משתמש:Maicaspi
עמימות- תיקון ותוספת הגדרת העמימות:[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעמימות שתי הגדרות בסיסות-[עריכת קוד מקור | עריכה]
רב משמעות וכן, חוסר בהירות.[1] אך יש הטוענים כי מושג העמימות מנוגד לדו-משמעות. מילה דו-משמעית נושאת את העמימות שלה במישרין, בשל היותה בעלת משמעויות רבות. בעוד שדו-משמעות ניתן לפתור לעיתים על ידי פרשנות מילולית של כוונת הדובר, כאשר הביטוי עמום, הדובר אינו יכול לפתור את בעיית המקרים הגבוליים.[2]
פרדוקס הערימה-[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמימות מעוררת בעיה עמוקה : פרדוקס הסטוריטים. פרדוקס הערימה הינו פרדוקס המייצג משפחה של פרדוקסים העוסקים בגבולות ועמימות, לרוב של השפה. פרדוקסים אלה עוסקים במתח שבין תיאורים הנתפסים לכאורה כברורים ומדויקים, לבין ניסיונות לכמת אותם לכדי מונחים מספריים ברורים. השאלה הניצבת במרכזו של פרדוקס הערימה הינה: "כמה גרגרים צריכים להיות בערימה כדי שתיחשב ערימה?" מחד נדמה שיש הסכמה כללית שגרגר חול אחד אינו נחשב ערימה, ומאידך כמות מסוימת של גרגרים כן נחשבת לערימה לכל הדעות. אם כן מהו המספר המדויק שעד אליו אוסף הגרגרים אינו נחשב ערימה, וממנו והלאה כן? נדמה שלא ניתן לתת על כך תשובה חד משמעית.[3]
עמימות במשפט- תוספת לערך העמימות:[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמימות בשפה המשפטית יכולה להתעורר בהקשרים שונים: בחקיקה או בתקנות, במסמכים חוקתיים, בהחלטות שיפוטיות, בחוזים פרטיים בצוואות וכו'.[4]
טבעי לחשוב כי החוק צריך להיות ברור ומדויק, בעוד עמימות בחוק מקשה על הכוונת התנהגות. בניגוד לכך מספר מלומדים, כמו Timothy Endicott, טענו כי העמימות בחוק הינה אמצעי הכרחי להשגת תוצאה ערכית ולצורך הסדרת צורות מסוימות של התנהגות. בעיניו, העמימות בחוק היא רב מימדית (extravagant vagueness)- מושגים משפטיים חולשים על מספר מימדים, וקיים ספק באיזה מימד נדרש להשתמש ע"מ להכריע וליישם מושג מסויים במקרה הקונקרטי, כמו כן רב המימדיות מקשה על הגעה לתוצאה עקבית.[5]
יישום הוראה חוקית על מקרה גבולי של מונח כללי בשימוש בחוק הרלוונטי נראה כבעיה פרדיגמטית של החוק. בעוד שבשיחה ניתן להעביר מידע ספציפי תוך שימוש במונח עמום, בהקשר החקיקתי- קיים קושי בשימוש במונחים עמומים היות וההקשר המשפטי (מטרות החוק) אינו רחב מספיק לצורך יישום החוק במקרה הקונקרטי. הארט מדגים את בעיית עמימות החוק בדוגמת "הרכב" המפורסמת; פקודת העיר קובעת כי "כלי רכב אסורים בשימוש בפארק" אשר מבהירה איסור ברכב ממונע, אך מותירה בספק האם ניתן להשתמש למשל באופניים חשמליים בפארק. מקרים גבוליים סמנטית נותרים בגדר מקרים גבוליים, כביכול, וביהמ"ש יצטרך להחליט החלטה מנומקת לגבי הדרך שבה ניתן לסווג את המקרה הגבולי, בהתחשב בכל השיקולים הנורמטיביים הנוגעים לכך. החלטות כאלה לא תהיינה מקרה של החלת החוק, אלא של הרחבתו או צמצומו, כלומר הוספת קביעה מעבר למה שהחוק קובע בפועל.[6]
בנוסף לכך, ישנם רכיבים שונים בהליך ההכרעה השיפוטית שאינם יכולים להבטיח בוודאות למתדיינים תוצאה מסוימת בהליך שלהם. לכן ניסו בדרכים שונות לסלק את האקראיות וחוסר הוודאות ממערכת המשפט אך הן ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד מההליך. כלומר, חוסר הוודאות אינהרנטי למשפט כפי שהוא קיים כיום.[7]
בפועל ניתן לראות שתי גישות מקבילות במשפט- מחד, ישנו ניסיון לפתור את העמימות בחוק ולייצר וודאות על ידי פרשנות פסיקתית. "ומה האלקטרון הותַר לנוע אך במעטפת האטום, כן אנו השופטים הותַרנו לנוע אך במעטפת הלשון, מכל מקום כל עוד מבקשים אנו באמת ובתמים לפרש דבר חוק חרות, ולוּ במובנו הרחב של מושג הפרשנות. החוק החרות, המילה הכתובה והנאמרת, יפורשו על-פי הגיונם ותכליתם".[8]
דוג' לכך היא- ס' 13 (א)(7) לחוק האימוץ,תשמ"א- 1981: [9]
ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו.
אם כך, מה המשמעות של לדאוג לילד כראוי? ניסוח זה נתון לפרשנויות שונות בתרבויות שונות. ביהמ"ש פירש את הגדרת סעיף 13 (א)(7) העמומה בהגדרה עמומה אחרת-
הוראה זו מבטאת את יכולתו של ההורה לדאוג לצרכיו הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים של ילדו הקטין
. [10] אך בפועל, לא ברור מה המשמעות של צרכיו הפיזיים, הרגשיים והחינוכים, ומהו המדד לכך.
מכאן שעמימות בהגדרות חוק שונות עלולה להוביל לפרשנות מרחיבה/מצמצמת מידי של ביהמ"ש, שלה השלכות ארוכות טווח על המתדיינים השונים.[11]
מנגד ניתן לראות תפיסה לפיה "מושגי שסתום" כמו נסיבות אחרות, צדק, מוסר, תקנת הציבור, סבירות, משמעת קלון ועוד נולדו כביטויים עמומים על מנת שיישארו כך. לפי תפיסה זו העמימות של ביטויים אלה היא טעם החיים שלהם. הם אמורים לרחף, בלתי מוגדרים, מעל הכללים. אסור לקצץ את כנפיהם ולכלוא אותם בכלוב של כלל נוקשה. כלל כזה עלול להרוג אותם. [12]
דוגמה לכך היא ה"מידתיות". במשפטנו צמחה המידתיות בדין המינהלי ו"יובאה" למשפט החוקתי, על מבחני המשנה שלה, עם חקיקת חוקי היסוד הנוגעים לזכויות אדם: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו [13] וחוק יסוד חופש העיסוק . [14]כיום המידתיות נוהגת בתחומי משפט רבים. לפי התפיסה המקובלת, המידתיות מורכבת משלושה מבחני משנה, שפותחו לשם קונקרטיזציה של הדיבור העמום בחוקי היסוד: א) מבחן הקשר הרציונאלי, ב) מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, ג) מבחן המידתיות במובן הצר.[15]
התפיסה הביקורתית רואה במבחנים אלה כמבחנים עמומים המשתמשים בערכים סובייקטיבים אשר משתנים ממקרה למקרה ולכן, קוהרנטיות וודאות אינן מנת חלקם. מנגד, ישנה גישה הרואה בעמימות זו אמצעי ליצירת גמישות במשפט והתייחסות לכל מקרה לגופו.[16]
הערות שוליים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Williamson, Vagueness London: Routledge.
- ^ Roy Sorensen, Vagueness, The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Edward N. Zalta
- ^ פרדוקסים, ענת בילצקי פרדוקסים פרק ג', 29-37 (1996) - פרדוקסים של עמימות., 1996
- ^ Andrei Marmor, Varieties of Vagueness in the Law, USC Legal Studies Research
- ^ Timothy Endicott, The Value of Vagueness, in Philosophical Foundations of Language in the Law
- ^ Andrei Marmor, Varieties of Vagueness in the Law, USC Legal Studies Research Paper
- ^ מני מאוטנר, על אי־הוודאות במשפט וכמה מהשלכותיה, משפט וממשל
- ^ פס' 68-75 לפסק דינו של הש' חשין בבג"צ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת
- ^ ס' 13 (א) (7) לחוק האימוץ, תשמ"א-1981
- ^ פס' 10 לפסק דינה של כב' הש' בייניש בדנ"א 189/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית
- ^ Carissa Byrne Hessick, Johnson v. United States and the Future of the Void-for-Vagueness Doctrine, NYU Journal of Law & Liber
- ^ ע"פ 7826/96 יוסף רייש נ' מ"י.
- ^ חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
- ^ חוק יסוד: חופש העיסוק
- ^ מידתיות במבט ביקורתי ומשווה/ המכון הישראלי לדמוקרטיה (מרדכי קרמינצר), תשע"ו. עמ' 10-11
- ^ מידתיות במבט ביקורתי ומשווה/ המכון הישראלי לדמוקרטיה (מרדכי קרמינצר), תשע"ו. עמ' 10-11.