משתמש:2maayan12

פול גז (Paul Ghez), נולד בשנת 1898 בסוסה, בתוניסיה. נפטר בשנת 1971 בליון שבצרפת .גז היה ראש הקהילה היהודית בתוניסיה בזמן מלחמת העולם השנייה.

קורות חיים

בגיל 18 שירת כמתנדב בצבא ביחידת תותחנים צרפתית במהלך מלחמת העולם הראשונה, שם הוענק לו עיטור צבאי צרפתי בשם "צלב המלחמה". לאחר מכן, בשנת 1922, קיבל אזרחות צרפתית.

במהלך שנותיו למד משפטים בצרפת ולאחר מכן הפך לעורך דין בעיר תוניס בין השנים 1922-1956 וגם הפך לנשיא חברת הפרקליטים.

הוא נישא לאשתו עדה דרמון בשנת 1929, לשניים נולדו 2 ילדים רולנד (1934) ואדית (1937), בשנת 1943 נפטרה עדה מסרטן במהלך הכיבוש הגרמני בתוניסיה.

הוא נישא בשנית בשנת 1956 לג'נט כהן.

תפקידיו

בשנת 1922 פול גז הפך לעורך דין רשמית לאחר לימודים בצרפת.

בשנת 1940 לאחר הכיבוש הגרמני בתוניסיה, החל השלטון הנאצי לשלוט באופן עקיף וישיר על יהודיי תוניסיה. במהלך אותה שנה הוקם משטר וישי בצרפת (שלטון שהיה נאמן לגרמנים) בחודש יולי ומספר חודשים לאחר מכן באוקטובר ממשלת וישי חוקקה את החוק האנטי יהודי הראשון שלה. החוק הן קבע כי יהודים יוכלו למלא רק תפקידים בודדים.

פעילי הקהילה בעת ההיא היו יהודים, שנתבקשו או התנדבו למלא תפקידים מרכזיים לפי מומחיותם וכישוריהם ועסקו בגיוס כספים, בגיוס עובדים, בהשגת ציוד, מזון ותרופות, באיתור מחנות-העבודה, בקשר עם העובדים בהם וכן בסיפוק הדרישות היומיומיות השרירותיות של אנשי הס"ס והגרמנים.

פול גז קיבל על עצמו בהתנדבות את תפקיד ראש ועדת גיוס כוח העבודה היהודי. התפקיד הפך אותו לאדם מרכזי בתיווך בין הגרמנים לבין עובדי הכפייה במחנות העבודה.

בימי הכיבוש הגרמני עמדו פול גז שהיה ראש 'הוועד לגיוס כוח-האדם היהודי' וד"ר מועטי שהיה ראש השירותים הרפואיים של הקהילה - לצורכי הגרמנים.

הם התנדבו למלא את התפקיד שהיה תפקיד קשה, אחראי וכפוי טובה. למרות חינוכם השונה מהנהוג אשר קיבלו בצרפת, התנדבו לאחראים על ענייני הנוער היהודי. השניים נהנו, ובמיוחד פול גז, ממוניטין אישי וציבורי גם בקרב חוגים ציוניים וקבוצות אחרות.

פול גז עורך-הדין היהודי היחיד שבזכות עברו הצבאי לא נפגע מחוקי האפליה של וישי. הוא מונה לוועדה הזמנית ומאוחר יותר לוועד המנהל.

בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942- מאי 1943) חוקי הגזע שקבעו הגרמנים הנאצים חלו גם על יהודי תוניסיה ,אך יישום של החוקים האלו היה תלוי ברצונו של המושל הכללי, ובשיתוף פעולה של פקידי הממשל שסרו למרותו. יהודי תוניסיה כן נאלצו לענוד את הטלאי הצהוב, ורבים מהם אף גורשו למחנות כפייה ועבודה.

באזור קירנאיקה (אזור בלוב), החלה החמרה. לאחר שהאזור יצא משליטת איטליה, היהודים אהבו מאוד את הבריטים וראו בהם כשחרור מחוקי הגזע המפלים,אך זמן קצר לאחר מכן האזור חזר לשליטת איטליה. לאחר הכיבוש השני, האיטלקים האשימו את היהודים בכך שבגדו בהם והקשיבו לבריטים ולכן החמירו בגזירות.

לפי עדותו של עובד כפייה במחנה צבאי גרמני בעיר ביזרטה בתוניסיה, יעקב (אנדרי) גז, שכתב מכתבים למשפחתו שנותרה בעיר תוניס, במכתבים כתב כי פול גז ביקר באופן סדיר במחנה והיה מספר לאסירים היהודים מה מתחולל בתוניס, בנוסף הוסיף במכתבים על כך שפול גז היה אחראי על חלוקת הכסף (שכר העבודה ששילמה הקהילה), הבגדים והמצרכים השונים וכמובן שימש איש הקשר של הקהילה היהודית

לאחר שהתמנה פול גז לראש הקהילה היהודית בתוניס ועד סוף הכיבוש הגרמני בתוניסיה במאי 1943, "ועד הגיוס" השתנה לחלוטין. הוועד, שעד לאותו הזמן עסק בעיקר בענייני דת וצדקה, נאלץ היה לספק ליהודים את כל השירותים, בדומה ל"יודנראט" במזרח אירופה.

אומנם מואיז בורג'ל נשאר נשיא הקהילה באופן רשמי, אך פול גז נטל על עצמו את האחריות לביצוע מדיניות הגיוס והיוזמה להקמת שירותי האספקה והשירותים כאשר עבד בשביל הגרמנים. "ועד הגיוס" הפעיל לשכה ובה ארבעה מדורים: המזכירות, מדור שעקב אחר יציאתם וחזרתם של עובדי הכפייה, מדור ביקורת המחנות שעקב אחרי מצב העובדים, ומדור לאיתור ה"משתמטים". במהלך הכיבוש גייס הוועד כ-5,000 איש, שנשלחו לכ־30 מחנות בסביבות תוניס הבירה ובקווי החזית במערב (אלג'יריה) ובמזרח (לוב). נוסף על לשכת הגיוס פעלו מטעם "ועד הגיוס".

בימי החירום הראשונים, התנדב פול גז להתמודד עם אנשי הס" ס בשאלת גיוס העובדים היהודים, מספרם ומועד גיוסם, החל מ־9 בדצמבר התחיל פול גז את תפקידו שכלל ללוות את הנשיא לקומאנדאנטור, ואחרי כן התייצב בחצר בית-הספר כי"ח, שרוכזו בו מאות עובדים קודם יציאתם לדרך.

לאחר המלחמה הפך לנציג הוועד המשותף האמריקני לתוניסיה.