משתמש:Elapeleg/מפגש רכזים מחוננים
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
בית ספר הוא מוסד חינוכי בבעלות פרטית או ממשלתית, האחראי על פרק הלימוד הטרום־אקדמי. על פי רוב, בית ספר הוא מבנה בו משתתפים תלמידים וסגל הוראה בשיעורים יומיים. אב הבית אחראי על ניהול בית הספר והנהגתו החינוכית. לצד המנהל נמצא יועץ חינוכי, השואף לסייע לתלמידים לפתור בעיות שונות העלולות לפגוע בתפקוד האקדמי שלהם.
ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר בגיל 18-20, בהתאם לנהוג בכל מדינה. ברוב המדינות הילדים הצעירים הולכים לגן ילדים לפני בואם לבית הספר.
בית הספר הוא אבן הבניין של החינוך הפורמלי. הוא נועד לאפשר לתלמידים להשתלב בחברה על ידי רכישת השכלה ומקצוע. הישגים אקדמיים הם התוצר של תפקוד התלמיד בתחומי הדעת השונים, אשר נלמדים בבית הספר[1].
היסטוריה והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתו יועד בית הספר לשמש ככלי עזר לתהליך החיברות של בני השכבות המיוחסות בחברה המסורתית. בית הספר לא היה המוסד היחיד שנועד לתהליך הסוציאליזאציה בתקופה זו. עם זאת, הוא לא נועד להחליף את התרומה החינוכית של המשפחה, מוסדות הדת ומוסדות חברתיים אחרים, אלא רק להשלים אותה בתחומים הספציפיים שבהם התקשו לקדם את הדור הצעיר. בהתאם לכך, התפקיד העיקרי שיועד בתחילה לבית הספר היה הקנייה של ידע[2].
בית הספר שימש גם להכשרה של המנהיגים העתידיים של החברה. בעקבות זאת בית הספר היה במשך מרבית תקופת קיומו מוסד סלקטיבי שלא היה פתוח בפני הכל. לא רק זאת אלא שהמועמדים מתוך האוכלוסייות אשר להן יועד בית הספר היו צריכים להתחרות על מקומם בו כדי שרק הטובים ביותר יגיעו לתפקידים מכובדים בחברה. כך נולדה המדידה והערכה בחינוך פורמלי וזהו המקור למידה הרבה כל כך של אינדוקטרינציה, לחצים אמוציונאליים, הטפה ושיכנוע בלתי פוסק בבתי הספר המודרניים[2]. אנשים הלכו ללמוד בבית הספר כדי שלא לקפח את מקומם באחת הקבוצות המיוחסות של החברה. לכן לנלמד בבית הספר לא הייתה זיקה לדרך שבה אנשים מתפרנסים, פותרים בעיות חברתיות או מחנכים את ילדיהם. תפקידי הסוציאליזאציה שלא היו קשורים באופן ישיר עם ההכשרה לעמדות מנהיגות, נתמלאו בדרך כלל על ידי מוסדות אחרים, כמו למשל ההכשרה של השוליות בגילדות של ימי הביניים[2].
למרות שבהמשך בתי הספר נפתחו גם לאלו אשר לא יועדו להיות מנהיגים עתידיים של החברה, לא נעשה כל שינוי משמעותי באופן התנהלותו שנועד לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים. אי לכך, לא רק שברוב הפעמים בית הספר לא הפיק תועלת עבור העניים והמקופחים שבחברה, אלא גם שהכישלון שלהם בקליטת הערכים הזרים של השכבה השלטת הוסיף להכנעתם ושבירת רוחם[2]. זוהי נבואה המגשימה את עצמה, משום שהתפיסה שבית הספר לא נועד למעמדות הנמוכים של החברה גרם לו לתפקד בצורה שמראש לא אפשרה להם הצלחה או אפשרות לניעות חברתית.
דמותו של בית הספר הייתה מונחה על ידי הערכים והאידאולוגיות של האליטה השמרנית שיצרה אותו. בהתאם לכך, מאז ראשיתו שואף בית הספר לשימור הסדרים שנקבעו במסורת ומונע על ידי חשש עמוק מפני כל שינוי[2]. כתוצאה מכך השתמרה הדרך שבה נהג בעבר בית הספר להקנות לתלמידיו הרגלי ציות כלפי ממונים, כניעה בפני סמכויות ותודעה כוזבת היוצרת אמונה בזכויות יתר של שכבות מסוימות בחברה[2]. בדרך זו מצליח בית הספר להכשיר את רוב תלמידיו לקונפורמיות ריקה[3]. כך ממשיך בית הספר להקנות לתלמידיו את עיקרי המתמטיקה, ההיסטוריה, הספרות והפיזיקה. מקצועות אלה מוצגים בפני התלמיד בצרורות של אמיתות שעל התלמיד לקבלן כנתינתן, בין אם הבין אותן ובין אם לאו, בין אם השתכנע לגביהן ובין אם מפקפק הוא בהן[2].
מיבנהו המקורי של בית הספר תאם אולי את צרכיה של החברה באותה העת, אך הצרכים האלה השתנו מאז. החברה המודרניות אינה זקוקה עוד לבית הספר על-מנת שיתרום לקפאונה על ידי חינוך הצעירים לשימור של הקיים. היא זקוקה למוסד אשר יכשיר את הצעירים ליכולת לשנותה על ידי פיתוחה בכל התחומים האפשריים[2]. בעידן המחשבים השכלה בעלת ערך היא לא זו המתגלית במתן תשובות מוסכמות לשאלות מוסכמות, אלא זו המאפשרת להציג שאלות רלוואנטיות ולגלות בעיות. טיפוח אינטלקטואלי ברוח צורכי החברה של ימינו פירושו טיפוח של חשיבה עצמאית ואמיצה. חשיבה מסוג זה נזקקת באותה מידה לדמיון כמו לשיטתיות, היא אינה כבולה בכבלי המוסכמות והיא פתוחה להסקת מסקנות מלקחי הניסיון[2].
בהתאם לכך, למידת חקר היא גישה חינוכית חדשה יחסית אשר מנסה לשבור את דפוס ההוראה הישן, על ידי שימוש בעקרונות המחקר.
תחומי האחריות של בית ספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הספר נועד למנוע בערות בקרב הדור הצעיר. בהתאם לכך הוא אמון על חינוכם ולימודם של כלל התלמידים המשתתפים בו, על פי תוכנית לימוד שנקבעה מראש. משום שיכולת החשיבה חיוניות לתפקודו של האדם בחברה המשתנה של עידן ההידע, יש לטפח את ההיכרות של התלמידים עם מיומנויות חשיבה מסדר גבוה ואת היכולת שלהם להפעילן באופן יעיל בהקשרים מגוונים[4].
בנוסף, בעקבות התמורות שהתחוללו בחברה המודרנית התרחבו התפקידים המצופים מבית הספר ונתווספו לו חלק מן התפקידים שנתמלאו בעבר על ידי סוכנויות חברתיות אחרות, כמו המשפחה, הקהילה, הדת וכו'[2]. למשל, בתקופות בהן העבודה עמדה במרכז חיי האדם, בית הספר נדרש להכשיר תלמידים שבבגרותם יהיו לכוח עבודה יעיל ותורם. לעומת זאת ככל שהפנאי תופס מקום מרכזי יותר בחיי האדם המודרני, בית הספר נדרש להכשיר את תלמידיו גם למיצוי מרבי של שעות הפנאי[3].
בהתאם לכך תחומי האחריות של בית הספר כוללים גם היבטים לא אקדמיי, כמו:
- ביטחון פיזי: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לשלומם של התלמידים בו כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך כך, בתי ספר עשויים להעסיק אנשי אבטחה שונים, לבנות גדרות סביב המוסד, לארגן בדיקות אקראיות לכלי נשק ועוד.
- בריאות: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לבריאותם של התלמידים, כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך העניין ניתן להחזיק תיק רפואי מלא של כל תלמיד, כמו גם אחות או צוות רפואי מצומצם לטיפול במקרים של מחלות או פציעות.
- תזונה: בית הספר עשוי להידרש לספק ארוחה לתלמידיו במהלך שהותם במקום. בבתי ספר אינטרניים לעתים מוקמת קפיטריה לצורך הדבר, ובפנימיות כולל המבנה חדר אוכל.
דרכי הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגיון של ההוראה שונה באופן בסיסי מההגיון המנחה את בית הספר בראש ובראשונה בכך שאין הוא משועבד למיבנה מוסדי כלשהו. עם זאת, המיבנה המוסדי של בית הספר הוא זה שקובע את אופן ההוראה המתבצעת בפועל ואת האפשרויות העומדות בפני המורים המלמדים בו. כך נוצר פער בין הנעשה בפועל לבין תאוריות חינוכיות המבוססות על ניסיון המורים ומחקרים בנוגע להתנהגותיהם של התלמידים[2].
שיטת ההוראה הנפוצה בבתי הספר היא שיעור פרונטאלי, בו המורה מרצה את החומר בפני התלמידים בכיתה.
מזה דורות נתונה שיטת המלל השולטת בבית הספר לביקורת חמורה על ידי פסיכולוגים, מורים ומפקחים. לצד זאת, אלה שאינם מבקרים אותה אינם ששים עוד להגן עליה[2].
למידה פעילה מדגישה את החשיבות של מעורבות התלמיד בשיעור.
המשחק בבתי הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב בתי הספר מוענקת ללמידה מעמד של עבודה לפי מושגי המבוגרים. כתוצאה מכך המשחק מבודד לתחומי הרשאה מוגדרים כמו הפסקות או שיעורי חינוך גופני[2]. התוצאה של ההפרדה הזאת היא שהילד מאבד בהדרגה את כושר הלמידה ונטען רגשי אשמה כשהוא נגרף עם יצרי ליבו אחר המשחק. לכן, ההאחדה של המשחק והעבודה בחיי בית הספר מכוונת לשמירה על פוטנציאל הלמידה של התלמידים[2].
ההפסקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית הספר נהוגות על פי רוב הפסקות קבועות בין השיעורים המוקדשים ללמידה. ההפסקה מיועדת לפעילויות לא אקדמאיות כמו מנוחה, אכילה, יציאה לשירותים, לרענון וכדומה.
ההפסקה מאפשרת גם מפגש חברתי עם קבוצת השווים, כך שהתלמידים יכולים לממש את מאווייהם החברתיים ללא קשר עם הנלמד בבית הספר. לא רק זאת, אלא שלעתים קרובות מאזנת ההתגודדות החברתית בבית הספר את הרגשת התסכול של התלמידים מן הלימודים והיא מתחוללת תוך התנגדרות לתכניו ולערכיו[2].
בית ספר בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הספר במסורת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג העברי "בית ספר" נזכר לראשונה בתלמוד, שם נזקפת יוזמת הקמתו לשמעון בן שטח, בן הזוג השלישי שעמד בראש הסנהדרין במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס (בזמן ממלכת החשמונאים):
והוא התקין שמעון בן שטח...שיהו התינוקות הולכין לבית הספר.[5]
עד יסודו של בית הספר על ידי שמעון בן שטח, נעשה החינוך המסורתי בחברה היהודית במסגרת המשפחה, מאב לבן. התלמוד מציין שלושה שלבים בהתפתחותו של חינוך ציבורי יהודי בתקופת הבית השני:
"זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה...התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים...ועדיין, מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז. ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע."[6]
שלוש התקנות מהוות נקודות ציון במעבר מהחינוך המשפחתי המסורתי אל החינוך במסגרת הציבורית: התקנה הראשונה (אולי זו תקנתו של שמעון בן שטח), קבעה את העסקתם של מורים לילדים בירושלים ובכך יסדה את החינוך הציבורי. קיומו של מוסד חינוך ציבורי לא פתר את תלות חינוכו של הילד באביו, שכן היה זקוק לו, אם התגורר מחוץ לירושלים, כדי לעלות לעיר וללמוד.
קיומם של בתי הספר בעיר הבירה בלבד ותלותו של הילד באביו, הצריכו את התקנה השנייה, שקבעה שיש להקים בתי ספר בערים הגדולות של כל אחד מחבלי הארץ (או כל אחד ממחוזותיה הרשמיים של המדינה) והגדירה את גיל החינוך בהם לנוער (17-16), שכן הייתה הדרך אליהם מסוכנת מדי לילדים קטנים. תקנה זו אמנם פתחה את החינוך הציבורי בפני כלל האוכלוסייה היהודית בארץ, אלא שעדיין לא קבעה את עקרון חינוך החובה השוה לכל נפש, בכך שהשאירה בידי הרבנים את הרשות לסלק תלמידים מבית הספר כרצונם. עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה השלישית – "תקנת יהושע בן גמלא" (המאה ה-1 לספירה, במידה ואכן מדובר בכהן הגדול הידוע בשם זה) - שקבעה שיש להקים בתי ספר בכל עיר בארץ, שהלימודים בהם יתחילו כבר מגיל הילדות (7-6).[7]
תקנות אלו הביאו להרחבה ניכרת של החינוך הציבורי היהודי והתלמוד אף מציין את מספרם של בתי הספר שפעלו בבירה בסוף ימי הבית השני:
בתי ספר בארץ ישראל לפני קום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הספר החקלאי הראשון בארץ, "מקוה ישראל" נוסד ב-1870 על ידי קרל נטר.
- בית הספר העברי הראשון הוא בית ספר "חביב" שנפתח ב-1886[10], מהמוסדות הראשונים בראשון לציון (יחד עם גן הילדים העברי הראשון שנפתח ב-1898).
- בית הספר התיכון העברי הראשון שהוקם בארץ ישראל היה הגימנסיה העברית "הרצליה", שהוקם בתל אביב ב-1905.
בית הספר במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת החינוך הממלכתית בישראל נמצאת תחת אחריותו של משרד החינוך. היא מבוססת על תוכנית לימוד בת 12 שנים, שסופה בחינות בגרות הנערכות בבית ספר תיכון.
בישראל הייתה נהוגה (עד שהתקבל חוק חינוך ממלכתי ב-1953) חלוקת בתי הספר לשתי חטיבות גיל:
- בית ספר עממי: כיתות א'-ח'
- בית ספר תיכון: כיתות ט'-י"ב
בעקבות רפורמה בחינוך בישראל (שנועדה להשגת אינטגרציה בין שכבות אוכלוסייה שונות) המיושמת החל מסוף שנות ה-60, ישנה כיום חלוקה לשלוש חטיבות גיל ברוב היישובים בישראל:
- בית ספר יסודי: כיתות א'-ו'. בכמה בתי ספר כולל גם גן חובה, במסגרת המכונה "חטיבה צעירה".
- חטיבת ביניים: כיתות ז'-ט' (ברוב בתי הספר חטיבת הביניים והחטיבה העליונה נמצאים באותו מתחם)
- חטיבה עליונה (תיכון): כיתות י'-י"ב
בערים בודדות, כמו לוד, רמת גן, וגבעתיים, שלא עברו את תהליך הרפורמה, חלוקת החטיבות היא כמנהג הישן.
בחינוך הדתי מקובל שחטיבות הביניים הן לכיתות ז'-ח', ובית הספר התיכון או הישיבה התיכונית או האולפנה הן לכיתות ט'-י"ב.
בחינוך החרדי בישראל מקובל שהבנים לומדים בביה"ס או בתלמודי תורה עד כיתה ח' ולאחר מכן ממשיכים לישיבות תיכוניות או לישיבות קטנות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
עיינו גם בפורטל
פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד. |
- חינוך, חינוך דמוקרטי, חינוך ולדורף (הנקרא גם חינוך אנתרופוסופי), חינוך חופשי, חינוך ביתי
- אקלים חינוכי
- יועץ חינוכי
- ביקורת החינוך הפורמלי
- מונחים בהערכה פורמלית
- הפורום הגדול למורים וגננות
- לקות למידה
- הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
- משמעת במסגרת החינוכית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הזכות לתת זכות: זכויות ואחריות בבית הספר, באתר משרד החינוך.
- אור קשתי ויניר יגנה, הורים בדרום מקימים בית ספר בשיטת "עשה זאת בעצמך", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2009
- תלמידי בית ספר, באתר כל זכות
- הצורך בשיווק בתי ספר בעקבות פתיחת אזורי הרישום, באתר שלובים של מכון מופ"ת.
ריצ'רד לבוי, הרצאה על שימוש בתחרותיות בבתי הספר - חלק 1 חלק 2 חלק 3- קן רובינסון טוען שבתי הספר הורגים את היצירתיות, הרצאה באנגלית עם כתוביות בעברית, באתר TED
- גולשים ושומרים על עצמנו ברשת - סרטון של המשרד לביטחון הפנים ומשרד החינוך, העוסק בגלישה בטוחה וזהירה באינטרנט.
- ריצ'רד לבוי, Developing An Educational Philosophy – מאמר על גישות פילוסופיות בחינוך, חסרונות השימוש בתחרותיות בבית הספר והתאמת ההוראה לתלמידים בעלי לקויות למידה.
- An Open Letter to Students Returning to School - הסבר של הסופר ג'ון גרין על החשיבות של בית ספר וחינוך החובה.
- מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ V. S. Ramachandran, ed., Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press (2012).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
- ^ 1 2 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן, לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת (2004).
- ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה - מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט (2009)
- ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף נ, עמוד ב, פרק ח, הלכה יא, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א, עמוד א'
- ^ החינוך כחובת הציבור במשפט העברי, באתר "דעת"
- ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף סז, עמוד ב, פרק יג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
- ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף כג, עמוד א, פרק ג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
- ^ בית הספר העברי הלאומי הראשון, באתר "ראשון עירי"