משתמש:שרון סיון ולס/פאול קור

פאול קור (קורנובסקי)

לידה: 1 באוגוסט 1926,כ"א באב ה'תרפ"ו,פריז, צרפת

פטירה: 24 במאי 2001, ב' בסיוון ה'תשס"ב (בגיל 74) בית העלמין קריית שאול, תל אביב, ישראל

עיסוק: היה מעצב גרפי, סופר ילדים ומאייר ישראלי.

פאול קור (1 באוגוסט 1926, כ"א באב ה'תרפ"ו - 24 במאי 2001, ב' בסיוון ה'תשס"ב) היה צייר, מעצב גרפי, סופר ילדים ומאייר ישראלי.

ביוגרפיה

פאול קור (קורנובסקי) נולד, בעיר הצרפתית פריז למשפחה שהיגרה לשם מהעיר לודז' שבפולין. הוא גדל בבית יהודי-חילוני. אביו, יצחק (מסייה ז'אק), חייט במקצועו, ואימו חיה (מדאם הלן) ניהלו חנות לחייטות , תפירה עילית ופיג'מות. בראיון העדות שמסר ב 1996 לארכיון ספילברג, סיפר שבשנת 1940במלחמת העולם השנייה, נאלצו לברוח לכפר לוטרק בנורמנדי, ולהתגורר בביתה של אישה בשם מאדם אגר AIGRE. 1941, האב רכב על אופניו חזר מהכפר לפריז המוקפת מחסומים בהם נלכדים יהודים. פאול זינק על אופניו בתקווה להשיג את האב להזהירו. אבל בנקודה מסויימת שבה התפצלה הדרך, בחר במסלול הלא נכון והחמיץ את אביו. שנשלח למחנה דרסי הסמוך לפריז, המלחמה איתרה המשפחה את שמו ברשימת המשלוחים לאושוויץ. הוא נספה בשואה ופאול הנער הוברח במהלך המלחמה, יחד עם אחיו הנרי, לז'נבה שבשווייץ, שם שהה כפליט בבית מחסה לילדים יהודים שנוהל ע"י הארגון היהודי "אוזה" עד לסיום המלחמה. למד ציור וגרפיקה בבית הספר הגבוה לאמנות בז'נבה ובהמשך בבית הספר לאמנויות-יפות  (BEAUX ARTS) בפריז שם למד ציור כרזות אצל פול קולן (אנ').[1]

בשנת 1948 עם פרוץ מלחמת העצמאות, עלה לישראל וגויס לצה"ל כמתנדב מח"ל. משהתברר שהוא צייר הועבר לפיקוד הדרכה של צה"ל יפו. כמאייר את ספרי ההדרכה של הצבא הבריטי שתורגמו לעיברית. פאול קור שמר על שם משפחתו "קורנובסקי" אך השתמש בשם "קור" כשמו האמנותי.

קריירה

פאול קור היה אומן רב-גוני. התמונות המאפיינות אותו מביעות תנוחות גוף מסוגננות, הפנים מביעים צער, שמחה, חרדה, עצב, פליאה ושמחת חיים. במלאת 10 שנים למותו הוצגה תערוכה מציוריו ועבודותיו השונות ב"יד לילד" בקיבוץ לוחמי הגטאות.

בשנת 1949 עוד לפני שיחרורו מהצבא החל לעבוד בבית הדפוס אריאלי ופתח בקריירה של גרפיקאי. הכרזה הראשונה שהכין הוזמנה על ידי ממשלת ישראל. כרזה מפורסמת שהפכה לקלאסיקה "מלווה מלחמה מלווה נצחון".

בהמשך פתח סטודיו עצמאי לגרפיקה, ברחוב אלחריזי תל אביב.  עד מהרה רחש מוניטין כגרפיקאי חשוב ומבוקש. זמן מה היה שותף בחברה לשלטים "תג" שעבורו הכין שלטי רחוב. וכן היה שותף במשרד גדול לגרפיקה ותערוכות "גרונדרמן-זק-קור" עם שותפו שמואל גרונדמן. השניים נפגשו בשנת 1953 כשעבדו על הכנת תערוכת "כיבוד השממה" בירושלים. על לקוחתיהם נמנו משרדי הפרסום המובילים "גורדון לוינסון אילון" ו"דחף". וגופים עסקיים כמו "אל על", "המועצה לפרי הדר", "צים", "אגד".

בשנת 1956 עבד בסטודיו שקנה ברחוב יבנה בתל אביב. בשנת 1988 התמנה למנהל האמנותי של משרד פרסום בעל מוניטין "פובליסיס" לכן עבר עם משפחתו לפריז. בשנת 1970 חזר לישראל והתמנה בתפקיד מנהל אמנותי של חברת "שחם-לוינסון-אילון". אחרי מלחמת יום הכיפורים החליט לוותר על מקצועו כגרפיקאי ולשוב להיות צייר. הגרפיקה אילצה אותו לפעול במסגרות נוקשות , לנהל משא ומתן עם קליינטים ובירוקרטיה. ובגיל 48 החליט להקדיש את עצמו אך ורק לאמנות ולמאבק מתמיד בדלות חומרית שהיא לדבריו מנת חלקו של אמן מתחיל.

2.1 אודות היצירות

קור עיצב חלק משטרות הכסף של מדינת ישראל ובוליה, ועסק גם בעיצוב ובהפקת חוברות של כרזות בישראל ובצרפת. בתחילת שנות ה-70 צייר ועיצב קור את הסדרה האחרונה של שטרות הלירה הישראלית, שהייתה הבסיס לסדרת השטרות הראשונה של השקל. על השטרות שעיצב מופיעים דיוקנותיהם של דמויות חשובות במימוש החלום הציוני: הנרייטה סאלד (5 לירות ישראליות), משה מונטיפיורי (10 לירות ישראליות), חיים ויצמן (חמישים לירות ישראליות) והרצל (מאה לירות ישראליות).

איריס מילנר חוקרת ספרות כותבת "קור לא ניסה להתחבר בעבודתו אל מציאות ישראלית ואקטואליה. הוא ניסה ליצור עולם קסום בעל חוקיות משלו, מעין "שום מקום ושום זמן" בנוסח יצירתו של הסופר גבריאל גרסייה מרקס".

מבקר האמנות אליק מישורי, כתב על סגנון ציוריו של קור כי "הציור של פאול קור גורם לשוב ולהיזכר בהגדרה הרנסאנסית הרואה בציור "שירה אילמת", הדמויות המאכלסות את ציוריו מנגנות מוזיקה אילמת" (הכוונה לדמויות הפנטומימאים בציוריו)[2]. אחת ההשפעות המשמעותיות של התרבות הצרפתית על פאול קור היא הפנטומימה. התלבושות המוזרות של הדמויות אותן מצייר, הופכות את ה"ביפ" – דמות של מעין פירו מודרני, הנאחז בסתירות העולם הגשמי.

נתן זך כתב שהתמונות של קור נראות, "תאטרון רחוב ששחקניו אינם שומעים את נגינת הכינור והחליל. כותב על קור "הריאליזם הפנטסטי של פאול קור", הוא אחד המחוננים שבאמני הריאליזם הפנטסטי. הדמויות אותן הוא מצייר נראים כשחקנים -ליצנים, להקה של הקומדיה דל ארטה שהתגלגלה לימנו שלנו. הציור שלו פיוטי עם נטייה לאוניברסליזם".

בשנת 1995 מתחיל ביצירת הדפסי מונוטייפ שיטה המאפשרת לקבל תוצר אחד ויחיד. הוא מפתח טכניקה של מריחה עם מכחול יבש מצבע על גבי משטח זכוכית. ראה בטכניקה מרתקת. "אחרי כל מה שנותר לי לעשות זה למזג את הפילוסופיה שלי עם ביטוי אסטטי".

בתמונת השמן "הצ'ליסט" מוצגת ב"יד לילד", מוזיאון בית לוחמי הגטאות, ליד כל ספרי הילדים שסיפר וצייר. במוזיאון יד ושם בירושלים נמצאות מספר עבודות, תמונות שמן וגרפיקה שיצר בנושא השואה. באוסף מוזיאון ישראל ירושלים נמצאים שני מונוטייפים שלו מ-1995.

יצירות נבחרות

• 1976 – "ריקוד", "מוזיקנים"
• 1977 -  "קבוצה עם ערום", "מוכר התפוחים".
• 1977-1978 -  סידרה לזכר 6 מיליון יהודים שהושמדו בשואה: "שניים מתוך הרבה", "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה", "טרנספורט מס' 2", "אך את האביב לא זכיתי לראות", "הילדה אמרה: חכה לי כאן אני תיכף אשוב", "רשימת מצאי (אינוונטר)".
• פאול קור יוצר סדרה של שישה ציורים. המתארים בתמונה הראשונה דתי דמויות ,גבר ואישה, כביכול הבסיס להקמה ממסדית כגון משפחה. בתמונה השנייה כבר מבחינים בקבוצת של אנשים וילדה האוחזת בבובת ליצן. בשאר תמונות הסידרה הצופה רואה את הליצן כמה סיטואציות המתעדות את סיפור המשלוח, ההחפצה, הנטישה, הגעגוע, לצד האופטימיות של העולם שאחרי המלחמה, הצמיחה המחודשת.
• 1978 – "קומפוזיציה"
• 1978 – "אקסודוס" – שיירה של נשים וגברים לבושים בבגדים צבעונים ליצניים חבושי מגבעות,לצידן חמור, שור, וקוף. כולם פוסחים כשדמות אחת שוכבת על האדמה קוראת בספר ודמות נוספת עוברת ערומה עם בטן טפוחה כביכול בהריון.
• 1980 - "קדיש" – צוייר עקב מות אחיו הנרי כביטוי למעמג טרגי, בתמונה שלוש דמויות גבריות המביעות רגש ומחשבות באמצעות מחוות ידיים. שלוש האחרות מתקשרוץ בהבעת פנים ותלבושתן כולן חובשות כובעים למעט דמות אחת שעל ראשה כיפה.
• 1992 - הסדרה "בראשית" כרונולוגיה של תמונות: "אדם וחוה", "הפיתוי", "הגירוש מגן עדן". כל אחת מהיצירות מורכבת מחמישה לוחות מלבניים מחוברים זה לזה. כשכל לוח עומד בפני עצמו אילו היה מופרד מהיצירה. המפרט לא מסרותי כשמהלוחות מהמרכזיים בולטים לוחות נוספים אופקי ואנכי ויוצרים פורמט לא שיגרתי.
• 1992 – "ולס"
• 1993 – סידרת ציורים בכולם מופיע ציור של בעלי החיים עורב:  "חיזיון", "שירת העורב", צפייה", "החרדה", "הזהרה", "המבט", "עורב על סוס כחול" (1994), הולדת העורב (1990)
• 1995 – "השחף"

כרזות

• 1947, פריז, למד ציור כרזות בסטודיו של פאול קולן (COLIN).
• 1949, ישראל, שירת כחייל במחלקת ההדרכה של צה"ל שם עיצב כרזות, ספרים וחוברות עזר,
• "מלוה מלחמה – מלווה נצחון" (1949): שבעה קני רובים מצויירים בקומפוזיציה אלכסונית רבת עוצמה.
• "חסל את השוק השחור ולא – יחסל הוא אותך" (1949) – מודפסת בשני צבעים, שחור ואדום, כשיד אדומה חונקת נחש שחור. הכרזה הפכה להיות סמל לתקופת הצנע.
• 1950 – "יום העצמאות"
• 1952- "יום העצמאות תש"יב" – כרזה שזכתה בתחרות והיוותה עבורו פריצת דרך חשובה ראשונה. בכרזה מצויירות שתי דמויות תנכיות העומדות בתנועה מנוגדת, האחת זורעת, והשנייה מניפה את אלומת השיבולים שאספה. כשהדמויות הנשיות הן ניגוד חריג ושונה מכרזות התעמולה של היישוב והמדינה שסגדו לדימוי הגברי.  בהמשך צייר את הכרזה "השדה קורא לך – קום, עבדהו", המתכתבת ברישום עם כרזת יום העצמאות.
• 1963 –"יום העצמאות תשכ"ג", כרזה שזכתה בפרס כשנושא התחרות היה "שנת הראשונים". הרכזה מעוצבת כשברקע טקסט באותיות פרנק-ריהל, שתי דמויות מחזיקות עץ בצורת מנורה. דמות אחת מיצגת צעיר ישראלי הכובש כובע "טמבל" והשנייה איש העלייה השנייה לבוש בחולצה מסורתית וכובע מצחיה (קסקט).
• 1954 – "מיצארון", "מתווה לכרזה תפוזי יפו", "חצייה ללא זהירות"

ספרי ילדים

החל משנת 1974 התמקד קור בציור ואיור ספרי ילדים. משנות השמונים נחשב קור לאחד מסופרי הילדים הפופולריים והאהובים בישראל[4]. המאפיין הבולט בספרי הילדים של קור הוא שילוב בין הטקסט שכתב לבין החזות הוויזואלית הצבעונית. ב-1986 הוציא בהוצאת כתר את הספר "הדג שלא רצה להיות דג", המשלב אפקט של דמויות משתנות. בהמשך כתב ואייר את "סיפור הנץ". בספרו הידוע ביותר "כספיון הדג הקטן" בהוצאת "דביר" כיכב לראשונה דג קטן ומוכסף שהיה לדמות המזוהה ביותר עם פועלו כסופר ילדים. על הרעיון לספר אמר:

על השולחן בסטודיו שלי הייתה מונחת קופסת סיגריות פתוחה, וקרן שמש נפלה על נייר כסף ונצצה בתוכו ובאלפית שנייה נולד אז הרעיון לכתוב סיפור על דג כסף

"כספיון" זכה בפרס האיור ע"ש בן יצחק באגף הנוער של מוזיאון ישראל בירושלים. הספר הפך בהמשך לסדרה בת שלושה ספרים (הספרים הנוספים בסדרה הם "כספיון בסכנה" ו"המסע הגדול של כספיון").

יעל בוגן כותבת עליו "יש אינסוף דרכים לאייר דג, יש תפישת רווחה איך לאייר דג בספר ילדים. ויש את פאול קור". פאול האמין שילד יזהה דג גם בלי עיניים וזימים שאפשר לחשוף ילד לכתם שחור ענק בלי לעורר פחד, ושהוא יזהה את הליוויתן.

רוני סומק כותבת ב "קיר אנושי בבית המטפורי הקרוי ילדות", פאול קור בא מאהבה. ובתוך הבית הזה הוא ריהט  לקוראיו גיבורים כמעט כולם חיות שמתוכם נגזרות מאפיינים אנושיים, הוא סמך על האינטלגנציה של הילד ולצייר את התמונות כמעט ללא צורך במילים.

קור הבין כי בספרים יש היבטים שמחשב ומסך אינם יכולים לייצג הוא יצר באופן אינטאוטיבי חוויה שאין לה תחליף וירטואלי למשל על ידי שימוש בחומר ממשי כמו הדפסות זוהרות, מראה, נייר מקופל שמאחוריו מסתתרים דמויות מהסיפור וכדומה.

ספרים

• 1973 –"מן הראש ועד הזנב", הוצאת "מאג", פריז
• 1985 – "סיפור הנץ", הוצאת כתר , "הדג שלא רצה להיות דג", הוצאת כתר
• 1988 – "גן החיות הקסום", הוצאת דביר, "הצבע הכי יפה בעולם", הוצאת דביר
• 1990- "כספיון הדג הקטן" הוצאת דביר
• 1992 "היכן העכבר?" הוצאת דביר
• 1993 – "הפיל שרצה להיוצ הכי" הוצאת דביר
• 1994 – "פרח פרח על תבכה" הוצאת דביר
• 1995 – "הילד שאהב את הירח" הוצאת דביר
• 1996 – "השולטן שרצה לעוף"הוצאת דביר, "המטפס הקטן והפרח הזוהר" הוצאת דביר
• 1997 – "כספיון בסכנה" הוצאת דביר, "לפעמים" הוצאת דביר, "בן בן והגוזל" הוצאת דביר
• 1998 – "יו-יו יכול הכל" והספר "האביר האסמטי והחץ" שניהם בהוצאת "חב' מרק, שארף ודוהם"
• 1999 – "המסע הגדול של כספיון" הוצאת דביר
• 2002- "צפרדעון לך לישון" הוצאת דביר
• 2003 – "יופי של עולם" הוצאת כנרת, זמורה ביתן, "דביר" 

חיים אישיים

בשנת 2001 נפטר פאול קור מסרטן הריאות, בגיל 75. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול שבתל אביב. הותיר אחריו את אשתו פנינה (לבית טובבון) ושני בנים ושמם יורם ורן. נכדתו של קור היא השחקנית והדוגמנית ליהי קורנובסקי (בתו של יורם).

הנצחתו

ביוני 2008 נקרא על שמו רחוב בתל אביב, העיר בה יצר ופעל רוב ימי חייו.

לאחר פטירתו הפיקה משפחתו שני סרטי אנימציה המבוססים על ספריו: "הפיל שרצה להיות הכי" ו"כספיון".

בשנת הלימודים התשע"ד, הקימה עיריית פתח תקווה בית ספר על שמו, בשכונת אם המושבות. טקס הפתיחה המרשים היה במעמד הנהלת עיריית פתח-תקווה, מנהלת ומורי בית הספר, ומשפחת קורנובסקי-קור.

תערוכות יחיד

• 1967 – תערוכת כרזות במשרד "פובליסיס", פאריז
• 1975, 1956 – ציורי שמן, גלריה יפו העתיקה
• 1977 – גלריב נורה, ירושלים
• 1979 – ציורי אקוורל, גלריה אסף, תל אביב
• 1980 – ציורי שמן, גלריה רוזנפלד, תל אביב
• 1995 – איורים לספרי ילדים, בית אריאלה, תל אביב
• 1998 – "שש תמונות לזכר שישה מליון", מרכז הקונגרסים, ירושלים
• 2000 – תערוכת מונוטייפים "כמעט שחור", מוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם
• 2002 – "רישומים ממילואים" מוזיאון אוסף צה"ל תל אביב

פרסים

• 1952 – פרס ראשון בתחרות עיצוב כרזת יום העצמאות תשי"ב
• 1952 – פרס שני בתחרות עיצוב סמל נכי צה"ל
• 1995 – פרס ראשון בתחרות עיצוב כרזת העדליאדע של תל אביב (יחד עם שמואל גרונדמן)
• 1973 – פרס ראשון בתחרות עיצוב כרזה לתערוכה התעשייה והמשק כ"ה למדינת ישראל
• 1974-  פרס "הספר היפה" פריז, לספר בהוצאת גלריה "מאג"
• 1991 – פרס נחום גוטמן מעיריית תל אביב עבור הספר "גן החיות הקסום"
• 1993              – פרס הכסף מאגודת המעצבים בישראל עבור הספר "כספיון"

לקריאה נוספת

דוד טרטקובר (עורך), פאול קור - מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים, הוצאת כנרת - זמורה ביתן, 2006.

סבינה שביד, "פאול קור - האמן ויצירתו", מעגלי קריאה 27, עמ' 81-77.

"פאול קור - האיש שצייר חלומות", הארץ 26/5/2006.

כרזת יום העצמאות 1952 בעיצובו

בול "כור המחקר הגרעיני" משנת 1960 בעיצוב

שטר בן 10 לירות בעיצובו

6. קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאול קור

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פאול קור

רשימת הפרסומים של פאול קור, בקטלוג הספרייה הלאומית

פאול קור -התערוכה לזכר השואה. 6 תמונות לזכר ששת המליונים.בחסות מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית)

אוסף הכרזות של פאול קור

הבולים שעיצב קור

פאול קור מצייר - תערוכה במוזיאון פתח תקווה לאומנות בבית יד לבנים.

"התמונות של פאול קור" - תערוכה ב"יד לילד" מוזיאון בית לוחמי הגטאות

פאול קור בתערוכת "כאן ביתי: ניצולי השואה בישראל", באתר יד ושם

ז'נאן בסול, ספר ילדים מאויר מציג את המתח שבין שלום למלחמה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2017

הערות שוליים

סופי קאן, פאול קור - המיליונר על הנייר, מעריב, 19 בינואר 1979

אליק מישורי, "שירה אילמת" - הציור של פאול קור, בתוך: דוד טרטקובר (עורך), פאול קור - מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים, 2006, עמ' 77

רשימה מלאה של הפרסים ב: דוד טרטקובר,"פאול קור מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים", עמוד 23

ראו: דוד טרטקובר (עורך), פאול קור - מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2006, עמוד 165

ע' כהן-ורדי, אבא של כספיון, ידיעות אחרונות, 23 בפברואר 2003

---

[6] דוד טרטקובר, מעצב גרפי, אוצר וחוקר תולדות הגרפיקה, מתוך הספר על פאול קור הוצאת כינרת 2005