משתמש:DaliaNina/טיוטה

עז אלדין שוכרי פשיר  (יליד 22 לאוקטובר 1966)

עז אלדין שוכרי פשיר -(English: Ezzedine shukri Fishere) (Arabic: عزالدين شكري فشير)(22 אוקטובר 1966) מחזאי,סופר ודיפלומט מצרי. ידוע ביצירתו הספרותית בתחום הרומן  ובתרומותיו לדיפלומטיה וכפרשן פוליטי בזמן האביב הערבי במצרים. מכהן כיום כפרופסור ללימודי מזרח תיכון במכללת דארטמות' (Dartmouth College) בארצות הברית.

עז אלדין שוכרי פשיר 

חיים וחינוך:

נולד ב-22 באוקטובר 1966, בכווית להורים מצריים השלים תואר ראשון  במדעי המדינה מאוניברסיטת קהיר. סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוטווה והשלים דוקטורט במדעי המדינה באוניברסיטת מונטריאל.  למד מנהל ציבורי ב-Ecole nationale d'administration.

ביוגרפיה שלו:

פישר מתגורר כיום בהאנובר, ניו המפשייר, בארצות הברית. כשהיה בן שנתיים עזב את כווית עם אמו ואחיו כדי לחזור למצרים, בעוד אביו נשאר מאחור כדי לפרנס את המשפחה. פישר נולד וגדל בעיר מנסורה, שם גם למד בבית הספר. בשנת 1983, הוא סיים את בית הספר התיכון מנסורה כאחד מהסטודנטים המובילים בארץ. לאחר שסיים את לימודיו במרכז אל-אהרם למחקרים מדיניים ואסטרטגיים, שירת בצבא.

קריירה דיפלומטית:

פשיר התחיל את דרכו כדיפלומט. מילא מספר תפקידים, ביניהם:

• שר החוץ של מצרים.
• המכון ללימודים דיפלומטיים (IDS).
• שגרירות מצרים בישראל.
• קצין עניינים מדיניים/יועץ פוליטי בכיר של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון (UNSCO).
• משלחת גילוי עובדות של האו"ם בנוגע לרצח ראש הממשלה לשעבר חרירי.
• משלחת האומות המאוחדות בסודן (UNAMIS/UNMIS).
• יועץ לשר החוץ המצרי בקבינט שר החוץ של מצרים.
• מנהל פרויקט ערבי-ישראלי בקבוצת המשבר הבינלאומית.
• מזכ"ל המועצה העליונה המצרית לתרבות.
• המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר.
• עבודתו בעיקר התמקדה בפוליטיקת מעבר.

קריירה אקדמית:

הקריירה הדיפלומטית של פשיר הושלמה על ידי קריירה אקדמית מרשימה. הוא היה פרופסור אורח באוניברסיטה האמריקאית בקהיר ועוזר הוראה באוניברסיטת מונטריאול ובאוניברסיטת אוטווה. עם זאת, הוא כעת מרצה בכיר במכללת דארטמות', שם הוא "מלמד קורסים בנושאי פוליטיקה במזרח התיכון, סכסוך פלסטיני-ישראלי, מדיניות חוץ של מדינות המזרח התיכון, פוליטיקה ותרבות בעולם הערבי".

קריירה ספרותית:

פשיר הוא סופר מוכר במצרים ובעולם הערבי  המתמקד בחקר נושאים של שינוי חברתי ופוליטי בעולם הערבי. כתיבתו חוקרת את הזהות, החופש והמורכבות של החיים במזרח התיכון, ומציגה תיאורים מורכבים של החברה הערבית המודרנית. פשיר חיבר מספר רומנים שהתפרסמו בעיקר לאחר שפרש מן השירות הדיפלומטי והפך לקול ביקורתי בולט באביב הערבי.

ספריו הראשונים:

1. מקתל פח'ר אלדין (רצחפח'ר אלדין, 1995)  

2. ואספאר אלפראעין (מסעות הפרעונים, 1999) שוחררו בשתיקה, שכן עמדותיו  הביקורתיות כפי שהובעו ברומנים היו מתפרשות כהפרה של תפקידיו הדיפלומטיים.

3. ספרו השלישי ע'ורפת אלעינאיה אלמרכּזה (יחידה לטיפול נמרץ) (2008): הרומן מאיר את המציאות הקודרת של החברה המצרית, אך למרות כל הקדרות הזו במציאות המצרית, הוא עדיין רואה קרן אור בתוך כמות עצומה של חושך, וקולות של תקווה נשמעים אליו, אך הוא אינו יודע כיצד להגיע אליהם.

הרומן מתמקד בארבע דמויות מרכזיות: קצין מודיעין חלש מבחינה מינית, עיתונאי מפורסם ורודף נשים, עורכת דין המייצגת את התנועות האסלאמיות הקיצוניות, ועורך דין קופטי שמייצג את כל המקרים של חופש הביטוי והזכויות.

גיבורי הרומן מופתעים לגלות שהם נמצאים תחת הריסות הבניין של הקונסוליה המצרית בסודן בעקבות פיגוע התאבדות. כל אחד מהם מספר את סיפורו, החל מהרגע המכריע בחייו ועד לרגע שבו הם לכודים מתחת להריסות ולשברים, באכזריותם הם עדיין מצליחים להבחין באור החודר בין ההריסות, אך הם אינם יודעים כיצד למצוא את דרכם החוצה.

עינאק ענד ג'סר ברוכלין (חיבוק בגשר ברוקלין, 2011) הרומן עוסק בארוחת ערב שמכנסת את קהילת המהגרים הערבים בניו יורק ומתאר את חייהם ביום שנקבע למפגש. לכל אחד מהם יש משימות שעליו להשלים לפני מועד הארוחה, שנקבעה לשעה שמונה בערב, ומהלך יום זה כולל הפתעות לא צפויות ומזל רע שמונעים מחלקם להגיע למפגש.

"יחידה לטיפול נמרץ" ו"חיבוק בגשר ברוקלין" היו מועמדים לפרס בוקר הערבי (IPAF).

- אבו עומר אל מסרי (2010) - הרומן עוקב אחר חייו של פח'ר א-דין מאז ששרד ניסיון התנקשות שתוכנן על ידי גוף ביטחוני הפועל מחוץ לחוק. ניסיונותיו של פח'ר מתחילים בבריחתו לצרפת כדי ללמוד משפטים, וכמעט מיד לאחר שהוא הופך לאב, הדלתות נסגרות בפניו ודוחפות אותו לעזוב. הוא מוצא את עצמו בעבודה בחברת השקעות במפרץ בסודן, ומשם לאפגניסטן, שם הוא הופך ל"אבו עומר המצרי", ושם הוא לומד רבות לפני שהוא מקבל את ההחלטה לחזור.

- כל האדא אלהורא (כל השטויות האלה) (2017) - הוא רומן שמבטא את המציאות המצרית לאחר מהומות ינואר. המחבר עז-דין אל-פשיר פותח בשלושה כותרות: "אמל ועומר", "הנד ובאסם" ו"בהא ושריף בורחים לניו יורק". עז-דין פותח את הסצנה עם עומר ואמל בסצנה אינטימית במיטה כדי להציג את המציאות המצרית האובדת, שאי אפשר לדעת אם הסצנות הללו מקובלות בחברה או לא. עם זאת, עומר מספר סיפורים עד  שיגיע זמן הטיסה של אמל לארצות הברית. עומר מספר על סיפור הנד ובאסם וההתקפות הברוטליות של אונס והטרדה מינית בנשים לאחר מהומות ינואר ובמהלך ההפגנות נגד השלטון, וכיצד האישה לא יכולה לעשות דבר חוץ מלעמוד עם הקורבנות, גם אם היא עצמה היא הקורבן. ואז הוא עובר לדבר על ההומוסקסואליות בין בהא ושריף וכיצד קבלת דבר כזה היא דבר דמיוני במצרים, ועלולה להוביל להריגה או בידוד.

- באב אל ח'רוג ( דלת היציאה) (2012): הרומן עוסק בצעיר מצרי שמונה לתפקיד מתרגם בארמון הנשיאות, שם תרגם מאמרים ולאחר מכן קודם לתפקיד מתרגם סימולטני בפגישות והדיונים הבינלאומיים של הנשיא. את הרומן כתב הסופר הדגול עז א-דין שוכרי פשיר, והוא פורסם בשנת 2011, לאחר מהפכת 25 בינואר, אך הוא חזה את האירועים הפוליטיים שיתרחשו במצרים בשנת 2020. זה הרומן הראשון שמתנבא על העתיד, ורוב הנבואות שהוזכרו על ידי הסופר התרחשו במציאות. הוא הצליח להעביר בצורה מדויקת את המאבק הפוליטי ואת המאבק על השלטון במצרים לאחר המהפכה. הרומן מתחיל כאשר (עלי שוכרי) שולח מכתב לבנו ומספר לו את סיפור חייו בזמן שהוא על סיפונה של ספינה שאין הוא יודע אם היא תתייצב. במכתב הזה, האב מספר לבנו על כל האירועים בחייו, על הקשיים והאתגרים שהוא התמודד איתם.

יצירתו הספרותית הוכרה בפרס הבינלאומי לספרות ערבית.