לדלג לתוכן

משתמש:Amir Segev Sarusi/כרמלה מנשה נ' רדיו צפון אחזקות בע"מ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ת"א (תל אביב-יפו) 34583-08-21 כרמלה מנשה נ' רדיו הצפון החזקות בע"מ
מידע החלטה
ערכאה תיק אזרחי בית משפט מחוזי
תאריך החלטה 22/07/2024
החלטה
התקבלו טענות התובעת כי הוטרדה מינית וכי ההתבטאויות עלו כדי לשון הרע, ונפסק לה פיצוי על סך 600,000 ש"ח
חברי המותב
חברי המותב אליהו בכר

ב-ת"א (תל אביב-יפו) 34583-08-21 כרמלה מנשה נ' רדיו הצפון החזקות בע"מ, הכריע בית המשפט המחוזי בתביעתה של העיתונאית כרמלה מנשה, וקבע שעל רדיו צפון, קול הים האדום והשדרנים סלוצקי ודומינגז לפצות את מנשה ב-500 אלף ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 אלף ש"ח, על הוצאת לשון הרע כלפיה והטרדה מינית שלה בשידוריהם.[1]. בפסק הדין נקבע לראשונה כי השפלה מינית של איש או אישה בשידורי רדיו (או טלוויזיה או כל כלי תקשורת המונים) היא הטרדה מינית אסורה על פי חוק.[2][3]

החוק למניעת הטרדה מינית משנת 1998 מונה 6 התנהגויות העולות כדי הטרדה מינית, ועל כן מקימות אחריות פלילית ונזיקית. בפסק הדין נבחנה החלופה המנויה בסעיף 3(א)(5) לחוק, המוגדרת בחוק כ-"התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית" [4]. הואיל והטרדה מינית היא גם עילה המקימה אחריות נזיקית, יכולים מוטרדים להגיש תביעה אזרחית לפיצויים.

המחוקק אינו מגדיר מה עולה כדי התייחסות מבזה ומשפילה, ועל בתי המשפט בפסיקותיהם להכריע כיצד לאזן בין ערכים כדוגמת חופש הביטוי והיצירה לבין מה יחשב כהתנהגות מבזה ומשפילה, העולה כדי הטרדה מינית על-פי חוק.

חלופה נוספת שנבחנה בפסק הדין היא זו המופיעה בסעיף 3(א)(5א), המכונה גם "חוק הסרטונים", במסגרתה הצגת תצלום המתמקד במיניותו של אדם מוגדרת אף היא כהטרדה מינית.

הנתבעים, הראל סְלוּצקי ועופר דוֹמינגֶז, מגישים תוכנית רדיו בשם סלוצקי ודומינגז, המשודרת ברדיו צפון בין השעות 07:00 ל-09:00. במסגרת התוכנית, הציגו הנתבעים חיקוי של התובעת באופן תדיר, כאשר ייחדו פינה ובה חיקויים שלה. החיקויים שילבו אמירות מיניות בוטות, אשר הציגו אותה ככזו הפועלת ללא לאות לקבלת סיפוקים מיניים משלל גורמים. הקטעים הוצגו בשידור, לרבות שידור חוזר, וכן הועלו לאתר האינטרנט. עוד הציגו הנתבעים את תמונותיה על רקע כותרות בעלות אמירות מיניות קשות. התובעת הגישה תביעה בגין 6.2 מיליון ש"ח כנגד הנתבעים, כנגד שורה של התבטאויות בפינה שייחדו לה בתוכניתם. כך למשל נאמר באותה פינה "גם אני נמשכת לאפרו אמריקאים"; "זה מזכיר לי את התקופה בה הייתי מעדכנת את הבור. מה שהיה שם לדן חלוץ למטה שאלוהים ישמור לא מבייש שום חמור"; "קבל ספוילר בכלי שלו לא היה מעצור"; "אפשר להירגע כי היום בבוקר קיבלתי תדרוך מיוחד מהמפכ"ל והיה מגניב, איפה? מאחורי שיח בארמון הנציב. הוא הבטיח לי שתוך חודשיים תחזור לי התחושה באזור הרגליים"; "אני סיפרתי לך על הקצין הירדני שהגשתי כנגדו תביעה לבית המשפט? איך נגמר? בדוגי בשכונת שועפט"; "עד כאן כרמלה ... שעושה נעים ללוחמי כיפת ברזל".

טענות הצדדים וגלגולי הבקשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו חיקויים נלעגים שלה מהם השתמע כי הינה צורכת סמים, כבדת שמיעה, חסרת אינטליגנציה, חולקת את חויותיה המניות והמופרעות ביוזמתה וקיימה יחסי מין עם גורמים רבים. לטענתה, החיקויים המדוברים עולים כדי הטרדה מינית ולשון הרע. התובעת טענה כי הצגתה בחיקויים אלו עלתה כדי ביזויה בשל תכונות המיוחסות לה, ועל-כן כדי לשון הרע. כמו-כן, טענה התובעת כי מדובר בביזוי והשפלה מיניים, ועל-כן בהטרדה מינית. התובעת עתרה לפיצויים בסך כולל של 400,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה הטוב, לפי 40 פינות שפורסמו ע"י הנתבעים וכן 120,000 ₪ עבור כל פינה בגין 40 פינות בגין הטרדה מינית ובסה"כ 4.8 מיליון ₪ כשמעבר לכך ועבור 40 קטעי ארכיון שנשמרו אצל הנתבעים עתרה לתשלום של מיליון ₪ נוספים. סה"כ 6.2 מיליון ₪. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה. לטענתם, התביעה מבקשת להגביל באופן חסר תקדים ושגוי ביטוי בעל אופי סאטירי ופרודי, תוך שימוש בעוולת ההטרדה המינית. הנתבעים אף טענו שמדובר בניצול ציני של מגמות ותפיסות חברתיות מבורכות כשלעצמן שנועדו לקדם הגנה מפני הטרדה מינית אמתית, אך אין בהן דבר וחצי דבר עם הגבלת חופש הביטוי הסאטירי. עוד הוסיפו הנתבעים כי ההתייחסויות המיניות התייחסו לדמות ולא לתובעת עצמה, ועל-כן אין לראות בהן ביזוי והשפלה שלה. בהקשר זה, טענו הנתבעים כי הכרעה בשאלת ההתייחסות לדמות ולא לאדם עצמו הינה תקדימית ולא התקבלה מעולם בבתי המשפט בארץ ובעולם, והתרו מפני השלכות שיהיו לקבלת התביעה על חופש הביטוי הסאטירי.

הכרעת בית המשפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק לכרמלה מנשה פיצוי כולל בסך 500,000 ש"ח בגין ההטרדות המיניות ולשון הרע, בתוספת סכום של 100,000 ש"ח הוצאות משפט. בית המשפט קבע כי ממילא, אין מחלוקת בין הצדדים שלא היה כל קשר בין הביטויים שהוצגו לבין האמת ביחס לתובעת, ושאילולא היה מדובר בתוכנית רדיו, ברור שהיה מדובר בהטרדה מינית. בית המשפט קבע כי בדרך כלל, נוכח חשיבותו של חופש הביטוי, הכולל גם את חופש הביטוי המיני, הרי שמקום בו עסקינן במסגרת הומוריסטית סאטירית, ובדרך כלל יגבר חופש הביטוי - נוכח החשיבות הרבה לאמירת הדברים, גם לו בנסיבות אחרות היה בהם כדי להוות משום הטרדה מינית. זאת, לאור הצורך בשמיעה ביקורתית כפי העולה מהדברים, לרבות הדעה העולה מהם, גם אם הדברים נאמרים באופן בוטה ולא תמיד ערבים לאזניו של השומע ובוודאי לא לאזניו של הניזוק החש עצמו מוטרד מינית. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות התובעת, וזאת ממספר נימוקים. ראשית, בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה הן כה קיצוניות, עד שאין לראות בהן כחוסות תחת חופש הביטוי. כמו-כן, הוסיף בית המשפט וקבע שאין מדובר בסאטירה, הואיל ולא היה מדובר בהקצנה של גרעין אמת, אלא בבדיה מוחלטת. נוכח האמור, בית המשפט קבע כי מדובר בהצגת מצג חוזר ונשנה כלפי התובעת כמי שהינה בגדר "חיית מין" שלא ניתן להשביעה, ללא כל רקע מתאים ולו מינימאלי והכל על מנת להצחיק את המאזינים על חשבונה של התובעת ללא כל קשר כאמור ולו מקרי למציאות. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת הנתבעים שמדובר בהתייחסות לדמות פיקטיבית, למרות ניסיונות הנתבעים להציגה ככזו, אלא בתובעת עצמה. זאת, בין היתר, החיקוי הדומה של אופן התבטאות התובעת, ציון שמה המלא של התובעת, וציון מקצועה של התובעת. בית המשפט קיבל את טענות התובעת שמדובר בהטרדה מינית לפי החלופה של 3(א)(5), אך קבע כי התמונות שצורפו לטקסטים המבזים היו תמונות תמימות של התובענת, ועל-כן אין לומר שעלו כדי הטרדה מינית גם לפי החלופה של סעיף 3(א)(5א).

בית המשפט קיבל גם את טענת התובעת כי הצגתה כמי שהינה בגדר צרכנית ומכורה לסמים, וזאת חרף חשיבותו של חופש הביטוי בנידון. זאת, משום היעדר כל אינדיקציה שהיא לשימוש בסמים ע"י התובעת. בית המשפט קבע כי שעה שאין כל קשר בין הנטען לבין המציאות, הרי שאין בכך אלא משום ביזוי. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים ששימוש בקנאביס כיום הינו מוכר ואינו מהווה בגדר לשון הרע, וקבע כי אף אילו ניתן היה לטעון ששימוש כזה מותר, הרי שהדברים עולים כדי השפלה ולשון הרע בלאו הכי, כיוון שהתובעת הוצגה כמי שמכורה כבדה לסמים, משתמשת בהם באופן קבוע, זקוקה להם לצרכי תפקוד מקצועי ואף מוכנה להשיגם בדרכים מיניות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ליטל דוברוביצקי, פיצוי של 500 אלף שקל לכרמלה מנשה: תוכנית סאטירה גרמה לה להטרדה מינית, באתר כלכליסט, 22 ביולי 2024;
    ת"א 34583-08-21 כרמלה מנשה נ' רדיו הצפון החזקות בע"מ ואח', ניתן ב-22 ביולי 2024
  2. ^ אורית קמיר "לפי פסק דין כרמלה מנשה, השפלה מינית באמצעות הרדיו עולה 600,000ש"ח, ו-Deep Fake Nude, הפשטה בעזרת בינה מלאכותית, היא הטרדה מינית אסורה בחוק", אתר הבית של אורית קמיר, 26.07.2024
  3. ^ פסקאות 13 ו-17 לפסק הדין
  4. ^ סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998