משתמש:טוקיוני/ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה (1914-1919) היוותה צומת דרכים חשובה בהיסטוריה של ארץ ישראל. במהלך המלחמה ארץ ישראל נכבשה על ידי הצבא הבריטי ובכך תמה __ שנות שלטון עותמאני והחלה תקופת המנדט הבריטי בישראל. במהלך המלחמה הישוב היהודי והערבי בישראל הגיעו לסף חורבן בעקבות המשברים הכלכליים, הגיוסים, גיוס תושבי הארץ ויחס הצבא הטורקי ומכת הארבה. לתקופת מלחמת העולם הראשונה חשיבות בהתפתחות התנועות הלאומיות, הציוניות והערביות בארץ ישראל וכן בהתפתחות הארגונים המזוינים.

רקע

מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לשלטון העת'מאני בת 400 השנה ואומנם סימנים להתפוררותה ונפילתה של האימפריה נראו זמן רב קודם לכן. במהלך מלחמת קרים (1853-1856) האימפריה היתה על סף תבוסה לרוסיה ורק התערבות מעצמות המערב, צרפת ובריטניה מנעה את כיבושה. תמיכה מערבית אפשרה גם את כיבושה של ארץ ישראל מחדש מידיו של מוחמד עלי (1841). התמיכה המערבית התבטאה בכך שיחידות צבא עות'מאניות אומנו על ידי קציני צבא גרמנים ואוסטרים, ואילו הצי העותמ'אני היה תחת חסות הצי הבריטי. למרות תמיכה זאת, קדמו למלחמת העולם סדרה של כשלונות צבאיים טורקים: במלחמת איטליה-טורקיה (1911) כבשה איטלה את לוב (המעוז העת'מאני האחרון באפריקה), ובמלחמת הבלקן הראשונה (1912-1913) איבדה האימפריה את מעוזיה האחרונים באירופה.

בשנת 1908 ארעה המהפכה החוקתית, במסגרתה עלתה לשלטון תנועת ה'הטורקים הצעירים', נחקקה חוקה לאימפריה העות'מאנית שכללה בחירות לפרלמנט, שימת דגש על היסודות הטורקיים הלאומיים של האימפריה אך גם התייחסות לזכויותהם של המיעוטים השונים. בשנת 1911 החוקה הושלמה כאשר הסולטן העריץ עבדול חמיד השני הודח. את השלטון תפסו הלכה למעשה שלושה מנהיגים (הטריאומווירט) של ה'טורקים הצעירים':שר המלחמה איסמאיל אנוור פשה, שר הפנים מחמט טלאט פאשה (Talat Paşa) ושר הימייה אחמד ג'מאל פאשה (Cemal Paşa).

עבור ארץ ישראל משמעות התלות ההולכת וגוברת של האימפריה העותמ'אנית במעצמות המערב באה לידי ביטוי בפתיחות הולכת וגדלה של ארץ ישראל למערב. פתיחות זו החלה בראשית המאה ה-19 בעקבות מסעו של נפולאון, והתבטאה בין היתר בזרם הולך וגובר של צליינים ותיירים. בשנים שקדמו למלחמה ביקרו את ישראל עשרות אלפי צליינים, רובם הגדול מרוסיה, ולאחריה מיוון וממדינות אירופה. בעקבות הצליינות נוסדו בישראל מנזרים רבים, שופצו כנסיות וכן נבנו מבנים שנועדו לשרת את הצליינים כגון בתי מלון ובתי חולים. בנוסף הכנסיות וממשלות המערב החלו לבנות בישראל, ובעיקר בירושלים בתי חולים ובתי ספר המשרתים את הקהילה המקומית ונועדו לחזק את השפעתם של הגורמים השונים באזור. על מנת לשמור על האינטרסים של המדינות השונות נבנו בהדרגה קונסוליות זרות בישראל. על פי שיטת הקאפטולציות, הקונסולים הזרים החזיקו בכוח רב מכיוון שאזרחי המדינות שלהם השוהים בישראל היו תחת הגנתם ומוגנים מפני המשפט הטורקי. ארוע חשוב בתולדות ישראל היה ביקורו של הקייזר וילהלם השני בשנת 1898. בשנת 1868 החלו להיבנות מושבות טמפלריות, שכללו מושבה בחיפה, מושבה בירושלים, שרונה (בתל-אביב של היום), כרמלהיים (על הר הכרמל), וילהלמה (בני עטרות), בית לחם הגלילית וולדהיים (אלוני אבא).

ההשפעה המערבית איפשרה גם את גלי ההגירה היהודיים לארץ ישראל. בשנת 1880 החל גל הגירה יהודי לארץ ישראל, שידוע בתור העלייה הראשונה. במסגרת העלייה הראשונה נבנו מושבות רבות הכוללות בין היתר את ראשון לציון, זכרון יעקב, ראש פינה, פתח תקווה ורחובות. מהגרים רבים הצטרפו ליישובים העירוניים ירושלים, חיפה, ויפו.שנת 1904 נחשבת לשנת תחילת העלייה השנייה אשר במסגרתה הגיעו לארץ כ-35 אלף מהגרים (מתוכם רק כשליש נותרו בישראל), הוקמה העיר העברית הראשונה, תל-אביב, וכן יישובים קיבוציים הכוללים בין היתר את דגניה, וכנרת.

מהלכי המלחמה

ב־28 ביוני 1914 נרצח בסרייבו פרנץ פרדיננד, הארכידוכס של אוסטריה והיורש לכס האוסטרו-הונגרי. בעקבות הרצח, בגיבויה של גרמניה הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה ב-28 ליולי אותה שנה. רוסיה שהיתה בברית הגנה עם סרביה גייסה את כוחותיה ב-30 ליולי, ב-1 לאוגוסט גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה, ויומיים לאחר מכן על צרפת בעל בריתה של רוסיה.

עם פרוץ המלחמה טורקיה הכריזה על 'נייטרליות מזוינת', ובכך החלה בארץ ישראל וברחבי המזרח התיכון תקופה של המתנה דרוכה שבמהלכה הוחל בגיוס לצבא הטורקי.

למרות הכרזת הנייטרליות ב-2 לאוגוסט כרת אנור פאשה (שר ה_ ואחד מהטריומבאט השולט) 1914 כרת ברית סודית עם גרמניה. לאחר כשלון הקרב הראשון על המארן (שהביא לעצירת ההתקדמות הגרמנית בחזית המערבית, ומנע את כיבושה של פריס) הגיעו הגנרלים הגרמנים לתובנה שיש להרחיב את מעגל המדינות המשתתפות במלחמה. בפרט הצטרפות האימפריה העותמ'אנית למלחמה יש בכוחה לפגוע ברוסיה על ידי השבטת התעבורה הימית לים השחור, ליצור חזית נוספת נגד רוסיה בקוקז, ולפתוח חזיתות מול בריטניה במזרח התיכון. חזיתות אלו יאפשרו הקלה של הלחץ הצבאי על גרמניה באירופה.

העילה להצטרפותה של גרמניה למלחמה נעוצה בשני אוניות דגל גרמניות הברסלאו (SMS breslau) והגבן (SMS Goeben) אשר ב-10 לאוקטובר הגיע לקונסטנטינופול לאחר מרדף ימי ארוך. השלטון העותמ'אני העניק לספינות מקלט, בתמורה לכך שהם רשמית יועברו לצי הטורקיץ ב-29 לאוקטובר הברסלאו והגבן הפציצו ערי נמל רוסיות בים השחור, ובעקבות כך הכריזו מדינות ההסכמה מלחמה על האימפריה העותמ'אנית.

בדצמבר 1914

ביטול הקאפיטולציות

בתקופה שקדמה למלחמה, בעקבות התלות של האימפריה העותמ'אנית בתמיכת המערב, היו אזרחי מדינות המערב השוהים בתחומי האימפריה העותמ'אנית נטונים לשיפוטם של הקונסולים שלהם, ולא כפופים לחוק העותמ'אני. השלטון העותמ'אני ראה בשיטה זאת השפלה. משום כך ב-9 לספמטבר 1914 נתפרסמה בקושטא הודעה רשמית על ביטול הקאפטילוציות. משמעות ביטול הקאפיטולציות היתה שכל הנתינים של הארצות שלחמו כנגד האימפריה העותמ'אנית הפכו באחת לנתיני ארצות אויב. נתינים אלו כללו ציבור גדול של נזירים, וכן את חלקו הגדול של היישוב היהודי (כמחצית מהיישוב היהודי היו בעלי אזרחויות רוסיות). לאחר ביטול הקאפיטלוציות רבים מהנתינים הזרים עזבו את ישראל מרצון, ורבים אחרים נאסרו ומאוחר יותר הוגלו. מאחר שהקשר הימי בין אירופה לישראל נותק, ההגליות היו או למצרים באמצעות ספינות אמריקאיות ניטרליות, או לדמשק ואנטליה.

תנועת ההתעת'מאנות

אפשרות נוספת שעמדה בפני האזרחים הזרים, על מנת להימנע מגירוש, היתה להפוך לאזרחים עות'מאניים. ההתעתמנות התאפשרה באמצעות לחץ מצד ארצות הברית וגרמניה להכיר ביהודים לא כנתיני אוייב אלא כפליטים. בעקבות כך יצאו עסקני היישוב בקריאות לציבור היהודי להתעת'מן, שהתפרסמו בעיתונים השונים. בין הקוראים להתעת'מנות היו אליעזר בן יהודה, אלברט עתנבי, דוד ילין, מאיר דיזינגוף, דוד בן גוריון ויצחק בן צבי ואחרים.

תומכי ההתעת'מנות שאפו בכל דרך להוכיח את נאמנותם לטורקיה על ידי חבישת תרבושים, יציאה להפגנות ותהלוכות תמיכה בצבא העות'מאני, גיוס כספים לטובת המאמץ המלחמתי ותמיכה בגיוס לצבא.

הגיוס לצבא הטורקי

אם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עוד לפני הצטרפות האימפריה העות'מאנית, הוחל בגיוס לצבא הטורקי. החוקה של 1908 איפשרה פתחה את הצבא גם בפני אזרחים שאינם טורקים ואף שאינם מוסלמים. חייבים בגיוס היו כל מי שבגיל 15 עד 50 שלא סבל מבעיות בריאותיות. תנאי השרות בצבא הטורקי היו גרועים מאוד. החיילים סבלו ממחסור במזון ובביגוד. התנאים הסאניטריים הגרועים במעונות הצבא הולידו גרמו להתפשטות מגפות של טיפוס הבארות ומלריה. תנאים גרועים יותר היו למי שגויס לפלוגות העבודה ה'עמלייה'. חיילים אלו סבלו מייחס משפיל מהצבא הרגיל, הוקצה להם אף פחות מזון וביגוד מאשר לצבא הרגיל. הם הוחזקו בבתי כלא על מנות למנוע את בריחתם, ומאוחר יותר נשלחו לעבודות בתנאים קשים בנגב.

ניתן היה להתחמק מהגיוס לצבא על ידי קניית ואסיקיות (היתרים), או על ידי תעודה המוכיחה שבעלי מועסק בעבודות ציבוריות (סלילת כבישים וכדומה) - שאף אותם ניתן היה להשיג בכסף. מבין היישוב הערבי בארץ ישראל, שהיה דל יותר באמצעים ולכן לא יכול היה להשיג היתרים, נרשמו אחוזי גיוס גבוהים לצבא. כתוצאה מכך כפרים רבים התרוקנו ממספקי הפרנסה שלהם ומשפחות רבות נחרבו. דאגה לפרנסת משפחותיהם בצרוף תנאי השרות הקשים גרמו לתופעה רחבת הקיף של עריקות ('פרארים' בשפה הטורקית). לשם מלחמה בתופעת העריקות הוקמו מחסומי דרכים רבות ויחידות צבאו היו מסיירים בין הכפרים ועוצרים את כל מי שאינו בעל התעודות המתאימות.

הגיוס היהודי לצבא הטורקי

בתחילת המלחמה, תנועת ההתעת'מנות קראה לגיוס יהודי רחב היקף לצבא הטורקי. דוד בן גוריון ויצחק בן צבי קראו להקמת מיליציה יהודית שתשמש בצבא הטורקי ואף הקימו מחנה בירושלים, גייסו אליו צעירים רבים והחלו להתאמן במטרה להצטרף לצבא הטורקי. מיליציה זאת פורקה אם הגעתו של ג'מאל פאשה לירושלים, בעקבות החשש מהתחזקות הציונות, ראשיו הושמו בכלא ומאוחר יותר גורשו מהארץ. ישנם מספר מקרים נוספים של התגייסות מרצון לצבא הטורקי. תלמידי בתי הספר התיכוניים בישראל, הגימנסה 'הרצליה', בית המדרש למורים והגמנסיה העברית בירושלים, התנדבו יחדיו לשרת בצבא הטורקי ונשלחו לבית הספר לקצינים בבעל בק. רוב אותם תלמידים אכן סיים בהצלחה את קורס הקצינים ומאוחר יותר פוזר בין קווי החזית השונים. בין היתר משה שרת (לימים נשיא המדינה ה__) שירת ב__, ושלושה מהם נספו במלחמה - אחד מהם אריה הלפרן נפל בחזית עזה. התארגנות מקומית נוספת לשרות בצבא הטורקי היתה של תנועת הגדעונים מזכרון יעקב בהנהגתו של אלכסנדר אהרונסון, שכלל גיוס של 35 צעירים לצבא. אלו התאמנו תחילה ב'קסרקטין' בצפת בתנאים קשים, ומאוחר יותר הועברו לגדודי העבודה, ה'עמלייה' והועבדו בסלילת הדרך בין צפת לטבריה.

ואולם רוב היישוב היהודי התחמק מהגיוס לצבא באמצעים שונים.

התפתחות המלחמה

בדצמבר 1914 ה__ בפיקודו של אנור פאשא פתחה במתקפה על רוסיה בקוקז, מתקפה שנחלה כשלון.