משתמש:חאקויאק/ארגז חול

הויכוח סביב ניסויים בבעלי חיים

החל מתחילת המאה ה-19 קיים ויכוח סביב נושא הניסויים בבעלי חיים. מתנגדי הניסויים מעלים על נס את סבלם של בעלי החיים ולעיתים אף את זכויותיהם. מאידך, התומכים בניסויים טוענים כי ניסויים בבעלי חיים הם מתודה מרכזית וחסרת תחליף לשם הבנת תהליכי החיים והפעילות של יצורים חיים, מניעת מחלות , הפחתת תמותה ובמיוחד פיתוח תרופות. כמו כן טוענים התומכים בניסויים כי בחברה המתירה צריכת בעלי חיים לשם תזונה אין כל בעיה מוסרית בשימוש בהם לשם מחקר ביו-רפואי. ההתנגדות לניסויים בבעלי חיים הלכה וצברה תאוצה החל משנות ה-70 של המאה ה-20. ניתן לאפיין שלוש גישות שונות המבקרות את המצב הקיים:

גישת מזעור הסבל

המתונים בקרב המתנגדים טוענים כי אין מניעה מוסרית להשתמש בבעלי חיים בניסויים אך יש לערוך ניסויים הכרחיים בלבד ולמזער את הסבל הנגרם במסגרתם. התנגדות עקרונית לגישה זו מצד עורכי הניסויים נדירה ,אך קיימת מחלוקת נרחבת על המשמעויות הנגזרות ממנה:

הכרחיות הניסויים

לטענת המבקרים לא כל הניסויים בבעלי חיים מכוונים לפיתוח תרופות מצילות חיים וחלקם משרתים מטרות אחרות שאינן נהנות מההצדקה המוסרית של מחקר רפואי:

• • מחקר בסיסי, בפרט בתחום הפסיכולוגיה (דוגמא מפורסמת ושנוייה במחלוקת היא ניסוייו של הארי הארלו)
  • ניסויים המשמשים לפיתוח מוצרים שונים כקוסמטיקה, כלי נשק וחומרי הדברה.
  • ניסויים בבע"ח למטרות הוראה בביולוגיה וברפואה.

מנגד, טוענים עורכי הניסויים כי:

• המחקר הבסיסי מביא בסופו של דבר לצבירת ידע חיוני למחקר יישומי לפיתוח תרופות וטיפולים, ולעולם אין לדעת מהיכן תגיע 'החתיכה הבאה בפאזל'.
• ניסויים בבע"ח למטרות הוראה חיוניים כדי להכשיר את הסטודנטים לעסוק במחקר או לטפל בחולים.
• פיתוח של מוצרי קוסמטיקה חדשים ללא בחינתם על חיות יחשוף את המשתמשים לתופעות לוואי מסוכנות.

עקרונות מוסכמים למזעור סבל: שלושת ה-R

• Refinement - עידון: צמצום הסבל של בע"ח במהלך הניסויים ע"י בחירת טכניקות פוגעניות פחות והגברת רווחתן.
• Reduction - הפחתה: הפחתת מספר בע"ח שמשתתפים בכל ניסוי.
• Replacement - החלפה: שימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים - in vitro, in silico....

עקרונות אלה מוכרים ומקובלים כיום ע"י הגופים העוסקים בניסויים בבעלי חיים, והמחלוקת בין הצדדים היא על מידת יישומם בפועל.

רמת הפיקוח

בישראל, אחת המחלוקות המרכזיות בתחום היא טיב הפיקוח על הניסויים: מבקרי הניסויים טוענים כי המצב הקיים בו מוסדות אקדמאיים ותעשייתיים מאשרים ניסויים בבעלי חיים באמצעות ועדות פנים מוסדיות אינו תקין וקוראים להחמרת הפיקוח. האוניברסיטאות מצדן טוענות כי קרנות מחקר אינן ממנות 'מחקרים מיותרים' לכן כל ניסוי שמתבצע הוא ניסוי נחוץ, ורמת הפיקוח הנוכחית מספקת.

ביקורת על יעילות הניסויים

טיעון שגור בקרב מתנגדי הניסויים הוא שבעלי חיים שונים מבני אדם, ולכן הסקת מסקנות מניסויים בבעלי חיים לגבי האדם היא טעות מדעית, מסיבה כפולה:

• • נגרמו נזקים לבני אדם שהשתמשו בתרופות שנמצאו בטוחות לאחר שנבדקו בבעלי חיים.
  • תרופות שידועות כמועילות לאדם, גורמות נזקים לבעלי חיים, ולכן ניסויים בבעלי חיים מביאים לפסילתן של תרופות טובות לאדם.

שילוב שתי טענות אלה מוביל לטענה כי הסקנת מסקנות ממין אחד למין אחר היא גישה פשטנית ובלתי יעילה.

הטענה המדעית בדבר נזקים מתרופות שנמצאו בטוחות לאחר שנבדקו בבעלי חיים נסתרת באמצעות ההסבר שהניסוי בבעלי חיים לא בא לאשר את התרופה, אלא לפסול אותה. אם הניסיון לפסול את התרופה נכשל (כלומר היא לא גרמה נזק בניסוי בבעלי חיים), היא עוברת לשלב הבא של ניסוי בבני אדם, אך אם התרופה הזיקה לבעלי חיים, היא נפסלת לשימוש בני אדם.

כתוצאה מגישה זהירה זו עלולות להיפסל, בעקבות ניסוי בבעלי חיים, תרופות שעשויות להועיל לאדם. כדוגמה לכך מביאים מתנגדי הניסויים את האספירין, תרופה נפוצה מאוד שאושרה לשימוש בסוף המאה ה-19, לפני שהיו נהוגים ניסויים בבעלי חיים, ובשנות העשרים של המאה ה-20 התברר שהוא גורם למומים מולדים בעכברים ומעלה את לחץ הדם בחתולים באופן שלא היה מאפשר לו לעבור למבדקים קליניים אילו היה נבדק בשיטות הנהוגות היום.

מובן שמגבלות הניסויים בבעלי חיים ידועות לא רק למתנגדי הניסויים אלא גם לעורכי הניסויים, שמקדישים את זמנם להבנת פעילות התא והאורגניזם החי. הוויכוח בין הצדדים הוא האם הניסויים בבעלי חיים אינם מביאים כל מידע מועיל, כטענת המתנגדים להם, או שחרף מגבלותיהם מביאים ניסויים אלה תועלת שאין לה תחליף, כטענת תומכי הניסויים.יתר על כן,כל הבדל בין תגובות בעלי חיים לטיפולים דומים מסייע בחשיפת מנגנוני החיים ומציאת דרכים חדשות לטיפול רפואי.

הגישה הרדיקלית - שלילת הניסויים

מחזיקי עמדה זו, לרוב תומכי זכויות בעלי חיים, שוללים ניסויים בבעלי חיים מכל וכל, ורואה בהן פשע כנגד זכויותיהן.

'אם ברצונכם לסתור את טענותיו של הוויוויסקציוניסט על ידי כך, שתראו שהניסוי שערך לא הוביל לשום תוצאה מועילה, משתמע מכך שאם הניסוי היה מוביל לתוצאה מועילה, הייתם סבורים שהוא מוצדק. ובעמדה זו אינני מוכן לתמוך' (ברנרד שאו על וויוויסקציה, 1949, לפי לוי ולוי, 2002

עמדה זו מאפיינת ארגוני זכויות בעלי חיים רדיקליים כגון 'אנונימוס' או PETA.