משתמש:יהואל/ספרות החכמה המקראית

ספרות החכמה המקראית היא הספרות העוסקת בעניני חכמה הנמצאת בספרים הכלולים בתנ"ך או הנלוים אליו. בכללה הם הספרים משלי, איוב, וקהלת.

המאפיינים העיקריים של ספרות החכמה במקרא הם: הקירבה לשירה המקראית מבחינת הסגנון, העיסוק באדם, האופי האוניברסלי, היסוד החינוכי, וההכללה הקובעת אמיתות מוחלטות, מאידך חלק משמעותי בספרות החכמה אינו עונה להגדרות אלו, והשרש המאחד את ספרות החכמה הוא החוקיות בעולם, חוקיות בתחומי היקום, החי, הצומח, החברה, האדם ואלהיו. הטענה שהעולם אינו חידה ללא פיתרון אלא יש בו חוקיות שניתן לגלותה בעזרת החכמה היא הכח האינטלקטואלי המניע את ספרות החכמה.

ספר משלי

ערך מורחב – ספר משלי

ספר משלי הוא המייצג של הפן האופטימי ביותר של ספרות החכמה המקראית, בהעלאתו על נס את הטענה שיש חוקיות בעולם ושהחכמים חשפו אותה והעלו אותה על הכתב, ועל כן מי שיקרא את הספר וינהג לפי עצותיו יצליח בחיים ויהיה מאושר.

הספר אינו מסודר לפי נושאים ולכך ישנם שתי תוצאות לוואי המשרתות את מגמת הספר:

• הגיוון מעניק לרצף המשלים צביון חיוני יותר וקרוב למציאות, ולפיכך הוא לא רק מענין יותר, אלא גם משכנע יותר, בהציגו מעין 'תמונת עולם' אמיתית.
• חוסר הסדר לכאורה, מטשטש את ההבדלים שבין התחומים ובין הדמויות הסטראוטיפיות שהמשלים עוסקים בהם (צדיק - רשע; חכם - כסיל; חרוץ - עצל; עשיר - עני). טשטוש זה הוא בעל משמעות עמוקה בתורתו של ספר משלי, בהיותו מבטא את המשוואה השולטת בעולמנו (לדברי הספר) לפיה: צדיק, ירא ה' = חכם = חרוץ = עשיר = מכובד, ולעומת זאת רשע = כסיל = עצל = עני = בזוי, ואם כך אין מקום להפרדה חדה בין הנושאים השונים של המשלים.

הספר אינו מציג עמדה עקרונית בלבד, אלא מטיף בבירור להתנהגות ששכר טוב בצידה לדוגמא: ”אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא, כִּי גֹאֲלָם חָזָק הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ”; במשלים רבים הספר בא לקבוע סולם עדיפויות ברור במקרים בהם עלול האדם לטעות.

ספר איוב

ערך מורחב – ספר איוב

ספר איוב מוקדש לבירור החוקיות בתחום אחד: אופי הקשר שבין יראת ה' לבין גורלו של האדם. הספר בנוי כסיפור פרוזה על איוב ורעיו, ובתוך מסגרת זו מובא העיקר: דברים בתקבולת שירית שמרביתם שרשרת ויכוחים בין איוב ורעיו, וסיומם דברי ה' לאיוב.

הספר מציג את המהפך שחל במצבו של איוב כאשר מתחילה היה מימוש חי של משוואת הגמול: צדיק, ירא ה' = מצליח, עשיר ומכובד. אך דוקא צדקותו הביאה עליו הסתה של השטן שהסית את ה' לבחון את צדקותו, ה' נתן לשטן רשות לעשות זו וכך איבד איוב את כל אשר היה לו, ואף הוכה בשחין רע בכל גופו. כך מוצגת משואת הגמול בהיפוך אירוני: צדיקות = סבל, ייסורים, בדידות, קלון, עוני. אף שרעי איוב מנסים להתוכח על צדקותו, מתיאור הפתיחה עולה שהצדק עמו.

זמן חיבורו של הספר אינו ברור.