משתמש:-lamawa89/טיוטה
'מודל סוציאל-דמוקרטי של תקשורת
מודל סוציאל-דמוקרטי של תקשורת הוא פרספקטיבה נורמטיבית של מערכות מדיה ותהליכי תקשורת המבוססת על עקרונות של סוציאל-דמוקרטיה. המודל מדגיש את חשיבותה של מערכת תקשורת המקדמת רווחה חברתית, תוך שמירה על איזון בין כוחות השוק והתערבות ממשלתית לטובת האינטרס הציבורי. עקרונות מרכזיים של המודל כוללים פלורליזם תקשורתי, נגישות אוניברסלית לטכנולוגיות ותכני תקשורת, שידור בשירות הציבור, והשתתפות דמוקרטית בתהליכי תקשורת. התפתחותו של המודל הייתה בולטת ביותר במדינות צפון אירופה, במיוחד במדינות הנורדיות, אם כי השפעתו ניכרת במידה זו או אחרת ברוב הדמוקרטיות העכשוויות.
רקע היסטורי
היסוד ההיסטורי של מודל התקשורת הסוציאל-דמוקרטי מיוחס לתקופה המוקדמת בתחילת המאה העשרים יחד עם זה של התנועות הפוליטיות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה (האמפריס, 1996). ההתפתחויות העיקריות כוללות: 1. עידן שלאחר מלחמת העולם השנייה: באשר למערכות המדיה במערב אירופה, רוב המדינות באזור זה שיחזרו את מערכות המדיה שלהן על בסיס מודל השירות הציבורי וערכים דמוקרטיים (Hallin & Mancini, 2004). 2. אלטרנטיבה למערכות מונעות שוק ובשליטת מדינה: היא פיתחה את עצמה בין כלכלה מוכוונת שוק מושפעת פוליטית, כפי שנצפתה בעיקר בארצות הברית ובמערכות הנשלטות על ידי המדינה של מדינות קומוניזם (McQuail, 2010). 3. השתקפות של פילוסופיה סוציאל-דמוקרטית רחבה יותר: היא שיקפה את הפילוסופיה של הסוציאל-דמוקרטיה אשר ביקשה להפיק את המיטב מהמערכת שסכומה הטוב ביותר התגלם בקפיטליזם, אך כדי שזה יתממש היה עליה להיבדק ולהסדיר על ידי המדינה (Crouch, 2004).
עקרונות מפתח
1. השתתפות דמוקרטית
עיקרון זה הוא הרחבה של השתתפות הציבור בהפקת מדיה ובתהליכי קביעת מדיניות (Karppinen, 2013). היא מבקשת לעזור לעצב כפר תקשורתי מגוון שיתאים לכמה שיותר דעות של אנשים. דוגמאות מכילות:
• תחנות רדיו קהילתיות
• ערוצי טלוויזיה בגישה ציבורית
• יוזמות עיתונות אזרחית
• תוכניות אוריינות מדיה
2. נגישות אוניברסלית עיקרון זה מבטיח כי לכל חברי החברה תהיה גישה שווה לטכנולוגיות תקשורת ותכני מדיה. הגישה לתקשורת נתפסת כזכות אדם בסיסית, והמטרה היא להתמודד עם פערים בנגישות לטכנולוגיה ומידע. מדיניות ליישום עיקרון זה עשויה לכלול: • סובסידיות לאינטרנט בפס רחב באזורים כפריים
• רשתות LAN אלחוטיות ציבוריות בחינם או בעלות נמוכה
• דרישות נגישות לתוכן מדיה (למשל, כתוביות)
• תמיכה בשידור רב-לשוני
3. שידור בשירות הציבור שידור ציבורי (Public Service Broadcasting) מפותח ומתוקצב כראוי נתפס כחיוני להפקת תוכן איכותי המשרת את האינטרס הציבורי, ולא רק אינטרסים מסחריים(Bardoel and d'Haenens, 2008). מאפיינים מרכזיים של שידור ציבורי כוללים: • מקורות מימון יציבים, לרוב באמצעות אגרה או מיסוי ייעודי • מגוון תוכניות המיועדות לקבוצות מיעוט
• סטנדרטים גבוהים של איכות ואמינות בשידורי חדשות ואקטואליה • השקעה בהפקת תוכן מקומי
4. השתתפות דמוקרטית עיקרון זה מדגיש את חשיבות ההשתתפות הציבורית בהפקת מדיה ובתהליכי קביעת מדיניות תקשורת. המטרה היא ליצור מרחב תקשורתי מגוון המאפשר ביטוי למגוון רחב של דעות ועמדות. דוגמאות ליישום עיקרון זה כוללות: • תחנות רדיו קהילתיות • ערוצי טלוויזיה בגישה ציבורית • יוזמות עיתונות אזרחית • תוכניות אוריינות מדיה
יישום וגרסאות
המודל הסוציאל-דמוקרטי של תקשורת יושם באופנים שונים במדינות שונות:
1. מדינות נורדיות (שוודיה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד ואיסלנד): נחשבות לדוגמה המובהקת ביותר ליישום המודל, עם דגש על סבסוד נרחב של גופי שידור ציבורי ועיתונות, לצד רמה גבוהה של אוריינות תקשורת באוכלוסייה.
2. מדינות אירופיות אחרות: גרמניה, הולנד ובלגיה אימצו חלק ממרכיבי המודל, בשילוב עם מסורות קורפורטיביסטיות.
3. מחוץ לאירופה: מדינות כמו קנדה ואוסטרליה אימצו חלק מהמאפיינים, במיוחד בתחום השידור הציבורי, אך ככלל, מערכות המדיה שלהן נוטות יותר לכיוון מוכוון שוק.
אתגרים וביקורות
המודל הסוציאל-דמוקרטי של תקשורת מתמודד עם מספר אתגרים וביקורות:
1. חשש מהתערבות יתר של המדינה: מבקרים מזהירים כי מימון ופיקוח ממשלתיים עלולים לפגוע בחופש העיתונות או לאפשר השפעה עקיפה על תכני התקשורת. זה מאתגר את העיקרון של השתתפות דמוקרטית ועצמאות התקשורת.
2. אתגרי העידן הדיגיטלי: הופעתן של פלטפורמות דיגיטליות גלובליות כמו גוגל ופייסבוק מאתגרת את היכולת של מדינות ליישם מדיניות תקשורת לאומית. זה מקשה על יישום עקרונות של פלורליזם תקשורתי ונגישות אוניברסלית במסגרת לאומית.
3. גלובליזציה: מודלים של רגולציה לאומית ושידור ציבורי נמצאים תחת לחץ בהקשר של זרימת מדיה גלובלית והתכנסות דיגיטלית. זה מאתגר את היכולת לשמר מודל תקשורת מקומי חזק ועצמאי.
4. טענות להיעדר גיוון בשיח הפוליטי: ישנם מבקרים הטוענים כי המודל עלול לדכא חדשנות וקולות קיצוניים יותר בשיח הציבורי. זה מעלה שאלות לגבי האיזון בין פלורליזם תקשורתי לבין הצורך בקונצנזוס חברתי.
ראו גם:
לקריאה נוספת
Hallin, D. C., & Mancini, P. (2004). Comparing media systems: Three models of media and politics. Cambridge University Press.
McQuail, D. (2010). McQuail's mass communication theory. Sage Publications.
Freedman, D. (2008). The politics of media policy. Polity Press.
Syvertsen, T., Enli, G., Mjøs, O. J., & Moe, H. (2014). The media welfare state: Nordic media in the digital era. University of Michigan Press
קישורים חיצוניים: • European Broadcasting Union: https://www.ebu.ch/
• UNESCO Media Development Indicators: https://en.unesco.org/programme/ipdc/initiatives/mdis
• European Audiovisual Observatory: https://www.obs.coe.int/en/web/observatoire/
ביבליוגרפיה:
Bardoel, J., & d'Haenens, L. (2008). Reinventing public service broadcasting in Europe: Prospects, promises and problems. Media, Culture & Society, 30(3), 337-355.
Crouch, C. (2004). Post-democracy. Polity Press. Flew, T., & Waisbord, S. (2015). The ongoing
significance of national media systems in the context of media globalization. Media, Culture & Society, 37(4), 620-636.
Freedman, D. (2008). The politics of media policy. Polity Press.
Hallin, D. C., & Mancini, P. (2004). Comparing media systems: Three models of media and politics. Cambridge University Press.
Humphreys, P. J. (1996). Mass media and media policy in Western Europe. Manchester University Press.
Karppinen, K. (2013). Rethinking media pluralism. Fordham University Press.
McQuail, D. (2010). McQuail's mass communication theory. Sage Publications.
Mouffe, C. (2005). On the political. Routledge.
Syvertsen, T., Enli, G., Mjøs, O. J., & Moe, H. (2014). The media welfare state: Nordic media in the digital era. University of Michigan Press.