משתמש:Eli&ora1234/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
"לב חדש" הינו כתב עת שיצא לאור ביוזמתו ובעריכתו של אביגדור המאירי בשנים תרפ"ב - תרפ"ד. המאירי ייסד את כתב העת על מנת להגיב על המתרחש במציאות הארץ ישראלית, ומעל במה זו הוא התייחס לנושאים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים, שהעסיקו את הישוב בשנים אלה.
הרקע להוצאת כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עלייתו ארצה של המאירי מהונגריה בשנת 1921 (תרפ"א), השתלב בכתיבה ז'ורנאליסטית בעיתונים יומיים 'הארץ' ו'דואר היום'. [1]במקביל קבל המאירי הצעות רבות להצטרף לחבורות של סופרים מרכזיים בארץ, ולקחת חלק בעיתונים ובכתבי עת שהיו קיימים באותה עת ככותב או כעורך, זאת לאור העובדה כי היה בעל ניסיון וכתב במסגרות פובליציסטיות שונות בעיתונות העברית וההונגרית.[2] כך למשל, קבל המאירי הצעה
מאברהם שלונסקי להצטרף לחבורתו, ולהשתתף בייסוד כתב עת חדש.[3] כמו כן הזמין אותו פישל לחובר עורך העיתון 'התקופה' להשתתף בכתיבת רשימות ומאמרים. [4] המאירי דחה הצעה זו (ואחרות), והחליט לייסד כתב עת עצמאי משלו, שיישא אופי אנטי ממסדי, ולא יהיה מזוהה עם מפלגה קיימת או עם חבורה ספרותית מסוימת. המאירי חש כי במסגרת כתבי העת הקיימים, שרובם היו מזוהים עם מפלגה פוליטית כזו או אחרת, לא יצליח לבטא את דעותיו האישיות. וכך כתב: "בא"י ישנם עיתונים, אבל אין עיתונות. ...ישנה רק עיתונות פלגתית, אשר אין בה שום ענין מחוץ למפלגה ואין החיים הציבוריים משתקפים בה לגמרי."[5]
מאפייני כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הגיליונות של כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימיו של כתב העת 'לב חדש' היו קצרים, ובמהלכם יצאו לאור בסך הכל שמונה גיליונות בשנים תרפ"ב- תרפ"ד - 1921 - 1924. ארבעת הגיליונות הראשונים תחת השם אביגדור פוירשטיין, והגיליונות הבאים תחת השם אביגדור המאירי (פוירשטיין). ששת הגילינות הראשונים יצאו לאור בדפוס קואופרטיב, אחדות, תל אביב, והשניים האחרונים יצאו לאור בירושלים. המאירי נשא בעול המימון של ההוצאה, מעשה שהיה כרוך מבחינתו בקשיים כלכליים.[6]
המאניפסט של כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיליון הראשון של כתב העת ניסח המאירי את ה"אני מאמין שלו, וציין מה היו המניעים שלו לייסוד כתב עת עצמאי משלו.
מאירי האמין כי תפקידו של כתב העת לשנות את המציאות, להשפיע עליה, ולעצב אותה. הוא חש כי מעל גבי גיליונות 'לב חדש' יצליח לבטא עמדות בלתי מתפשרות כלפי השלטון הבריטי, דבר שלדעתו, לא התרחש בעיתונות העברית בארץ. וכך כתב: "ה'לב החדש' איננו עיתון. עיתונים יש לנו יותר מדי צרכנו ויכולתנו. ה'לב החדש' הוא בית קבול לכל אותן התלונות שאין להן מקום בעיתונותנו ה'עדינה'...[7]
יש לציין כי הוצאת העיתון הייתה כרוכה בתביעה משפטית שהוגשה נגד המאירי על-ידי הממשלה הבריטית על הסתה. [8]
המאירי ראה שליחות חשובה בהבעת דעה ובהעברת ביקורת - ממש כשליחותו של הנביא בתנ"ך. 'לב חדש' ו'רוח חדשה' הם מוטיבים מרכזיים בנבואתו של הנביא יחזקאל, ואלה הוו את ההשראה על המאירי. "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם 'לב חדש ו'רוח חדשה'..." [9] המוטיב של הלב החדש שזור לאורך כתב העת כולו. בקוראו לכתב העת 'לב חדש' אימץ המאירי את עמדת התוכחה של נביא התובע עמידה באמות מידה של מוסר חברתי. "לפנים -עמד הנביא, איש הרוח המשוגע באמצע הרחוב... וצעק" "הרם כשופר קולך והגד!" - והיום מגילה עפה קטנה סדורה באותיות במחיר גרוש מצרי."
המאירי האמין כי לסופרים ולמשוררים יש תפקיד חשוב בהשמעת קולם בענייני השעה. וכך כתב:
"באווירינו הצר המלא מלחמות, אנחות, תלונות...עדות שקר וצביעות, צביעות, צביעות עד להיחנק. אפשר נקלוט את היללה החשאית, המלחשת באויר הרחוב שלנו, את היללה המדברת בעלטה ואינה מעזה לצעוק. אפשר נהיה לה לפה"
תוכן הגילינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק גדול מהגיליונות יצא לאור בסמוך לחגים ולמועדים (ראש השנה, יום הכיפורים, פורים, פסח, שבועות), והמאירי רתם את הערכים הקשורים בימים אלה לדברים שבטא ולביקורת שהביע באופן סאטירי ונוקב באופני ביטוי שונים: במאמרים, בשירים, ובמכתבים. כך לדוגמה, בגיליון השישי שיצא לקראת פורים כתב יצירה סאטירית בשם: "פתשגן התפילה לאלוהי העיתונים", ובה ביקורת כנגד העיתונים הקיימים בארץ ("הארץ", דאר היום", "הפועל הצעיר" ו"קונטרס") על כך שהם רואים עצמם מורמים מעם.
"הודו לאלוהי העיתונים כי לעולם חסדו,
הללוהו שמש וירח וכל כוכבי אור יקרות,
הללוהו הארץ ודאר היום
הללוהו בחורים וגם בתולות
הפועל הצעיר וקונטרס התור..."
ההתקבלות של כתב העת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחקר הז'ורנאליסטיקה העברית נפקד מקומו של כתב העת "לב חדש", אולם בקרב הקהיליה הספרותית, בעיתונות של התקופה ובקר קהל הקוראים זכה כתב העת לביקורת אוהדת בצד ביקורת מנגחת.
כך למשל, כתב יצחק אפשטיין באהדה על "לב חדש". "אבל אחת ידעתי! הנה סופר כואב בכל ישותו את כאב האדם וילטש עטו-חרבו למלחמה ברשע ובזדון.."[10]
קוראים רבים שלחו להמאירי מכתבים ושאלות בנושאים אקטואליים ובנושאים ספרותיים, והדבר מעיד על כך שלכתב העת היה קהל קוראים, ולהמאירי היה קהל שהעריך את פועלו. דברים המשקפים הלך רוח זה כתב יהודה נדיבי להמאירי: "עוד מראשית בואך ארצה ומאז צעדיך הראשונים כאן, עת התחלת לזכות את הישוב מפרי עטך ולחמך, לתרום את חלקך לתת בעם "לב חדש" והצליפך יחד עם זה...במסלפים את דמות העם והישוב... כבר מאז אהבנוך והערכנוך ונהנינו ממך ומפועלך." [11]
יש לציין כי למרות שהמאירי הצהיר כי איננו מזוהה עם אף מפלגה פוליטית הרי שהוא זכה לתמיכה של זאב ז'בוטינסקי ושל התנועה הרביזיוניסטית (אולי משום שז'בוטינסקי היה מעוניין לרתום את כתב העת לצרכיו הפוליטיים), ובשל כך היו לו גם מתנגדים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לב חדש" - אביגדור המאירי / פרויקט בן-יהודה https://benyehuda.org/read/19569#ch2376
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זהר, שביט. החיים הספרותיים בארץ ישראל 1910 - 1933, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983 .
- ^ זהר, שביט. החיים הספרותיים בארץ ישראל 1910 - 1933, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983 .
- ^ חליפת מכתבים שלונסקי - למדן - המאירי, אגרות יצחק למדן, קובץ גנזים לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, ז', בעריכת אבידב ליפסקר, הוצאת קרן ישראלמץ והמכון הלאומי "גנזים", תשנ"ח, 1988.
- ^ ארכיון גנזים א- 38905/ 119, 16 יוני 1922, ורשה.
- ^ "התעמולה בעיתונות", הצפון, גיליון מא' כסיו, תרפ"ז, 16 נובמבר, 1926
- ^ כך עולה ממכתב שכתב המאירי לנחמן סירקין, עורך עיתון 'הדאר'. גנזים, קובץ לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, בעריכת יהודה סלוצקי, הוצאת מסדה, תל-אביב, 1977, עמ' 171.
- ^ "לב חדש", גיליון 8, ירושלים, תרפ"ד.
- ^ כך עולה ממכתב שכתב המאירי למנחם ריבולוב. גנזים, קובץ לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, בעריכת יהודה סלוצקי, הוצאת מסדה, תל-אביב, 1977.
- ^ יחזקאל יח' פס' לא.
- ^ ארכיון גנזים- א- 38742 / 119, טו' אדר, תרצ"ח (המכתב נכתב לרגל חגיגית חצי היובל של המאירי ומתייחס להוצאת "לב חדש".)
- ^ ארכיון גנזים 38948 /119 28 ינואר 1962.