משתמש:תומר ורד/טיוטה

אליעזר (לולק) גרינפלד, 18 לאוקטובר 1923 - 15 לאפריל 2020

נולד בלודז', בתאריך 18.10.1923. הוריו(חיה הלה ואברהם משה גרינפלד) התגרשו שהיה קטן מאוד. אביו עבד כסוכן בגדים והיה נוסע ברחבי פולין ואף לחו"ל אך בכל זאת חי במחסור. הוא התחתן מחדש ונולדה לו בת- שרה בינה.גר עם אימו, הוריה, אחותה ושני ילדיהם בדירה שכורה עם 3 חדרים, בצפיפות גדולה. אימו עבדה כמנהלת מחלקת נעליים. בבית לא היה שפע אך גם לא היה רעב. לולק היה בן יחיד. משפחתו הייתה מסורתית- הסבא וסבתא שלו היו חרדים, כך שהוא למד אצל "מלמד"(אדם המלמד תורה,תפילות). הוא שנא כל רגע. אליעזר לא התחבר לתרבות היהודית כשעוד היה צעיר. הוא לא ידע על ציונות ולא ייחס חשיבות לעובדה שהוא יהודי. הוא למד בבית ספר פולני שאחד הערכים שהיו מופצים בו הם אהבת המולדת,פולין. הוא התחבר לתרבות הפולנית ואהב אותה מאוד. בטקס הסיום של בתי הספר נערך מצעד שלולק השתתף בו כדגלן. במהלך המצעד הושלכה אבן על ראשו. זו הייתה תחילת התערערות נאמנותו לפולין. השתייך לנוער העובד והלומד. בשעות הבוקר עבד בחנות לכלי בית לאחר מכן בחנות בכלי כתיבה, אז לבית החרושת ואחרי הצהריים למד בגימנסיה. בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים ללודז'.חלק מהיהודים וגם אביו ניסו לברוח לרוסיה. הגרמנים הפציצו את הדרכים, והוא לא חזר. באפריל 1940 עברו לגטו. אימו עבדה שם בבית חרושת לנייר והוא עבד כדוור. אח"כ קיבל עבודה בבית חולים כשליח דואר ואז עבד כעוזר לסניטרים בחדרי המיון. הוא עבד בבית החולים כשנתיים עד שהוא חוסל ב1942. בתקופה זו הכיר אנשים רבים והתחיל לשמוע על ארץ ישראל. במהלך שהותו שם עזר לאישה שהייתה מאושפזת בבית החולים. לאחר מכן התברר שהיא מקורבת לאחד האנשים הכי חזקים בגטו. הוא הוזמן אליו וקיבל עבודה כשליח משרד. קיבל גם חלקת אדמה ליד בית הקרבות שיכל לגדל שם ירקות. באוגוסט 1944 החלו הגרמנים בחיסול הגטו. ב21.10.1044 יצא עם משפחתו והגיע אל מחנה הריכוז זקסנהאוזן אוריינבורג. המחנה היה מחנה שבויים שבו היו רוסים, איטלקים, צרפתים ופושעים פליליים. הכניסו אותם לבלוק 11- הבלוק היהודי יודןבלוק. משם יצאו מדי בוקר לאחר מסדרים וספירות לעבודות פרך. הם העמיסו שקי מלט על ספינות. במרץ 1944 ציוו על תושבי הבלוק ללכת צפונה. הם יצאו אל "צעדת המוות". מדי יום צעדו כ-30 קילומטרים. אחרי חמש ימי צעידה, הוא וחבריו ראו שמספר אנשי הS.S ששומרים עליהם הולך ומתמעט. הם ידעו שכוחותיהם אוזלים ולכן החליטו לברוח. הם נותרו עם 2 זקיפים. בלילה היו בצריף, לולק פתח את הדלת התנפל על מגפי העור של אחד הזקיפים והפיל אותו. חברו היכה אותו ואז 20 חברים ברחו החוצה אל היער. עד שהזקיף השני התאושש והחל לירות כולם כבר היו ביער. למחרת פגשו ביער את הטנקים הרוסים והצטרפו אליהם כמתורגמנים. במאי 1945 כשנגמרה המלחמה הוא חזר ללודז' בתקווה לראות קרוב משפחה ששרד. הוא מצא רק את אימו. הוא נשאר בלודז' והכיר את רחל גרינגלס(גרינפלד)- כיום אלמנתו. רחל ואליעזר נישאו ב26 למרץ 1946, הנישואין הראשונים של ניצולי שואה. רחל ולולק עזבו את לודז' והגיעו למחנה העקורים לייפהיים. לולק חלה מאוד וחזר ללודז'. רחל הצטרפה לשם אח"כ. הם ביקשו שוב ושוב מהשלטון הפולני שיתן להם רשות לצאת מהארץ, אל עבר ארץ ישראל. אך הבקשות נדחו שוב ושוב. . לרחל וללולק נולד גם בן בשם אדם על שם אביה ואחיה של רחל ובת בשם חוה על שם אימו של לולק. בשנת 1956, לאחר שקיבלו הודעה שמאשרים את יציאתם מפולין הגיעו לארץ למעברה בגבעת אולגה. התנאים שם היו קשים מאוד. לאחר כשנה עברו לחולון, כיום, רחל ואליעזר חיים יחדיו בחולון ויש להם 5 נכדים ו5 נינים. לולק ורחל כתבו ביחד ספר בשם "שריקת החיים" המספר על הזוועות שעברו במהלך השואה וגם על החוויות הטובות שהיו להם בחייהם. איך הם קמו יחדיו מהכאב והקימו משפחה. לולק הבטיח עוד בשואה להנציח את השואה ולימד עליה בבתי הספר. הוא הדליק משואה כנציג יד ושם והוכרז כ"יקיר חולון" על שם העבודה הרבה שעשה על הנצחת השואה.

לולק מצא ופרסם את השירים שכתב אחיו אברמק כנער בגטו לודג'. השירים תורגמו לעשרות שפות, הולחנו, ואלפי מחנכים ברחבי העולם מסתייעים בהם לחיבור ילדים ובני נוער לזכרון השואה. גרינפלד הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.

אברמק קופלוביץ נולד בפברואר 1930. בן יחיד להוריו מנדל ויוכת גיטל. כשהיה אברמק בן תשע קובצו יהודי העיר בגטו, והוא העביר את שנותיו כשוליה במחלקת סנדלרים. לאורך כל התקופה הזו כתב הילד אברמק שירים במחברותיו, חלקם תיארו את חייו בגטו ואחרים את עולמו הפנימי. בשנת 1944, כשהוא בן 14, נשלח אברמק עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ, והוא ואמו נרצחו. האב, מנדל, שרד את המחנה וחזר ללודז'. בבית המשפחה מצא האב מנדל את מחברת שיריו של בנו ושמר אותה אצלו, אך לא סיפר עליה לאיש.

מחברת השירים התגלתה רק ארבעים שנה לאחר מכן. אחרי המלחמה נישא מנדל לחיה גרינפלד, ששרדה את המלחמה יחד עם לולק. בשנת 1985, לאחר שמנדל וחיה נפטרו, מצא לולק את מחברת השירים של אחיו החורג והחליט להוציא אותה לאור. בשיחה עם 'דבר' בפברואר השנה סיפר לולק בן ה-96: "זה פלא שמצאתי את זה. אבא שלו לא סיפר לנו פרטים עליו. אמרתי שאני אקח אותו עלי, כי הוא היה אח חורג שלי."

השירים שנכתבו בפולנית תורגמו לעברית על ידי המתרגמת עירית עמיאל, ויצאו לאור בשנת 1993 כספר בהוצאת יד ושם. לולק החל להיפגש עם תלמידים ובני נוער ולחשוף אותם לשיריו של אברמק. "אני הייתי צעיר ויפה", התבדח לולק, שהיה אז כמעט בן שבעים, "הלכתי לבתי ספר, סיפרתי על הגדולה של היצירות של אברמק. של ילד קטן שממש הגיע לשיא של הסופרים הכי טובים בפולין. היצירות שלו כל כך יפות שאני כל הזמן חוזר אליהם וקורא אותן שוב ושוב. פרסמתי אותו ב-23 שפות, זה מפעל החיים שלי".

הספר הופך לאלבום

עשר שנים לאחר מכן החליט אורי מייזלמן, מוסיקאי ומדריך מסעות לפולין, להלחין את שיריו של אברמק. מייזלמן, חבר בתנועת דרור ישראל ובעברו מתופף להקת קרח תשע, מספר כי נתקל בספר השירים במקרה. "חיפשתי ספר שירים אחר מתקופת השואה בחנויות ספרים יד שנייה, והפנו אותי לחנות בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. אמרו לי שהספר הזה לא נמצא, ובמקומו הציעו לי את ספר השירים של אברמק. קראתי את השיר הראשון, ומיד הבנתי שאני רוצה להוציא את את השירים שלו כשירים מולחנים", סיפר מייזלמן בשיחה עם 'דבר' בפברואר השנה. כדי להוציא את הרעיון לפועל, הוא גייס את חבריו מהלהקה. "פניתי לאוהד קוסקי שידעתי שיסכים, ואחריו פנינו לרועי הדס. הלכנו למצוא את לולק שמצא את המחברת". בהמשך הצטרפו לפרויקט המוסיקאים איל תלמודי ועידו כגן.

לאחר עבודת הלחנה, עיבוד והפקה נוצר אלבום המורכב משמונה שירים מולחנים של אברמק. "הקטע המוזיקלי ואיך שהוא קרה, היה עבורי מסע מאוד מיוחד", מספר מייזלמן, "אני יודע שזה אלבום ששינה לאנשים את התפישה של הקשר בין מוזיקה והשואה. זה ניסיון ראשון לעשות משהו מודרני עם לחנים מקוריים".

האלבום הופיע ב-2005 כפרויקט ללא מטרות רווח בשיתוף תנועת הנוער העובד והלומד ומרכז ההדרכה 'המעורר'. מאז הוא זכה לתהודה ברחבי העולם, מאירופה ועד יפן. בין היתר הושמעו שיריו של אברמק בפתיחת העצרת הראשונה לציון יום השואה הבינלאומי באו"ם שנערכה באותה שנה. בנוסף החלו אמנים נוספים להלחין את השירים, בין היתר על ידי זביגנייב פרייזנר, משורר פולני כחלק מהפרוייקט 'יומנים של תקווה'. "זה נהיה משהו שעושים לו אינטרפטציה בכל העולם", אומר מייזלמן.

להתחבר בגלל החיים והיופי בשירים

מעבר להשראה אמנותית, האלבום משמש אנשי חינוך רבים ככלי ללימוד והכרת השואה. מייזלמן מספר שמבחינתו ההיבט החינוכי של הפרויקט לא היה המטרה הראשונית, אלא הגיע לאחר תהליך היצירה. "אנשים אהבו את השירים ומשתמשים בהם כדרך לקשור ילדים, נוער וגם מבוגרים לשואה. יש אין סוף פרויקטים שקורים עם האלבום והשירים, ומה שיפה זה שכל אחד יכול לקחת את השירים לאן שהוא רוצה. עושים איתם דברים מדהימים בבתי ספר יסודיים, בגנים, ילדים שמציירים אברמק ועוד."

כדוגמה מביא מייזלמן את השיר המפורסם ביותר באלבום, שגם זכה לקליפ מקורי – 'חלום'. "כשאגדל ואהיה בן עשרים / אצא לראות את עולמנו המקסים / אתיישב בתוך ציפור עם מנוע / אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה / אעוף, אשוט ואתנשא / מעל עולם רחוק ויפה", כותב אברמק בפתיחת השיר.

"דרך השיר הזה אפשר להבין את הטרגדיה של השואה", אומר מייזלמן, "להבין את הזוועה של אושוויץ בלי לתאר את הזוועות. דרך החלומות של אברמק אפשר לדבר על מה שהפסדנו, וזה מה שחזק. כשקוראים את השיר מבינים כמה עוצמה וכשרון היה בדבר הזה. הקליפ של 'חלום' הוא קליפ אנימציה, בלי תמונות זוועה. אנשים מתחברים לזה בגלל החיים והיופי של השירים".