משתמש:Avneref/מדע/כאוס

תורת הכאוס, ג'יימס גליק (James Gleick)

• ג'יימס יורק (James A. Yorke): "גילה" את אדוארד לורנץ (לא - סמייל הפיץ צילום של מאמר של לורנץ, עם מדבקה ובה כתובתו של יורק); נתן למדע הכאוס את שמו (נכון). (Period three implies chaos, 1975)
• יצירת סדרה אקראית (?): בחירה של מספר (1..0), הכפלה ב-2, קיצוץ השלם, וחזרה. סטפן סמייל (Stephen Smale)
• אי-לינאריות: "מי שמכנה את תאורית הכאוס 'מדע אי-לינארי' דומה למי שמכנה את הזואולוגיה 'חקר בעלי-החיים שאינם פילים." (סטניסלב אולם)
• סיפור על ורנר הייזנברג: על ערש מותו אמר שיש לו 2 שאלות לאלוהים: למה יחסות, ולמה חתחות; הוסיף: אני חושב שלשאלה הראשונה תהיה לו תשובה.
• גליק: לכאורה, פרויקט מנהטן עסק בבעיה בפיזיקה גרעינית; אבל למעשה, רוב הבעיות מהתחום הזה כבר נפתרו לפני התחלת הפרויקט, ואילו במהלכו רוב המדענים עסקו בבעיות דינמיקה של הנוזל.
• מיטשל פייגנבאום: כמו פיינמן גדל בברוקלין (פלטבוש, מקלט רדיו), למד בהסיטי קולג' של ניו יורק, דוקטורט ב-MIT, ואז באוניברסיטת קורנל לא פרסם כמעט 4 שנים (מה עם הבעיה ההיא? - אה, הבנתי אותה). גילה אותו (Peter A. Carruthers). כמו קנת וילסון מקורנל, מפתח התורה של קבוצת הרה-נורמליזציה (Renormalization group), שריצ'רד פיינמן, ג'וליאן שווינגר, פרימן דייסון ואחרים יישמו כדי לפתור את בעיית הערכים האינסופיים במכניקת הקוונטים. (ליאו קדנוף (Leo Kadanoff) הציע לפניו, להבין איך חלקיקים מסתדרים פתאום במעברי פאזה, ע"י מנגנון שינוי קנה-המידה).
• באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז התקבץ "קיבוץ המערכות הדינמיות" (Eudaemons Collective), או Dynamical Systems Collective: רוברט סטסטון שו (לא סטנסון!) : במקום לעבוד על דוקטורט במוליכות-על - שיחק במחשבים אנלוגיים, לבסוף נטש למרות שהמשיך לקבל שכר במשך שנה; ויליאם ברק, (J. Doyne Farmer), (Norman Packard), (James P. Crutchfield). שילבו את תורת האינפורמציה שהמציא קלוד שאנון, שבמסגרתה אפשר היה לנבא אמינות של ערוץ תקשורת, ולהגדיר במדויק את השפעת האנתרופיה - לא זהה עם אנטרופיה. על פי שו, "מושכים מוזרים" הם מכונות מידע: הם יצרו אי-יכולת ניבוי, עוררו אנתרופיה, יצרו מידע חדש.
  • שו יצא ב-1977 לכנס הראשון של האקדמיה למדעים של ניו יורק שהוקדש לכאוס. פגש את גיבוריו: דויד רואל (David Ruelle), רוברט מאי , ג'יימס יורק. כתב טיוטה למאמר על רעיונותיו, שנוכח שהם כבר עיבדו לפרטים. לא הייתה לו מכונת כתיבה, אפילו בחנויות יד-שניה, בסוף הגיש בכתב יד על דפים. לא הגיש בזמן לתחרות ז'אקו, וסיפר שרגע השיא בכנס היה מפגש עם אדוארד לורנץ הזקן, שרק אז זכה להכרה. בסוף מנהל סניף דואר הסכים להחתים את המכתב בתאריך שעבר, המאמר התקבל וזכה בפרס.
• ב-1983, הקרדיולוג ריימונד איידקר (Raymond Ideker) מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק קרא מאמר בסיינטיפיק אמריקן של הביולוג הניסויי ארתור וינפרי (Arthur Winfree), שבו זיהה 4 ניבויים מפורשים של יצירת פרפור לב, ניבויים שהסתמכו על דינמיקה אי-לינארית וטופולוגיה. איידקר לא האמין, אבל בתוך 3 שנים אומתו כל ה-4.
• ארווין שרדינגר: "לאורגניזם חי יש הכישרון המדהים לרכז 'זרם של סדר' סביב עצמו, וכך להימלט מן הדעיכה לכאוס ברמה אטומית". כפיזיקאי, היה לו ברור שמבנה החומר הי שונה מהותית (?) מסוג החומר שחוקרים פיזיקאים. אבני הבנין של החיים (אז לא ידעו על DNA) היו גבישים לא-מחזוריים. "בפיסיקה עסקנו רק בגבישים מחזוריים. לעניות דעתו של פיזיקאי, אלה הם עצמים מעניינים ומסובכים ביותר... אך לעומרת הגביש הלא-מחזורי, הם פשוטים ומשעממים למדי." (גליק: הפיזיקאים למדו רק להבין טפטים; מה פלא שעלה בידם לתרום כה מעט לביולוגיה...)
• האקולוג ויליאם שייפר (William M Schaffer) היה תלמידו האחרון של רוברט מקארתור , שהשפיע על כל האקולוגיה עם הרעיון: חייב להיות איזון טבעי, מצב מיטבי של שיווי משקל שהוא החסכוני ביותר במשאבים. כעבור שנים, שייפר הסיק שזוהי השערה שמבוססת על הנחת לינאריות, ולכן שגויה. הוא השתמש ב"מושכים מוזרים" כדי להסביר נתונים שאסף מניו-יורק, בולטימור וכל אנגליה וויילס, ויצר דגם של מטוטלת עם "חיכוך". הדגם הניב ניבוי שונה לגמרי בין התנהגויות של אבעבועות רוח (מחזורית) ושל אדמת (כאוטית עם מושך מוזר בעל ממד פרקטלי 2.5~); הדגם התאים לנתונים, ואף ניבא הצלחה של תוכנית חיסונים.

שייפר קרא ב-1975 את מאמרו של מאי, והשליכו - נראה לו מתמטי וחד-ממדי מדי. חבר אמר לו לקרוא את לורנץ. ב-1980 חקר צרעהות ודבורים במדבר אריזונה, והנתונים לא הסתדרו. אז הבין שהתעלם מנמליים. הוא שמע על כימאים שהתנסו בעניין דומה, קרא את לורנץ, יורק והשאר. הארי סוויני בא לאוניברסיטת אריזונה, ושייפר ידע שעליו לשנות את שיטותיו.