משתמש:Adam nevo/פרשת הסרג'נטים

סיכום הטיעונים בפרשת הסרג'נטים:

1. הפתיח:
   • יש לתאר את חשיבות האירוע בהקשרו ההיסטורי, כלומר בהיסטוריה של סיום המנדט בארץ ישראל.
   • טענה: פעולות האצ"ל, ובשיאן פרשת הסרג'נטים, גרמו להאצת עזיבת הבריטים ולדעת קהל שלילית כלפי היישוב היהודי.
   • ראיות: דברי ההיסטוריון בני מוריס כאן (הערה 1 בערך), דברי הפוליטיקאי איש השמאל, ההיסטוריון ופעיל הסזון מאיר פעיל בספרו (הערה 2 בערך), דברי ההיסטוריון יוסף הלר כאן, דברי ארצ'ר קסט (Archer Cust) המצוטטים בערך (ראייה משנית), והדיון בפרלמנט כפי שמובא בעיתון דבר, שמשמעותו תובהר בדיון בנקודה 2.
   • בדבר אמינותו של מוריס: מדובר בהיסטוריון ידוע וחוקר מקיף. את דבריו הוא מסמיך גם על דברי חוקר אחר, אמריקני, בשם מייקל כהן מאונ' פרינסטון (הערה 110 מובאת בציטוט בדף השיחה). דברי מוריס וציטוטו של כהן אינם נותנים מקום לפרשנות: הטרור של אצ"ל הביא להחלטה נחושה לאמץ את פתרון ההתפנות.
   • בדבר פעיל: את טענותיו של פעיל בנוגע לאצ"ל יש לקבל בהיסוס, עקב ההיסטוריה של פעיל. עם זאת, במקרה זה אין שום עדות שתסתור אותו, ויש די עדויות התומכות בו (דיון הפרלמנט, למשל). דברי פעיל אינם סותרים את דברי מוריס.
   • בדבר הלר: למרות שיוסף הלר הוא שמאלן (ראה הערך) הוא לא הצליח להתחמק מיושרתו המקצועית, וניסוחו מבליע את משמעות פעולות האצ"ל, אך משמעות זו מופיעה שם - והיא זהה למשמעות שמייחסים לה מוריס וכהן. להלן ציטוט דבריו: "המחקר המגוון בארכיונים בבריטניה הוכיח מעל לכל ספק שהבריטים לא גורשו כלל, אלא פינו את הארץ במסגרת מדיניות הדה-קולוניזציה הכוללת שלהם, כמו שיצאו גם מהודו וממצרים, שמבחינה אסטרטגית היו חשובות להם לאין ערוך יותר מא"י. מלחמתו של היישוב לגווניו שימשה לכל היותר מאיץ לפינוי, אך בוודאי לא היתה הסיבה המרכזית." הכל מוסכם: זו אינה הסיבה המרכזית. אם כן, מה חשיבות הפעולות בהיסטוריה של המנדט? הלר אומר במפורש: "מאיץ לפינוי". או, בניסוח אחר, הפעולות גרמו לבריטים להיות נחושים יותר בהחלטתם. (בדבר "מלחמתו של היישוב לגווניו" - מדובר בניסיון להמעיט מחלקו של האצ"ל. הכוונה כמובן למלחמת היישוב בבריטים. שיאי המלחמה הן פעולות האצ"ל. ביחד עם העדויות האחרות, ברור שאחת הפעולות המשפיעות ביותר היא פרשת הסרג'נטים. האמירה מערפלת, אך ברור מה כוונתה).
   • ביחד עם כל העדויות האחרות, גם אמירתו של קסט המצוטטת בערך תומכת בניסוח הנוכחי של פסקת הפתיחה. קסט לא נשא בתפקיד רשמי באותה העת, אך לפני כן היה פקיד בכיר במנגנון המנדטורי הבריטי. אי אפשר להיות בטוחים שהיה בעניינים, אך לא הוצגו ראיות לכך שהוא טעה. בציטוט שהביא קול ציון בדף השיחה מציין הלר שהוא לא נשא כל תפקיד רשמי באותה העת, ושבגין לא היה מודע לכך. אין זה אומר דבר על אמיתות טענתו. ביחד עם שאר העדויות, נראה שהיא אמינה למדי.
2. ניתוח הדיון בפרלמנט מה-12 באוגוסט:
   • מקור. בדיון קיימים 4 דוברים מרכזיים הנוגעים לענייננו. לטענת קול ציון, חשובה שאלת לוח הזמנים: הדיון בפרלמנט התקיים אחרי הקמת ועדת אונסקו"פ אך טרם הגשת מסקנות הוועדה. לטענתי, ועדות בינלאומיות קמו והלכו, ורק בריטניה הייתה מחליטה אם לאמץ את מסקנות אונסקו"פ: פעולות האצ"ל היו טריגר חשוב לאימוץ המלא של מסקנות הוועדה או לכל הפחות להאצת העזיבה עצמה. את זאת אוכיח מתוך הדיון בפרלמנט.
   • בריגדיר סקסון: "את עיקר המשטמה על המאורעות האלה יש להפנות כלפי הטרוריסטים" - תומך בדברי פעיל. "אולם אין לשחרר את הממשלה ותומכיה מחלק גדול של האחריות... לדעתו, הממשלה בזבזה זמן רב מדי בחיפוש פתרון. כבר עברו שנתיים..." - דורש להאיץ את הפתרון. "אני סבור שיש לקבל החלטה תקיפה לגבי ארץ ישראל, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לרכז את הבחורים שלנו, שלא יקיצו בבוקר אחד וימצאו שעוד 2 מהם תלויים על עץ..." - התייחסות ישירה לפרשת הסרג'נטים.
   • קריץ-ג'ונס: "כולנו יודעים כמה חריפה תגובת דעת הקהל הבריטית בארצנו למעשי פגיעה אלו" - תומך בדברי פעיל. "דעת הקהל הבריטית מרבה לשאול על המחיר שאנגליה משלמת בעד הטראגדיה הזאת" - מתאר את דעת הקהל המאבדת, עקב הטרור, עוד ועוד מתמיכתה בהשארת המנדט. "הוא הזכיר... כי בעיית ארץ ישראל תובא לדיון במושב הבא של האו"ם, בעוד 5 או 6 שבועות, ו...לא יהיה זה נכון או צודק שהממשלה הבריטית תמסור הודעה מבלי לעיין בדין וחשבון של ועדת או"מ ובהמלצותיה" - א', לממשלה הבריטית זכות המילה האחרונה, ועדת האו"ם מגישה המלצות. ב', לו היה על קריץ-ג'ונס לתת הודעה באותו הרגע, היה בהחלט מחליט לעזוב את הארץ. "יש גבול להתחייבויות שבריטניה יכולה להעמיס על שכמה" - תלונה של ממש על קיום המנדט.
   • כאן בא דיון קצר בהפעלת ההגנה כנגד הטרוריסטים (סזון) ובדיכוי הטרור.
   • סטאנלי: "אנו רשאים להיות אופטימיים... פתרון שאפשר להגשימו מיד. לדעתי, הברירה היחידה היא חלוקה או פינוי" - לפני החלטת הועדה, סטאנלי כבר מכריז, מבחינתו, על יציאה מהארץ.
   • מייכל פוט: "תהיה ההחלטה שתתקבל על ידי או"מ בחודש הבא איזו שתהיה - הבריטים יצאו מארץ ישראל" - מה יש להוסיף.
   • סיכום: נראה שהבריטים החליטו פה אחד, בדיון בעקבות פרשת הסרג'נטים, לעזוב את פלסטינה-א"י בלא תלות בהחלטת האו"ם. הדבר תואם את הנטען בערך ואת הנטען אצל מוריס. לכל הפחות, בדיון מוכח שהפרשה גרמה לבריטים להאיץ את יציאתם מהארץ. בנוסף, אפשר לראות ראיות גם לדברי פעיל המובאים בפסקת הפתיחה בדבר דעת הקהל הבריטית והעולמית.

חשיבות הפרשה בהיסטוריה של המנדט: הפרשה גרמה לבריטים להיות נחושים יותר לעזוב את הארץ. דעה זו הוצגה על ידי כל ההיסטוריונים שהובאו בדיון, ולא הובאו היסטוריונים שחולקים עליהם. יש לכתוב זאת בפסקת הפתיחה, כדי שהקורא יעריך את חשיבות הפרשה.

הדיון בפרלמנט מציג את השלכות פרשת הסרג'נטים על הפרלמנט הבריטי: בפרלמנט, בהקשר ברור לפרשה, שררה אחדות דעים בנוגע לצורך התכוף לעזוב את ארץ ישראל, בלא תלות בהמלצות (המלצות בלבד) ועדת אונסקו"פ, שהוגשו כשבועיים לאחר הדיון (31 באוגוסט). לא הוצגה פרשנות חלופית לדברים שנאמרו בפרלמנט, לא כזו שנתמכת בהיטוריונים ולא ניתוח עצמאי. לפיכך על הערך, בנקודות אלו, להישאר בניסוחו הנוכחי.