משתמש:שיר גור/טיוטה
ערך ויקיפדיה – ההיסטוריה הסודית
"ההיסטוריה הסודית" או "אנקדוטה" היא יצירה שמיוחסת על פי רוב לכותב פרוקופיוס מקיסריה בין המאה ה-6, נכתבה בעיקרה כנראה בין 548 ל-551 לספירה, וכוללת חלק נוסף שנכתב ב-553 לספירה.[1][2] הטקסט נעלם מעיניי הציבור והחוקרים במשך מאות שנים, על אף שאזכורים אליו הופיעו בטקסטים קודמים, כמו האינציקלופדית מימי הביניים, "הסודה".[3] לבסוף הוא התגלה מחדש בספרייה הוותיקן ב-1623.[4]
מדובר בטקסט אנונימי הכולל פרטי "רכילות" לגבי הקיסר של האימפריה הרומית המזרחית באותה תקופה, יוסטיניאנוס, אשתו הקיסרית תיאודורה, שר הצבא שלו בליסאריוס, ועוד מאנשי החצר. הטקסט מבקש להציג את האמת, לפי דעת כותבו, לגבי מה שהתרחש באימפריה באותה תקופה, לחשוף את הסיבות שהניעו את מקבלי ההחלטות.[5]
על אף שסביר להניח שלא כל המתואר בטקסט נכון, וככל הנראה נמצאות בו הגזמות רבות, הוא עדיין חושף את העובדה שלא היה קונצנזוס בציבור לגביו יוסטיניאנוס והפעולות שלו, כפי שאולי הוא ואנשיו ניסו להציג. למעשה הטקסט הכתים את השם של יוסטיניאנוס מהרגע שהגיע לידי הציבור במאה ה-17. [6]
כותב הטקסט (authorship)
היצירה פורסמה באנונימיות, ככל הנראה כי הכותב חשש לחייו. זאת מאחר והיצירה כולל ביקורת חריפה מאוד כלפי יוסטיניאנוס.[7] הקונצנזוס המחקרי נוטה לייחס את היצירה להיסטוריון פרוקופיוס,[8] שכתב בעבר טקסטים המתארים את שלטונו של יוסטיניאנוס. הסיבה העיקרית לכך היא שיש מספר מקומות ב"היסטוריה הסודית" בהן יש התייחסויות ישירות לטקסטים הקודמים של פרוקופיוס, "מלחמות" ו"בניינים", ואין סתירות בין טקסט זה לטקסטים אלו.[9] טקסטים מוקדמים אלו מציירים תמונה חיובית, גם אם לא חפה מביקורת, של החצר הקיסרית. (בניינים ספציפית הוא טקסט שמוגדר על ידי חוקרים ככזה שנועד להאדיר את יוסטיניאנוס).[10] תמונה שונה לחלוטין שמופיעה ב"היסטוריה הסודית".[11] לכן סביר להניח שנכתבו תחת לחץ מסוים מהקיסר.
פרוקופיוס בעצמו טוען בהיסטוריה הסודית שבעבר הוא הוכרח להסתיר את הסיבות האמיתיות מאחורי אירועים שונים שתיאר. הוא בחר לכתוב את ההיסטוריה הסודית רק לקראת סוף תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס, ולאחר ש"שחקנים מרכזיים בעלילה" כבר מתו, כמו הקיסרית תיאודורה, מכיוון שאם היה עושה זאת קודם היה מסכן את חייו.[12]
תוכן הטקסט
"ההיסטוריה הסודית" מחולקת ל-30 פרקים בנושאים שונים.[13] את הפרקים אפשר לחלק בצורה כללית לשלוש קבוצות לפי הנושאים העיקריים בהם הם עוסקים[14]:
פרקים 1-5 עוסקים בבליסריוס ואישתו אנטונינה. בפרקים אלו פרוקופיוס מתאר את מערכת היחסים בין בליסריוס לאנטונינה ככזו בה אנטונינה שולטת בבליסריוס, בין השאר באמצעות כשפים,[15] ובליסריוס הוא אדם חלש אופי שהולך אחרי אשתו. אנטונינה בוגדת בבליסריוס שוב ושוב, כאשר במרכז עומדת מערכת היחסים בינה לבין הנער תאודוסיוס. אפילו כשבליסריוס רואה את הבגידה במו עיניו, הוא מוכן לקבל את השקר של אנטונינה ולהאמין שנשארה נאמנה עליו.[16] בנוסף מפורט כיצד מערכת היחסים בין אנטונינה ובליסריוס הובילה אותם לקבל החלטות מהותיות במסגרת תפקידם. למשל, מוסבר כי בליסריוס נסוג מהלחימה בפרסים בגלל הגעתה של אנטונינה לקונסטנטינופול.[17]
פרקים 6-17 עוסקים בהיסטוריה של תיאודורה ויוסטיניאנוס ובאופיים, כמו גם במעשים רעים שביצעה תיאודורה במהלך תקופת שלטונה. פרוקופיוס מספר כי יוסטיניאנוס הוא אחיין של הקיסר הקודם, יוסטין (justin), אשר היה אדם מפשוטי העם שהגיע במקרה לעבודה בארמון והצליח לטפס בדרגות.[18] תיאודורה מתוארת כמי שהגיעה מרקע מפוקפק – היא עבדה בתור חשפנית ויצאנית מגיל קטן, ואף הפכה מפורסמת במקצוע.[19] היא מאופיינת כאישה בעל יצר מיני גבוה, שכבה עם גברים רבים וביצעה הפלות.[20] כאשר יוסטיניאנוס פגש את תיאודורה ורצה להינשא לה, החוק לא התיר לו לעשות זאת בגלל עברה כזונה. אך הוא שכנע את דוד הקיסר לחוקק חוק חדש כדי שהשניים יוכלו להינשא.[21]
לפי פרוקופיוס שתיאודורה ויוסטיניאנוס הנהיגו את האימפריה ושלטו בה ביחד, על אף שכלפי חוץ הציגו את עצמם כחלוקים בדעותיהם.[22] תיאודורה השליטה משטר איימה, והייתה מוכנה לפגוע באכזריות בכל מי שיפנה דרכה באיזושהי צורה.[23] פרוקופיוס מתייחס למספר מקרים בהם היא הוציא עינתה אנשים והוציאה אותם להורג על לא עוול בכפם.[24] השיטות שלה היו מתוחכמות – למשל, היא השיגה עדי שקר שיעידו במשפט נגד אדם שרצתה להאשים על אף שהיה חף מפשע.[25] על יוסטיניאנוס מספר פרוקופיוס שהיה חמדן ועיוות את החוק באופן שאיפשר לו לקחת כסף מאנשים.[26][27] הוא מאפיין אותו כאדם טיפש, קל-דעת, ומוסת וקלות, ובמקביל רשע, אכזר, מתוחכם ורמאי.[28] הן יוסטיניאנוס והן תיאודורה מתוארים כ"דמונים", כאשר יוסטיניאנוס נרמז ישירות שהוא צאצא של השטן.[29]
פרקים 18-30 עוסקים באפקטים השליליים של המדיניות הפוליטית, אדמיניסטרטיבית וכלכלית של יוסטיניאנוס על החברה באימפריה. פרוקופיוס מאשים את יוסטיניאנוס ברצח והרס שהביא על האימפריה, מצד אחד בגלל המלחמות ומסעות הכיבושים שיצא אליהם,[30] ומצד שני בגלל שהביא, לאסונות טבע שפגעו באימפריה ואנשיה, באמצעות האופי הדמוני שלו.[31] פרוקופיוס מתאר בשני כיצד יוסטיניאנוס ניצל את תושבי האימפריה והמקורות הכלכליים שלה לצרכיו האישיים, וטוען שהשתמש בכסף זה לצורך מפעלי בנייה מיותרים ו"מתן מתנות" לעמים הברבריים.[32] מתוארים המינויים הפוליטיים של יוסטיניאנוס שהובילו לכשלים[33] וכן ההתערבות שלו בתחומי יומיום, שהובילה לפגיעה בקבוצות שונות של תושבי האימפריה, כמו בעלי דירות,[34] חיילים,[35] סוחרים ובעלי מלאכה,[36] יהודים,[37] ואפילו בקבצים והעניים של העיר.[38] לבסוף מתאר פרוקופיוס את ההזנחה של נושאים מסוימים כמו מערכת הדואר, מודיעין או השגחה וטיפול בגמלים.[39] את הטקסט מסיים פרוקופיוס בטענה שעם מותו של יוסטיניאנוס, ירוויחו מכך כולם, ויגלו את האמת לגביו (תוך רמיזה לטקסט עצמו).[40]
ביקורת וספרות מחקרית
בביקורת והמחקר מאז גילוי הטקסט ועד היום "ההיסטוריה הסודית" מעוררת הרבה עניין וגם דעות חלוקות. ראשית, ביקורות רבות הובעו ביחס ללגיטימיות של הטקסט, ועלו שאלות לגבי האופן בו עמדתו של פרוקופיוס מעצבת את התוכן, ועד כמה ראוי להתייחס אליו במחקר "ברצינות".[41] בנוסף, חוקרים הטילו ספק באיזה אופן יש להתייחס לאמירות שונות ו"פרובוקטיביות" שמופיעות בטקסט. למשל, הטענה שיוסטיניאנוס הוא יצור דמוני, בן השטן.[42] חילוקי דעות קיימים גם לגבי אופן ההתייחסות להיסטוריה המינית המתוארת של תיאודורה.[43] על אף חילוקי הדעות, העניין הרב שעורר הטקסט הפך אותו לפופולרי והשפיע על האופן בו התפיסה לגבי המאה ה-6, ובפרט יוסטיניאנוס ותיאודורה, התעצבה בעין הציבור.[44]
Procopius. The Anecdota or Secret History. Translated by H. B. Dewing. Loeb Classical Library 290. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1935.
Cameron, Averil. Procopius and the Sixth Century. Transformation of the Classical Heritage; 10. Lat. Berkeley: University of California Press, 1985.
Maas, Michael, ed. The Cambridge Companion to the Age of Justinian. Cambridge Companions to the Ancient World. Cambridge: Cambridge University Press, 2005.
Mészáros, Tamás. "Notes on Procopius’ Secret History". In: Byzanz und das Abendland: Begegnungen zwischen Ost und West, Edited by László Horváth, 285-304. Budapest: ELTE-Eötvös József Collegium, 2013.
Kaldellis, Anthony. Procopius of Caesarea: Tyranny, History, and Philosophy at the End of Antiquity. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2004.
[1] Procopius and the sixth century – יש בספרייה/ genesis
[2] עמ' 3 פרוקופיוס אוף קיסריה
[3] 50 פרוקופיוס והמאה ה-6
[4] Notes of Procopius 1
[5] אנקדוטה 3
[6] עמ' 3 פרוקופיוס אוף קיסריה
[7] עמ' 3 פרוקופיוס אוף קיסריה
[8] עמ' 6 genesis
[9] אנקדוטה הקדמה עמ' xii
[10] Procopius and the six century 89
[11] Justinian and the Historian Procopius 221-222
[12] אנקדוטה 3
[13] ההיסטוריה הסודית
[14] Notes on the secret history 302
[15] 1.13-14
[16] 1.19-20
[17] ההיסטוריה הסודית 2.18-25
[18] 6.2-11
[19] 9.10-11, 9.29
[20] 9.15-19
[21] 9.51
[22] 10.13-14
[23] 15.20
[24] פרק 16
[25] 16.23-25
[26] 8.9-10
[27] 13.21-24
[28] 22.31
[29] ההיסטוריה הסודית פרק 12
[30] 18.3-30
[31] 18.37-44
[32] 19.9-16
[33] פרקים 20, 22
[34] פרק 23
[35] פרק 24
[36] פרק 25
[37] פרק 28.16-19
[38] פרק 26.18-25
[39] 30.8-16
[40] פרק 30.34
[41] 49-50 פרוקופיוס והמאה ה-6
[42] פרוקופיוס והמאה ה-6 56-57
[43]
[44]
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |