משתמש:IgnitedIce/טיוטה

הרפובליקה מאכילה ומחנכת את ילדיה. ציור מאת אונורה דומייה, 1848.

רֶפּוּבְּלִיקָה (מלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן-יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509–44 לפנה"ס. במשטר הרפובליקה ברומא שלטו שני קונסולים נבחרים והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה – התקפה עד עצם היום הזה – נכתבה בשנת 1600. המהפכה הצרפתית (1789) ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

העיקרון הרפובליקני

מלבד הרפובליקה כצורת משטר, משמשת הרפובליקה גם כמערכת ערכים. מזווית זו, אזרח ברפובליקה הוא חלק מקהילת האזרחים, ומתוקף כך הוא זכאי לזכויות ובעל חובות. יתרה מכך; הגשמת ערכיו של הפרט היא באמצעות החיבור לקהילת האזרחים, באמצעות לקיחת חלק מן המתרחש במרחב הציבורי. האזרח הרפובליקני נדרש לנתינה מסוימת למען המדינה, כחלק בלתי נפרד מאזרחותו. החובות והזכויות של האזרח משתנות ממדינה למדינה.

ברומא הקלאסית, לדוגמה, האזרח נדרש לשלם מס על מנת לזכות בזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המדינתיים. יתרה מזו, ככל שאזרח שילם מס גבוה יותר, כך קולו בהצבעות השפיע יותר. הצבא הורכב מאזרחים בלבד, אשר מימנו מכספם את השירות בו בתקווה לזכות בשלל ולמען ביטחון הרפובליקה. המשרות הציבוריות היו ללא שכר, כלומר - גם הן מומנו מכיסו של האדם המכהן בהן. עשירי הרפובליקה התחרו ביניהם על הזכות לשרת במשרות ציבוריות נעלות, על מנת לזכות ביוקרה, להשפיע על המדיניות, ולהתמנות למצביאים לאחר השירות האזרחי. הסדרים אלו הם דוגמאות להתנהלותה יוצאת הדופן של רומא הרפובליקנית, על רקע המונרכיות בעולם העתיק, שהתבססו על ציות מוחלט ואי-מעורבות של הפרט במדינה. ברומא האזרח נדרש לחובות רבים (כמו מס, שירות לציבור, שירות צבאי, מעורבות בפוליטיקה), היה בעל זכויות תואמות (כמו זכות הצבעה וחלק בשלל המלחמה) ואם השתתף בענייני המדינה נחשב לאזרח טוב וערכי.

העיקרון הרפובליקני מנוגד לאופני תפיסה אחרים של החברה. לכך יש כמה דוגמאות מרכזיות:

• החשיבה הערכית העומדת בבסיסה של מונרכיה, מנוגדת בכך שהאזרח הרפובליקני נתפס כאדון במדינה, הנדרש למעורבות פוליטית גבוהה, ולא כנתין במונרכיה.
• בתקופה המודרנית התפתחה מערכת ערכית אחרת המנוגדת לרפובליקה - הליברליזם. בעוד שהעיקרון הרפובליקני רואה את הפרט כבעל זיקה גבוהה למדינה מתוקף אזרחותו, העיקרון הליברלי מעמיד את הפרט כיחידה עצמאית, ואת המדינה כמסגרת שתפקידה המרכזי הוא שמירה על זכויותיו. כלומר, ברפובליקה יש דגש על חובות ועל מעורבות בקהילת האזרחים, ובליברליזם יש דגש על חירויות הפרט. אומנם ליברליזם ורפובליקה אינן תופעות סותרות מבחינה מדינית, אך קיים ניגוד מסוים ביניהן מבחינה ערכית.
• הלאומיות האתנית מנוגדת לעיקרון הרפובליקני, בכך שהיא מעניקה זכויות על בסיס מוצא ותרבות ולא על בסיס תרומה ושותפות בקהילה. החיבור בין בני האדם על בסיס אתני שונה מהחיבור על בסיס שותפות בקהילת אזרחים. כמו הליברליזם, גם עיקרון זה אינו סותר את הרפובליקה מבחינה מדינית אך מנוגד לה מבחינה ערכית.

אטימולוגיה

מקור המונח מהתרגום הלטינית של המילה היוונית politeia (בתעתיק: פוֹלִיטֶיָיה). ציצרו, בין סופרים לטיניים אחרים, תרגם את פוליטייה ללטינית בתור res publica (בתעתיק: רֶס פּוּבְּלִיקַה), וזה בתורו תורגם על ידי חוקרי הרנסנס כרפובליקה (או מונחים דומים בשפות אירופיות שונות). ניתן לתרגם את המונח, מילולית, כ'עניין ציבורי'. הוא שימש סופרים רומיים כדי להתייחס למדינה ולממשלה, אפילו בתקופת האימפריה הרומית.

ניתן לתרגם את המונח פוליטייה כצורת ממשל, חוקה או משטר, והוא אינו מרמז בהכרח על סוג מסוים של משטר כפי שעושה לעיתים המילה המודרנית רפובליקה. אחת מיצירותיו המרכזיות של אפלטון על פילוסופיה פוליטית, הידועה בעברית בשם המדינה, נקראה Politeia בשפת המקור. עם זאת, מלבד הכותרת, משתמשים בדרך כלל בתרגומים מודרניים. אריסטו היה ככל הנראה הסופר הקלאסי הראשון שקבע שניתן להשתמש במונח פוליטייה כדי להתייחס באופן ספציפי יותר לסוג אחד של פוליטייה, וטען בספר ג' בסדרת ספרי המדינה: "כאשר האזרחים בכלל שולטים לטובת הציבור, זה נקרא על ידי השם המשותף לכל הממשלות (to koinon onoma pasōn tōn politeiōn), הממשלה (politeia)". ביצירות לטיניות מאוחרות יותר ניתן להשתמש במונח רפובליקה באופן כללי כדי להתייחס לכל משטר, או ספציפית לממשלות הפועלות לטובת הציבור.

בצפון איטליה של ימי הביניים, למספר מדינות ערים היו ממשלות מבוססות קומונה או סינוריה. בסוף ימי הביניים, סופרים כמו ג'ובאני וילאני תיארו את המדינות הללו תוך שימוש במונחים כמו libertas populi (בתעתיק: לִיבֶּרְטַאס פּוֹפּוּלִי), עם חופשי. המינוח השתנה במאה ה-15 כאשר העניין המחודש בכתבי רומא העתיקה גרם לסופרים להעדיף טרמינולוגיה קלאסית. כדי לתאר מדינות לא מונרכיות, סופרים (והכי חשוב, לאונרדו ברוני) אימצו את הביטוי הלטיני רס פובליקה.

בעוד ברוני ומקיאוולי השתמשו במונח כדי לתאר את מדינות צפון איטליה, שלא היו מונרכיות, למונח רס פובליקה יש קבוצה של משמעויות הקשורות זו בזו בלטינית המקורית. במאות שלאחר מכן, המילה האנגלית commonwealth (בתעתיק: קוֹמוֹנְוּוֶלְת') החלה לשמש כתרגום של רס פובליקה, והשימוש בה באנגלית היה דומה לאופן שבו השתמשו הרומאים במונח רס פובליקה. ראוי לציין כי במהלך הפרוטקטורט של אוליבר קרומוול המילה קומונוולת' הייתה המונח הנפוץ ביותר לכינוי המדינה חסרת המונארך החדשה, אך גם המילה רפובליקה הייתה בשימוש נפוץ.

בימינו, פירושו של המונח רפובליקה הוא בדרך כלל שיטת ממשל אשר שואבת את כוחה מהעם ולא מבסיס אחר, כגון ירושה או זכות אלוהית.

היסטוריה

בעוד שהטרמינולוגיה הפילוסופית התפתחה ביוון הקלאסית וברומא, כפי שכבר ציין אריסטו כבר הייתה היסטוריה ארוכה של מדינות ערים עם מגוון רחב של חוקות, לא רק ביוון אלא גם במזרח התיכון. לאחר התקופה הקלאסית, במהלך ימי הביניים, התפתחו שוב ערים חופשיות רבות, כמו ונציה.

רפובליקות קלאסיות

הסוג המודרני של הרפובליקה עצמה שונה מכל סוג של מדינה המצוי בעולם הקלאסי. אף על פי כן, ישנן מספר מדינות מהעידן הקלאסי שנקראות היום עדיין רפובליקות. זה כולל את אתונה העתיקה והרפובליקה הרומית. בעוד שהמבנה והממשל של מדינות אלה היו שונים מאלה של כל רפובליקה מודרנית, יש ויכוח לגבי המידה שבה הרפובליקות הקלאסיות, המודרניות ושל ימי הביניים יוצרות רצף היסטורי. ג'ון פוקוק טען שמסורת רפובליקנית מובהקת משתרעת מהעולם הקלאסי ועד היום. חוקרים אחרים אינם מסכימים. פול רהה, למשל, טוען שלרפובליקות הקלאסיות הייתה צורת ממשל עם מעט קשר לאלו שבכל מדינה מודרנית.

הפילוסופיה הפוליטית של הרפובליקות הקלאסיות השפיעה על המחשבה הרפובליקנית לאורך המאות שלאחר מכן. פילוסופים ופוליטיקאים הדוגלים ברפובליקות, כמו מקיאוולי, מונטסקייה, אדמס ומדיסון, הסתמכו רבות על מקורות יוונים ורומיים קלאסיים שתיארו סוגים שונים של משטרים.

ספרי המדינה של אריסטו דנו בצורות ממשל שונות. לצורה אחת קרא אריסטו בשם פוליטייה, שהייתה מורכבת מתערובת של הצורות האחרות, אוליגרכיה ודמוקרטיה. הוא טען שזו אחת מצורות הממשל האידיאליות. פוליביוס הרחיב על רבים מהרעיונות הללו, והתמקד שוב ברעיון השלטון המעורב וצורות הממשל הבסיסיות המבדילות בין מלוכה, אצולה ודמוקרטיה "שפירה", לבין העריצות, האוליגרכיה והאוכלוקרטיה ה"ממאירה". היצירה הרומית החשובה ביותר במסורת זו היא De re publica (בתעתיק: דֶה רֶה פּוּבְּלִיקָה) של ציצרו.

עם הזמן, הרפובליקות הקלאסיות הפכו לאימפריות או נכבשו על ידי אימפריות. רוב הרפובליקות היווניות סופחו לממלכת מוקדון של אלכסנדר הגדול. הרפובליקה הרומית התרחבה בצורה דרמטית, וכבשה את שאר מדינות הים התיכון שיכולות להיחשב כרפובליקות, כמו קרתגו. הרפובליקה הרומית עצמה הפכה אז לאימפריה הרומית.

רפובליקות עתיקות אחרות

לא נפוץ להשתמש במונח רפובליקה ככינוי למדינות ערים פרה-קלאסיות, במיוחד כאלו שמחוץ לאירופה ולאיזור שהיה תחת השפעה יוונית-רומית. עם זאת, לכמה מדינות מוקדמות מחוץ לאירופה היו ממשלות שלעיתים נחשבות היום דומות לרפובליקות.

במזרח הקדום, מספר ערים במזרח הים התיכון השיגו שלטון קולקטיבי. ערי מדינה של רפובליקות שגשגו בפיניקים לאורך החוף הלבנטיני החל מהמאה ה-11 לפני הספירה. בפיניקים העתיקה, המושג שׁוֹפֶט היה דומה מאוד לקונסול רומי. תחת השלטון הפרסי (539–332 לפנה"ס), מדינות ערים פיניקיות כמו צור ביטלו את שיטת המלכים ואימצו את "שיטת הסופטים (שופטים), שנשארו בשלטון למשך מנדטים קצרים של 6 שנים". ארווד צוטטה כאחת הדוגמאות המוקדמות ביותר הידועות לרפובליקה, שבה העם, ולא מונרך, מתואר כריבון. הקונפדרציה הישראלית של תקופת השופטים לפני ממלכת ישראל המאוחדת נחשבה גם לסוג של רפובליקה. שיטת הממשל של אנשי האיגבו במה שהיא כיום ניגריה תוארה כ"דמוקרטיה ישירה ומשתפת".

ראו גם

• רפובליקה פדרלית
• דמוקרטיה רפובליקנית

קישורים חיצוניים

• רפובליקות, דף שער בספרייה הלאומית
• אסף מלאך, רפובליקניזם לאומי: מעֵבר לטוב המשותף, השילוח 28, 2022