משתמש:שימאאכואזבה/לילא בעלבכי

לילא בעלבכי (בערבית: ليلى بعلبكي, 1934 - 20 באוקטובר 2023), היא סופרת, עיתונאית ופמיניסטית לבנונית, שנודעה כקול פורץ דרך בתחום הספרות הערבית המודרנית. יצירתה מתמקדת בנושאים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, ומציבה במרכזם ביקורת על דיכוי הנשים, הפטריארכיה והמאבקים הפנימיים בלבנון ובעולם הערבי.

ביוגרפיה

בעלבכי נולדה למשפחה ממוצא שיעי דרומי בשנת 1934. שורשי משפחתה חוזרים לכפר חומין אל-תחטה שבדרום אזור א-נבטיה. אביה הוא משורר הזג'ל, עלי חאג' בעלבכי. היא למדה בבית הספר הממלכתי בעין אל-מרישה (ביירות), ולאחר מכן עברה למכללה האסלאמית אל-מקאסד, שם השלימה את חטיבת הביניים והתיכון. לאחר מכן היא המשיכה את לימודיה במכון לספרויות המזרח באוניברסיטת סן- ג'וזיף. היא התחתנה עם אנתון וודיע טקלה (נפטר ב-1 באוגוסט 1993), ונולדו להם שתי בנות ובן.

ההישגים

בעלבכי היתה נציגה בפרלמנט הלבנוני, ולאחר מכן הצטרפה לעיתונות. בחורף 1958 הכריז המגזין שִעְר (שירה, בעריכתם של אדוניס ויוסף אל-ח'אל) על פרסום רומן בשם "אני אחיה" מאת סופרת לבנונית צעירה בשם לילא בעלבכי. ההכרזה הייתה מאוד בולטת בתוכנה בהתחשב בכך שכתב העת הוקדש אך ורק לשירה. חודשים ספורים חלפו עד שהרומן הפך לפופולרי וזכה להצלחה רבה בחוגים ביקורתיים והפך לאירוע תרבותי בביירות ובכמה בירות ערביות.

הרומן ניסיוני בצורתו ובלשונו. ניסיונות השינוי היו הכרזת קרב נגד הגבריות, הקודים החברתיים והמסורות המיושנות. הרומן מתאפיין בשפה נעה בין פשטות לפיוטיות דינמית וחיה, בנרטיב ללא סיבוכים דרמטיים, והתמודדות עם דיכוי חברתי בהצבת מודל גבורה נשית. ב"אני אחיה" וב"ספינת כיסופים לירח" (אוסף סיפורים קצרים שבעלבכי הועמדה לדין בגלל תוכנו) אימצה בעלבכי את האידיאל האסתטי של שירת הפרוזה המודרניסטית בשִעְר ושאפה לפוצץ את השפה מבפנים ולסטות מהמורשת. היא תארה חוויות יומיום טריוויליות בחושניות מועצמת, וביססה את העלילה על תחושת נוף החיים של אישה משוחררת בעיר המודרנית. היא לא משחקת בשפה לשם משחק אלא במטרה לחשוף את האירוע הפנימי הנסתר מתוך הגלוי דרך הפרדוקסים הרגילים של היומיום: המשפחה הנשלטת על ידי האב הסמכותי, המציאות של היעדר תעסוקה ויחסים עקרים עם גברים צעירים. המבנה הסיפורי פחות חשוב מן הריאליזם של הדיבור הישיר, ללא הבחנה בין מילים גבוהות ל"גסות" וללא תיאור מפורט של התנהגות דמויות במשפחה ובסביבה החברתית. רומן זה מייצג מהפכה גולמית, ספונטנית, כועסת על הריקבון בחיים הציבוריים והפרטיים. לינא פיאד, הגיבורה מרומן, מגלמת טיפוס של קשיחות נשית שמואסת מן האיסורים הלשוניים, פיזיים והתנהגותיים המוטלים על נשים.

השפעת מלחמת לבנון עליה

כשפרצה מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, לילא בעלבכי היגרה ללונדון והפסיקה לכתוב מאמרים עיתונאיים. נוכחותה החלה לדעוך עד שהתבודדה מהקהילה הספרותית והעיתונאית. מספרים שהיא סירבה לקיים כל פגישה עם העיתונות, והעדיפה להישאר בצל אחרי כל הרעש שעשתה בשנות השישים והשבעים. מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) השפיעה על ליילא בעלבכי עמוקות, הן אישית והן מקצועית. המלחמה העמיקה את עיסוקה בנושאים כמו זהות ושבר חברתי, אך גם גרמה להתרחקות מהחיים הציבוריים ומהכתיבה הספרותית. היא התמודדה עם תחושת אובדן לנוכח ההרס שפקד את ביירות ואת המרחב התרבותי בלבנון. לאחר המלחמה נותרה דמות מוערכת, המשפיעה על השיח בנושאי זכויות נשים וחברה בלבנון.

לקראת מלחמת האזרחים, במהלך שנות ה-60 וה-70, פרסמה לעיתים בכתבי עת, מגזינים ועיתונים על עניינים אקטואליים. מאמרים אלו היו אישיים או פוליטיים. לעיתים קרובות, הגבולות בין שני התחומים היו מטושטשים. כך בטקסטים חדשניים שכתבה בסוגה היברידית: "מאמרים פיוטיים" או "שירים עיתונאיים" שפורסמו בכתב העת הספרותי אל-אדאב. מאמרים אלו מעידים כי לא הפסיקה לפרסם לחלוטין אחרי שהיגרה ללונדון. הם מייצגים תפנית חשובה בתפיסת החירות שלה.

הניכור בכתביה

לרומן "אני אחיה" יש תוכן אקזיסטנציאליסטי עמוק, המתאר את הניכור של הגבר לעצמו ומסביבתו, ואת מרד האישה בגבר. החופש מקבל ממד פיזי קונטינגנטי הטמון ביכולתה של האישה לשחרר את גופה באמצעות הנאה, משחקי אהבה והקרבה של הגוף, אבל גם באמצעות תודעה ייחודית הרגישה לגירויים גופניים. לינה פיאד סובלת מבדידות ומדיכוי משפחתי. היא שונאת את אביה, שהתעשר מסחר במחירים מופקעים בזמן מלחמת העולם השנייה, ולועגת לו. האם גם היא ניבטת בגיחוך ומהווה מודל של אישה מסורתית שאינה יודעת דבר על החיים מלבד הכנת אוכל, גידול ילדים וחולקת מיטתו עם בעלה כשהוא מחליט.

הביקורת נגדה

ספרה השלישי, "ספינת כיסופים לירח" (1964), גרר קמפיין ציבורי נגד בעלבכי והיא הועמדה לדין בגין פגיעה ברגשות הציבור. היא הותקפה בשל רעיונותיה המהפכניים למען חירות האישה, וכן בגלל הכללת קטעים שתוארו כפורנוגרפיים. היא נעצרה ונחקרה בידי מערכת החוק הלבנונית. משפט זה היה הראשון מסוגו שבו סופר לבנוני נשפט על תוכן ספרו, כפי שאמר חבר הפרלמנט ועורך דינה של הנאשמת. אך במהלך המשפט צעקה לילא: "לא אתנצל בפני השופט או בפני בית המשפט על הדברים שכתבתי ושעליהם אני נשפטת; אני גאה מאוד במה שכתבתי. ואני שואלת: האם נתינה היא פשע? חטא? בושה? אני מדגישה ומרגישה שהמקרה הזה נוגע לכל הסופרים והאמנים. זהו בושה שאעמוד בפני בית המשפט ואסביר מדוע כתבתי: אני כותבת בחופשיות עבור האליטה והמשכילים בעלי המחשבות הנשגבות". לאחר המשפט היא שוחררה, מה שהיווה ניצחון תרבותי ראשון בלבנון למען חופש הביטוי ולמען פתיחת הדרך למודרניות עבור מצבן של הנשים. הישג נוסף הגיע מצד האינטלקטואלים שתמכו בסופרת וגינו את המשפט. כתב העת חִוַאר (בעריכת המשורר הפלסטיני תַוְפִיק סַאיִע') פרסם את פרטי המשפט. העיתונים השוו את המקרה של לילא בעלבּכי לזה של מאדאם בובארי מאת הסופר הצרפתי גוסטב פלובר, פרחי הרע של שארל בודלר, ולוליטה של ולדימיר נבוקוב. עם זאת, רבים סברו שלמרות זיכויה, המשפט סיים את תקופת יצירתה הספרותית של בעלבּכי, שכן היא סבלה רבות מתגובות שליליות ומהדרך שבה נחקרה.

יצירות ספרותיות

• "אני אחיה" (أنا أحيا) – רומן שפורסם בשנת 1958
• "האלים המעוותים" (الإلهة الممسوخة) – רומן משנת 1960
• "ספינת כיסופים אל הירח" (سفينة حنان إلى القمر) – אוסף סיפורים קצרים שפורסם בשנת 1964.

פטירתה

לילא בעלבכי נפטרה ב-21 באוקטובר 2023 בלונדון, בגיל 89.