משתמש:סמואל מאוריציו

מאוריציו סמואל, הינו צורף ואמן יודאיקה, דור שלישי למשפחת

צורפים. מאוריציו סמואל נולד בבוקרשט בשנת 1957 ועלה עם הוריו

לישראל בשנת 1959 . כפי שהיה מקובל בזמנו, מקצוע הצורפות עבר

מאב לבן. לאחר עליית המשפחה ארצה הקים האב בית מלאכה קטן

במרכז תל אביב בו תרמה גם האם מכישרונה כמעצבת וכציירת.

מאוריציו סמואל למד צורפות על בירכי אביו, המייסטר סמואל ליאו

ז”ל. השתלם בחריטה ובגילוף אצל רב האמן יאשה בן ציון, ובשיבוץ

אצל רב האמן פינקו סולומון.

לאחר שסיים לימודי הנדסת בניין התגייס לצה”ל וסיים את שירותו

הצבאי בדרגת רס”נ. בשנת 1986 החל לעסוק בעיצוב ובייצור חפצי

אמנות בתחום היודאיקה.

את עבודותיו מאפיינים תכנים מסורתיים בצד טכניקות שנהגו בקהילת

צורפי הכסף לאורך הדורות. מאוריציו סמואל מעצב מוצר יחידאי

ובלעדי, הנושא על גבו עיטורים, תמונות, ציורים וקטעי פסוקים

מהמקורות והמבוצע בעיקרו של דבר באמצעות ריקוע בפטיש

צורפים. בצד חפצי יודאיקה בעלי אופי מסורתי יותר, השכלתו והרקע

המשפחתי, השורשי והאישי מאפשרים לו לעצב תשמישי קודש

יהודיים מקובלים כיצירות תלת-ממדיות בעלות מאפיינים טכניים

בולטים, אשר לעיתים קרובות נלקחות מעולם החומרי הסובב אותנו.

עבודותיו מצויות אצל גדולי אספני היודאיקה, במוזיאונים ידועים

ובבתי כנסת ברחבי העולם.

סגנונו מתבטא ביצירות ייחודיות של כלי כסף דקורטיביים תלת מימדיות המסתירות בתוכם תשמישים יהודיים שימושיים, יצירות הזוכות להערכה גם בפן האמנותי ובפתרונות הטכניים אותם הינו משלב בצורה ייחודית ובלעדית לסגנונו.

התערוכה האחרונה שהשתתף בה נערכה במוזיאון היהלומים שברמת גן בשנת 2012

בהנהלת האוצר כסיף יהודה בשם "רתוקות כסף". תערוכה שזכתה לסיקור נרחב ולמעלה מ 18,000 מבקרים.

ביוגרפיה:

סמואל יעקב סבו של מאוריציו, היה הראשון לעסוק במקצוע זה כאמן זכוכית וכסף, הוא יצר את העיטורים ועיצוב הפנים עבור בית הכנסת הגדול שבאלבה יוליה, באזור טרנסילבניה ברומניה. בית הכנסת נותר על כנו ושרד את השואה והמלחמה, גם בנו של יעקב, ליאו, (אביו של מאוריציו) למד את המלאכה ועם השנים קודם לתפקיד נשיא קואופרטיב הצורפים של בוקרשט. ליאו נישא לרנה ויסמן, בת למשפחת טקסטיל אמידה. ב-1959 התפכחו מהמצב הפוליטי וממעמדם של היהודים ברומניה והחליט להעלות את המשפחה לישראל. משפחת סמואל יצאה לכאורה לחופשה. הם נסעו לבולגריה ולאחר מכן ליוון, שם התייצבו בשגרירות ישראל וביקשו מקלט בישראל. כך הגיע סמואל לתל אביב כפעוט עם אחיו, הוריו ליאו ורנה וסבתו מצד אמו. סמואל בגיל צעיר מאוד כבר למד את דרכו בין הכלים, הריחות, הרעשים והקצב של הסדנה. תוך שנים ספורות הוא היה עסוק בעזרה לאביו; אצבעותיו הקטנות מעצבות בקלות פריטים קטנטנים עדינים. אז הוא למד וקיבל ניסיון רב בכל סודות הצורפות. בנוסף הוא הוכשר כמהנדס בניין ובילה 12 שנים בצבא הישראלי. צורף בצבא? אמן יוצר מהנדס? שמואל מעולם לא התחרט על מה שעשה לפני שהקדיש את חייו למלאכתו. "ההנדסה לימדה אותי איך לתכנן ולפתח את העיצובים שלי, והצבא לימד אותי כישורי ניהול וארגון, שבהם אני משתמש מדי יום. סמואל מכנה את עצמו "דינוזאור", מהאחרונים מסוגו שייצר כל יצירה בנפרד. המוצרים שלו הוא קורא "התינוקות שלי" ורוצה שהם ילכו לבתים טובים שיוקירו אותם לאורך שנים. היצירות עשויות מכסף סטרלינג ומרביתם הינם בהפקה חד פעמית עליו עובד סמואל עם ניסיון של שלושת הדורות שמאחוריו.