משתמש:Dovole
| תיבות משתמש/ת |
שיח הזהויות התבוסתני (כפי שהמיליטריסטים יכנו אותו :-)בסוגיה האם אדם כפיף שפוף נרצע לגורל או לנסיבות המציאות או האם האדם קנה המידה ליקום ויש בו פיסה מטאפיזיקלית המאפשרת לו לפעול במציאות באופן חופשי ובמובן זה לעצב גורלו, איני מכריע שלא להכריע בעמימות התנאית "הכל צפוי והרשות נתונה" אלא מכריע בגזרה קיומית(אקזיסטנציאליסטית) שמכירה באפסות הפרט אל מול הנסיבות, אך בה בעת עושה אותה אפסות לתכלית ומכריחה את הפרט במובן מסוים לנגח ראשו באותו קיר של המציאות, של מציאותה של המציאות, של חוקיה. לנגח בעדינות, רק על ידי הגבול ניתן להבין התווך- הטווח שבין התווכים. נגזרת של הכרעה זו היא הכרעה בסוגיה של "זהות אל מול תפישת עולם". אני מבין ומקבל שזהות במידה רבה היא הגורם המשמעותי ביותר באופן אוביקטיבי, אך על הפרט עצמו להעריך לא את המובן מאליו שנכפה עליו אלא את הבחירה המודעת, את ההכרעה, את התכלית שהעמיד בעצמו לעצמו. זהות אינה תכלית, תפישת עולם במידה רבה כן. באופן אוביקטיבי אני מוכן להזדהות כבעל זהויות רבות, אתנית אני ממוצא שמי-יהודי, ממוצא שמי-ערבי, ממוצא מערב אירופי וממוצא צפון אפריקאי(אנדלוסי-איברי), אני מוכן להזדהות אף כרוסי, אם כי אין לי קשר דם הידוע לי לרוסים בהיותי יליד שנת דעיכת בריה"מ גדלתי בין דוברי רוסית עוד ילידי בריה"מ אך במידה דומה ילידי הארץ, בין המורות והמורים שלי היו אותם יוצאי בריה"מ, וכתלמידם אני חש שבמידה נטלתי מזהותם, העניקו לי מזהותם. ובכן המוצא שלי נכפה עלי, איני מרגיש גאוה או זכות יתרה על "שידעתי" להיוולד, שהרי לא ידעתי ולא בחרתי. הרי הפאשיסטים הגזענים והתרבותנים מעריצים מוצאם ועצמם כל כך שאינם שמים ליבם, אמת דיברתם, אתם מכירים כנועים באוביקטיביות המוצא שלכם, אך עד כמה עמוק השקר והעיוורון שלכם להכריע בהכרח זה טוב, ואך ורק מטיב, והנה כל האוביקטיביות אבדה לה. אז אני ערבי-יהודי, מגרבי-אוסטרי, רוסי-עות'מאני, אך באופן מהותי יותר אני מה שלמדתי ומה שאני לומד, גיאומטריקן, פיזיקאי, לשונאי, מהנדס, חוקר, מוזיקאי, מוזיקולוג... תפישת עולמי אינה מגובשת כיוון שטרם הכרעתי (ואולי זו ממש תפישת עולמי-שלא להכריע) בשאלות של פיזיקה-מטאפיזיקה, איני מוכן(עדין) להכריע באופן מוחלט לגבי מטריאליזם פיזיקליסטי ועוד מתלבט בשאלה האם מתמטיקה-היגיון או תחביר חוקי המציאות נפרדים מהמציאות במובן שהם מטא-פיזיקליים, או שמא די במציאות הפיזקלית כדי להכילם, אני נוטה לגישה הפיזיקליסטית המצמצמת והמוחלטת, ובמובן זה שולל מכל וכל ביטויים מעורפלים במכוון כמו "רוחניות" ו"קדושה" אני שבע מלשמוע על "אנרגיות" ו"כוח", ובמיוחד אני נרתע משם הפועל "להאמין". את תפישת עולם זו ליקטתי ממורים ומורות בני העתים הרקליטוס ואנכסימנדרוס, תאלס ופיתגורס, דמוקריטוס, אוקלידס וארכימדס, אל הית'אם ופרנסיס ביקון, גלילאו ודקארט, האוחנס ושפינוזה, ניוטון ומאך שבו אני רואה מבשר הפילוסופיה האנליטית שפרחה בעיקר באנגליה, ראסל. ובכן בגישה פילוסופית זו המערערת(ומהרהת בה) על התפישה החושית, ומכירה בסוגיות האפיסטמולוגיות הבלתי ניתנות להכרעה אני מקבל את השיטה המדעית ככלי אחד במעלה. כאן אני ניגש לשאלת הזהות, ובאופן אישי אני מכריע לטובת ההגדרה העצמית על פני ההגדרה ה"אוביקטיבית" לשם בהירות כוונתי אעשה רדוקציה לדברים ואדגים: "בחנוכה אני חוגג את ניצחון היוונים, המתיוונים ואנטיוכוס ולא את ניצחון החשמונאים היהודאים". אני דובר עברית באותה המידה שבעברית הזו אני מדבר משפטי יוון ולא כזוגות התנאים בהלניקה מדברים יהודית "אנטיגונוס עם הפנס והפנקס והקלפי והפרוזדור והטרקלין". אני איני הומניסט כג'ובאני פיקו דלה מירנדולה, ואיני מבלבל ליברל עם הומניסט, ואיני מבלבל ליברליזם עם הומניזם. אני בהחלט ליברל, ורואה בחירות הפרט ערך עליון, לא כזה טבעי, אך כזה שהפרט עושה לעצמו. כמו כן אני רואה ברווחה ערך, ואני רואה בשוויון אמצעי ולא ערך. איני רואה בחיים ערך, אלא נתון, ומשישנם חיים, החירות והרווחה הם הערכים על פיהם מכריעים נכון ושקר, אמת ולא נכון, רצוי וראוי והפכיהם. אני בז לשמרנות מבית מדרשו של ברק, המוכנה להגן על הרבה פסול במיעוט ראוי, אני בז באופן כללי למי שמוצא את היעדר הידיעה כערך, למי שמוצא את הדבקות בבורות כמטרה ותכלית, מי שנלחם על "אם הורי עשו כן אז לא מדובר בטעות, ואם אני עשיתי אז בוודאי טעות" ולהדגמה אתן את כל אותם ישראלים מעלילות ספרי דברי ימי המלכים שזבחו לצלמי העגלים בבית אל ובדן וילדיהם, שלישהם, רביעהם ודורות עבדו הצלמים לאלהים, בתירוץ "כך עשו אבותנו". אני מוצא את מרקס למנסח התכליתי ביותר של הקפיטליזם על ידי הביקורת שלו, ואני שותף לעמדותיו לגבי המוסדות בהם הדת והמשפחה. איני קנאי לדמוקרטיה, וסבור שבהכרח הרוב טועה (כמו שגם המיעוט...אך בהתאם סבור שלרוב המיעוט צודק יותר או טועה פחות). המדינה כלי ולא ערך, החוק כלי ולא ערך. אז אני רציונליסט-אמפריציסט ליברל שאינו הומניסט ואף מתנגד לגישות אנתרופוצנטריות, איני דמוקרט בהכרח, איני לאומי (להוציא לאום פוליטי) ועל כן איני ציוני (כאן חשוב לי להדגיש שאיני "אנטי-ציוני" אני לא רואה עצמי ריאקציה, אלא את הציונות כראקציה לאנטישמיות). את הציונות אני מבין כתנועה קולוניאליסטית, ישראל אינה הציונות- אני מבחין בין התנועה הלאומית להקמת המדינה לבין המדינה שקמה. כמובן שאיני מכחיש שהמדינה היא המשך ישיר לתנועה הציונית, אך היא גם שונה, עם ההגירה של יהודי תפוצות ישמעאל והתמורות החברתיות והרעיוניות. באותו אופן אני מעדיף זיהוי טקסונומי-ביולוגי על פני זיהוי אתני, אני רואה עצמי כהומו ספיינס ספיינס, כאדם, כקוף אדם (יש שלא מגדירים האדם כקוף-אדם אני מכריע עם מי שכן), כקוף, כיונק, כבעל חיים, בטרם אני רואה עצמי בזיהוי האתני: ערבי או יהודי או בזיהוי המשפטי: ישראלי. אני כן מכיר שהזיהוי הלשוני עוצמתי כמו הזיהוי הטקסונומי: העברית. אך במידה דומה אני מסייג שהעברית שאנו מדברים היא עברית של מתיוונים, ולכן הזיהוי התרבותי שלנו אינו פשוט עברי. זיהוי טקסונומי: קוף אדם. זיהוי לשוני-תרבותי: עברי-מערבי. זיהוי "תפישת עולם" או "הגדרה עצמית" או במליצה "אדם מעצב גורלו": רציונליזם, אמפריציזם, מטריאליזם, ליברליזם, ליברליזם כלכלי. זיהוי משפטי: ישראלי, פלסטיני, אזרחות נוספת. זיהוי אתני: יהודי-ערבי(אל-אנדלוס וצפון אפריקה),יהודי-מערבי. זיהוי לאומי: במידה אמריקאי (ארה"ב), ובמליצה הלניסטי. וכאן אני ויקיפד :-) |
יש הקוראים לשכמותי ויקיגמד יש קוראים ויקיטרול. בכל מקרה אני כלל לא בטוח לגבי המשתמש...ולגבי ויקיפדיה. שמי דב ששון.
דווקא בשבחי האלמוניות ה-30 ביולי 2016 כתובת IP 31.154.81.62
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעריכה אלמונית, המזוהה ככתובת IP בגרסאות הקודמות ובתרומות המשתמש, מספר יתרונות, אחד מהם הוא בתמצית מהותה של ויקיפדיה, שיתופיות, צרכן שהוא יצרן קורא שהוא כותב. כמו כן הכתיבה האלמונית מאפשרת לעורך קרקע נוחה ולא שיפוטית עד כדי התנערות העורך האלמוני מהמחויבויות שלו לדמותו כפי שהייתה במרחב המשתמשים או כפי שהיא בחיים ממש. דוגמא לכך יכולה להיות עורך בעל ידע רב בתחם מסוים, תחביב ואולי אפילו זהות, אך מסיבות חברתיות העורך נבוך לתרום בתחומים אלה, כאן עריכה אלמונית תשרת נאמנה את שני הצדדים מחד העורך ומאידך ויקיפדיה (או יתר צרכני ויקפדיה). סוגית המשתמש האלמוני היא סוגיה מורכבת, מאחר ומערבת מספר פנים שונים של ויקפדיה, שניתן לתארם בפשטות כמרחב הקוראים-הצרכנים, מרחב העורכים-המשתמשים ומרחב המיזם בכללותו. לעיתים עריכה מסוימת תשרת במידה רבה את הקוראים אך תקשה על העורכים, למשל כי תחסר במקורות, באופן דומה עריכה הנוחה למשתמשים יכולה לפגוע במטרות המיזם כאשר היא תפר קניין רוחני כלשהו. האיזון הנדרש במפגש בין שלשת הכוחות: נוחות הצרכן, יכולות היצרן ומסגרת המיזם- נוטה באופן טבעי במרחב המשתמשים המזוהים לטובת המרחב היצרני העורך, אך לא מדובר בערך עליון או אפילו ראשון בין שווים. משתמש אלמוני כאמור אינו מחויב לאיזו דמות שנוצרה לו, אפילו בעיני רוחו עצמה, דבר שייתכן ומאפשר לו כעורך חופש יצירה ודבקות עניינת בערך המושא להבדיל מעורך בעל שם מוכר שלעיתים יחשוש לשמו ויבקש להגן על המספר יותר מעל המסופר, מאחר ולעיתים המושא לא מעיד על הנושא במשפט ועל עניין המשפט אלא על המספר- דרשנות וקריאה "בין השורות"- "מי אמר" חשוב לא פחות מאשר "מה נאמר", שהרי לכל דבר הקשר, במובן זה העריכה האלמונית משתחררת מן ההקשר בדבקותו בהקשר האנציקלופדי-ויקפדי גרידא, באותו האופן שיכלה להתנתק מההקשר האנצקילופדי ולהיות להשחתה. לסיכום, הרישום לויקפדיה מגלם יתרונות וחסרונות, כשעיקר היתרונות הוא בנוחות ניטור העריכות ופילוח איכות התרומה של המשתמשים המזוהים לעומת הקושי הרב במעקב אחר כתובות IP משתנות ללא הרף, כל עוד יש לך רצון טוב, נכונות ללמוד וגם להודות בטעות, שהרי קהילת המשתמשים לעיתים יכולה להיות דקדקנית ודרשנית הרי שתרומתך כמשתמש רשום או ככתובת IP אלמונית מבורכת ורצויה.
- אני סבור שחשוב להדגיש שגם תרומות אלמוניות (כל עוד הן תורמות) רצויות, אני מוכן להרחיב אפילו לאלמוניות כאידיאולוגיה.