משתמש:Danimi197/טיוטה

דִיסְלְדוֹרף (בגרמנית: Düsseldorf; מילולית: "הכפר על נהר דיסל") היא עיר הבירה של מדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה, יהודים התיישבו במקום החל מהמאה ה- 14. "ליל הבדולח" (10 בנובמבר 1938) בדיסלדורף היה קשה, כיוון שהדיפלומט הנאצי שחוסל בפריז על-ידי הרשל גרינשפאן ימים ספורים לפני כן היה יליד המקום.

מקור השם דיסלדורף

דִיסְלְדוֹרף (בגרמנית: Düsseldorf; מילולית: "הכפר על נהר דיסל") היא עיר הבירה של מדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה והעיר השנייה בגודלה במדינה זו, וכן העיר השביעית בגודלה בגרמניה. בתחומי העיר מתגוררים כ-588,000 תושבים (2010) ובמטרופולין שלה מתגוררים כ-1.5 מיליון תושבים. דיסלדורף, השוכנת לגדות נהר הריין, היא חלק מאזור ריין-רוהר (Rhein-Ruhr), האזור האורבני הגדול ביותר בגרמניה עם 11.3 מיליון תושבים. אזור זה כולל בין השאר את הערים בון וקלן ואת כל ערי חבל הרוהר.

תולדות קהילת יהודי דיסלדורף

ניתן למצוא איזכורים לקהילה יהודית בעיר כבר בראשית ימי הביניים. עם זאת, רק במאה ה-17 התאפשר ליהודים להתיישב בה באופן קבוע. הקהילה גדלה אמנם בתקופת המהפכה התעשייתית, אך היוותה עדיין רק כאחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה הכללית. רב הקהילה הידוע ביותר בעיר הוא ליאו בק. תחילת המאה ה-19 ישבו בעיר 570 יהודים. כיום נמצאת בעיר הקהילה היהודית השלישית בגודלה בגרמניה כ-7,500 יהודים (כ-1.3% מאוכלוסיית העיר).רובה של הקהילה (כ-90%) הם יהודים שהגיעו ממדינות חבר העמים. בית הכנסת החדש בעיר נבנה ב-1958 וממוקם ברחוב ציטן (Zietenstrasse) ברובע גולצהיים (Golzheim). רבה של העיר הוא הרב אפרס (לשעבר רב קהילת אמסטרדם). לקהילה יש בית ספר יסודי, תיכון וגן ילדים, בית הספר נקרא על שמו של יצחק רבין. כמו כן, בשנת 2000 הוקם בעיר בית חב"ד מהגדולים בגרמניה, הכולל בית כנסת, ספרייה ומועדון נוער, וממוקם ברחוב בנק (bankstr) ברובע גולצהיים (Golzheim). רב קהילת חב"ד הוא הרב חיים הכהן ברכהן.

הקהילה בתקופת ימי הביניים

ראשיתה של הקהילה בעיר אינה ידועה. בשנת 1298 הדוכס וילהלם פון ברג

אישים מרכזיים בתולדות הקהילה

התרומה של יהודי הקהילה הינה משמעותית.מבחינה דתית, רב הקהילה הידוע ביותר בעיר הוא ליאו בק. בתחום הספרות ניתן לציין את היינריך היינה, הסופר המפורסם ביותר של העיר, בתחום המוזיקה פיקס מנלסון

גורל יהודי הקהילה עם עליית הנאצים ובשואה

בשנת 1933 חיו בדיסלדורף כ- 5500 יהודים. ראש הקהילה היהודית בתקופה זו היה אריך פלזנטהאל (Erich Felsenthal) עם עליית הנאצים לשלטון החלה התעניינות גדולה באפשרויות ההגירה מגרמניה, ועד שנת 1938 כמחצית מהקהילה היהודית הצליחה לעזוב, בין השאר בעזרת סיוע של ״התאחדות ציוני גרמניה״. בשנת 1935 הוקם בית ספר עממי יהודי שכלל גם בית קהילה. ב 28 באפריל 1935 נפתח ״הביה״ס הפרטי היהודי״ שהוקם בסמוך בית הכנסת לקהל הרחב. ראש בית הכנסת היה קורט הרץ, יליד העיר אופנבך, שפוטר מעבודתו בעירייה בשנת 1933 עקב מוצאו היהודי. בבי״הס העממי למדו מעל 200 תלמידים, והמספר עלה בהמשך, מכיוון שילדים יהודים לא הורשו ללמוד בבית הספר הרגילים. בשנת 1936 למדו בבית הספר 382 תלמידים ועם פרוץ המלחמה 66 תלמידים בלבד. בשנת 1941 נשארו רק 41 תלמידים. בין השנים 1938 ו-1939 הצליחו הורים רבים לשלוח את הילדים לאנגליה או לקרובי משפחה בארצות אחרות.

במסגרת ״גירוש זבונשין״, שהתקיים באוקטובר 1938, ונועד לסלק מאדמת גרמניה כל אדם ללא אזרחות גרמנית, נעצרו 361 יהודים ממוצא פולני באמצע הלילה, - בהם משפחות שלמות עם ילדים, ואנשים מבוגרים, נלקחו לתחנת המשטרה והובלו לגבול פולין. הגירוש, ממנו נפגעה גם משפחת גרינשפן, הוביל לרצח של ארנסט פום ראט עי גרישנפן ולהצתת פוגרום ליל הבדולח. כך מתאר הרב מקס אשלבכר את הימים לאחר הגירוש:

ביום שבת, ה - 5 בנובמבר, הייתי בבית הכנסת של יוצאי מזרח אירופה ברחוב קרויץ Kreuzstraße. בית הכנסת, שבדרך כלל היה מלא באנשים, היה ריק מאדם. רק אדם אחד הסתובב בטלית, היה ניתן לראות בו כמשוגע בימים טרופים אלו. מעטים מבני הקהילה עוד שהו בעיר. גם התקווה הקלושה שהייתה לחזרת המגורשים התאדה במהרה לאחר שנודע על הירצחו של פון ראט

במאורעות ליל הבדולח שהתרחשו בו זמנית בכל רחבי גרמניה ב -8 וה-9 לנובמבר 1938 נפגע בית הספר. בליל ה 10. לנובמבר נעצרו כ 141 יהודים ו87 מתוכם גורשו למחנה הריכוז דכאו. כ-80 אחוז מהבתים והעסקים של יהודי הקהילה הנרסו, בית הכנסת המרכזי ברחוב קסרנה Kasernenstraße נשרף, ולאחר מכן נהרס כליל. גם ביה״ס נסגר. בעקבות הפוגרום נשלח הרץ למחנה הריכוז דכאו ולאחר כארבעה שבועות שוחרר, וזמן לא קצר לאחר מכן, בפברואר 1939, היגר עם אשתו לאנגליה. אחריו ניהל את את המוסד איש החינוך קורט שנוק. בשנת 1941 הוא נשלח לגטו מינסק, שם נרצח. הצייר היהודי יולו לוין, שלימד גם הוא בביה״ס העממי היהודי לא הורשה לעסוק בעבודתו החל משנת 1933 ונאלץ לעבוד בעבודות כפייה ונרצח בשנת 1943 באושוויץ.

לפחות 7 אנשים נהרגו עקב התעללות במהלך הפרעות, חלק מהיהודים התאבדו. רב בית הכנסת מקס אשלבכר, נתפס והוחזק במאסר כ 12 ימים, לאחר מכן שוחרר והצליח להגר לאנגליה, שם כתב תיעוד מהמאורעות, וגם הליך ההגירה מארץ הולדתו שכל כך אהב:

״....מטעם הרשויות נבזז מאיתנו - באופן ״חוקי ולא חוקי״- כל רכושנו. לא היה ביכולתנו לעשות דבר נגד רוע הגזרה. זה הגורל של כל היהודים בגרמניה. עניים, חסרי כל וחסרי מולדת עזבנו בערב ה 26 לינואר 1939 את דיסלדורף...שמענו שמי שעובר את הגבול מרגיש קודם כל תחושת הקלה אותה לא ניתן לתאר. אנחנו לא הרגשנו כך כלל. הביקורת האחרונה הייתה ברכבת. איש אס.אס חיפש בתיק שלי דברי ערך. לאחר מכן חצתה הרכבת, קצר לאחר השעה שמונה, את הגבול ההולנדי. לא חשנו דבר מעבר לעובדה שידענו שעזבנו את המולדת ואת כל מה שאהבנו מאחור, שלא הייתה דרך חזרה ושמה שצפוי לנו הוא לא יותר מאשר עתיד שחור״

שנבנה בשנת 1905 ועוד שני בתי כנסת אורתודוקסים נוספים נשרפו. שלושה יהודים נהרגו ו-70 נפצעו. מתוך 1,831 היהודים שנותרו בעיר בשנת 1939, גורשו 985 יהודים. ב-10 בנובמבר 1941 גורשו 489 יהודים אל מינסק, וב-22 ביולי 1942 גורשו עוד 260 יהודים אל גטו טרזינשטט.

התקופה לאחר מכן בישרה על הבאות והחוקים נגד היהודים מנעו מהם כל אפשרות להקתיים. בתחילת חודש דצמבר נחקק חוק שהכריח יהודים שבבעלותם נדל״ן למכור אותו ולעבור להתגורר ב״בתי יהודים״.