופה של טרם המלחמה. במפות אלה היה תיעוד מדויק הכולל גם את מיקום בית העלמין. יחד הם זיהו את המקום בו שכן בית העלמין לפני בניית גשר עבדאללה והכביש לירושלים. האדמה נסחפה עם השנים ובולדוזרים שעבדו בסלילת הגשר והכביש גרפו את האדמה, יישרו אותה והורידו אותה בשני מטר גובה בקירוב, מעולם לא נמצאו עצמות הנפטרים. קבר האחים הקיים היום הוא המקום בו היה בית העלמין שחולל.

גרסה שלישית היא שבתאריך 17.6.1967, הגיעו יוצאי בית הערבה מקיבוץ כברי לביקור באתר היישוב. במסגרת ביקור זה מצאו את בית הקברות המחולל ומצבותיו העקורות, מספר עצים וחלקי בטון אשר שרדו את המלחמה ושיני הזמן. באותה השנה אספו יוצאי בית הערבה את עצמות חבריהם אשר קבריהם חוללו וקברו אותם בטקס גדול ומכובד בקבר אחים. בשלב זה עדיין לא זוהה המעפיל האלמוני ועל קבר האחים נותר שמו אברהם בן אברהם.

איתור וזיהויו של עבד-אלנביא

על פי תושבת בית הערבה שרה אגמון, בספר זכרונותיה, אשר נמצא בארכיון קיבוץ כברי, כבר בטקס שהתקיים בשנת 1967 נכחה גם בתו ומשפחתו של המעפיל. במסגרת טקס זה לראשונה הגיעו להשתטח על הקבר ולהדליק נר לזכרו. על פי התיעוד בגרסה זו שמו של המעפיל הוא עבדוללה אל גאזי ולא כפי שנטען עד כה. לדבריה במסגרת טקס יצא המעפיל מאלמוניותו. חרף זאת, על המצבה נותר השם אברהם בן אברהם עוד שנים רבות.

גרסה נוספת הוא שבתוכנית רדיו שבה התראיין דוד קורן, ח"כ לשעבר וממקימי בית הערבה הישנה. הוא סיפר על קבר האחים ובין השאר על המעפיל האלמוני שעלה מעיראק. בתוכנית הרדיו סיפר כי המעפיל, עם הגעתו לארץ, היה כה נרגש עד שמיד לאחר שנישק את הקרקע מספר פעמים עד שנפח את נשמתו. בתו של עבד-אלנביא שמעה את הסיפור והבינה מהקשר כי מדובר באביה ויצרה קשר. בזכות צירוף מקרים המעפיל אברהם בן אברהם זוהה לראשונה בשמו המלא ואף בשם הוריו ופרטים נוספים הנוגעים לחייו ומשפחתו.

קבר האחים בשנות ה-90

ציפורה כהן כותבת בעלון גשר הזיו, כי ביום ג', בתאריך 25.9.1990 התקים טקס צבאי גדול בנוכחות בני משפחה, כולל משפחתו של עבד-אלנביא, חברי גשר הזיו וכברי, הרבנות הצבאית ואנשי טלוויזיה. המניע להצבת קבר אחים חדש היה הצורך לשים מצבה צבאית רשמית על קברו של נמרוד שכטר, לוחם הפלמ"ח. במסגרת זו הוצב קבר אחים חדש. בקבר אחים זה נרשם שמו המלא של עבד-אלנביא והוא יוצא רשמית מאלמוניותו.

בית העלמין כיום

כיום בשטח בו שכן בית העלמין בבית הערבה הישנה, שוכנים זה לצד זה שני קברי אחים. המרחק בין שני קברי האחים הוא מטרים ספורים. האחד עשוי בטון, הוקם בשנת 1967 עם כיבוש השטח מחדש על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים. בקבר זו מופיע השם אברהם בן אברהם.

קבר האחים השני הוקם ב 1990 עם חידוש הקבר והפיכתו לקבר צבאי רשמי. קבר אחים זה הוא ייחודי מאחר שהוא בעל מראה המאפיין קברי צבא, זאת על אף שרק חלל אחד מהקבורים שם נחשב לחלל הזכאי לקבורה צבאית (נמרוד שכטר). במצבה זו רשום שמו כפי שזוהה על ידי בתו: אליהו (מאיר) עבד-אלנביא.

ייחודיות קבר האחים של בית הערבה

עקב הנסיבות שנוצרו במהלך השנים חללי בית הערבה "זכו" באופן חריג לשלושה טקסי קבורה: האחד ביום מותם, טקס שני עם הצבת המצבה של קבר האחים בשנת 1967, וטקס שלישי בשנת 1990 עם חידוש המצבה.

בניגוד למקובל בקברי אחים, בהם יש לרוב נסיבות חיים ובעיקר מוות משותף, בקבר זה לכל נקבר סיפור שונה בעיתוי שונה. בהרבה מובנים הקבר הוא סיפורו של מקום עקב הגיוון הקיים בנקברים בו: פעוט, שני חברי קיבוץ, לוחם פלמ"ח ומעפיל מעיראק. הנסיבות ויד הגורל הם שהפגישו אותם במנוחתם האחרונה במרחב זה.

אפשרויות גישה לבית העלמין

האזור הוא שטח אש, האזור סגור על ידי משרד הביטחון והצבא. הגישה אפשרית לאחר תיאום מול המועצה האזורית מגילות והם מהווים אנשי קשר אל הצבא. כמו כן מדי שנה בחמש שנים האחרונות, עורכת המועצה צעדה המיועדת לקהל הרחב ובמסגרתה ניתן לפקוד גם את קבר האחים.

קישורים חיצוניים

סיפורי ארץ ישראל – מצבות מדברות 1850-1950.

יובל מלחי, קטעים בהסטוריה, מתקופת המנדט ועד ימינו – עם סא"ל (מיל') יוסקה הררי

אתר והיה אם ישאלו

ארכיון כברי – זכרונותיה של הגב' שרה אגמון.

ארכיון גשר הזיו - זכרונותיה של הגב' ציפורה כהן.

בנתיבי העפלה

קישורים פנימיים

בית הערבה לאחר ששת הימים

המוסד לעלייה ב'

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:Maslul+derech/טיוטה".