משתמש:הרצלייני/מועצת בית העלמין - תל אביב

גמילות חסד של אמת שעל-ידי חברה קדישא של העיר תל אביב-יפו יסודה בארגונים החברה קדישא העדתיים שהתקיימו עד שנת 1903. בשנה זו נוצר אילוץ, עקב מגיפת החולי-רע שפרצה בתקופת זמן זו, לאחד את המוסדות ולארגנם בצורה משותפת.

היסטוריה

גחש"א לעדה הספרדית

ראשית מוסד החברה קדישא בתל אביב-יפו הוא בחלקת כולל עדת הספרדים בשכונת עג'אמי. החלקה נקנתה בשנת 1834 לצורך בית עלמין. הקבר הראשון נכרה כשש שנים מאוחר יותר, משנת 1840.

לא ברור אם כבר מראשית החלקה היתה המוסד 'חברה קדישא' מאורגנת. פרט המאשש כי הייתה חברה קדישא, הוא פנקסי בתי העלמין, שנדפסו לימים ב'אבני זכרון' ע"י פנחס גרייבסקי. הפנקסים רשומים בדייקנות בצורה אלף-ביתית מסודרת, מחולקת לגברים ונשים, תאריכי פטירה של ישני העפר בבית העלמין ביפו, וכך הלאה. כך הרשימה מסודרת במשך קרוב לשמונים שנה, משנת 1840 עד שנת 1918.

קיימים גם עדויות בע"פ לקיום מוסד חברה קדישא לבית עלמין זה.

את העדר העדויות ותעודות בכתב המספקות אישוש מחוזק יותר מייחסים לעובדה, שבית העלמין זה הי ברשותה של העדה הספרדית, ועסקני גחש"א באו מעדה זה, שמסורתה ומנהגיה בנוגע לחברה קדישא שונים משל מנהגי יהדות אשכנז, שהיו רגילות לציין בפנקס את פעלי הגבאים, בכל שטחי הציבור, כולל גם של גחש"א.

מייחסים זאת גם לתקופת הזמן, בתקופה בה פעלו בנקיטת יזמה פרטית בהתערבות חיי הציבור. כאשר לא בוחרים בצורה מסודרת מי ישמשו בתפקידים שונים ומגוונים, אלא כל מי שקיבל על עצמו לדאוג לצרכי ציבור, התנדב לשמש בתפקידים הציבוריים מסוג זה.

גחש"א לעדה האשכנזית

הערפול הקיים בנקודה זו מתחיל להתבהר מכיוון אחר בשנת 1891, כאשר העדה האשכנזית מקימה את המוסד בצורה המוכרת שלו בעולם היהודי הרחב.

היזמה לארגון זה מתקיימת על ידי שמעון רוקח, אביו של ישראל רוקח (ראש העיר לימים), ששימש בתקופה זו כמנהיגה של יהדות יפו באותם ימים.

שמעון רוקח מקים את שכונת נוה צדק. אחר נבחר לראש החברה קדישא עבור העדה האשכנזית, יחד עמו צורפו הגבאים מאיר המבורגר ויעקב אסיסקוביץ (זה האחרון התמיד בתפקידו ושימש בו עד יום מותו בשנת 1947).

התארגנות זו נושאת עליה את הסימנים המובהקים של חברה קדישר לכל פרטיה. החברה מנתה מיד בראשיתה 150 חברים, כמבקובל החלוקה הארגונית הייתה לפי "דגלים" – 50 חברים בכל "דגל". ראשי הדגלים היו יהודה שוחט, יוסף סלונים וישראל פרלקורט.

הקמה משותפת בין עדתית

מטבעם של דברים, ההפרדה העדתית יצרה חיכוכים, והביאה לויכוחים גם לגבי שתי מוסדות הגחש"א, של הספרדים הוותיקה יותר ושל האשכנזים החדשה יותר.

הרב אברהם יצחק קוק, רבה של יפו באותם ימים, להתארגנות עדתית. כשם שהתנגד לארגון שחיטה נפרדת וציווה לאחק את השחיטה, כך גם התנגד לחברה קדישא ובתי עלמין נפרדים לעדות השונות. אם כי התנגדות זו הייתה מאוחרת יותר.

בשנת 1903, שש שנים קודם ייסודה של תל אביב, הוקמה מסגרת כוללת לכל הקהלות של יפו על כל עדותיה.

הסיבה להקמה המשותפת נבעה בעקבות מגיפת החולי-רע שפרצה תקופה קצרה קודם לכן. השלטונות הטורקיים גזרו לא לקבור את חללי המגיפה בבתי הקברות שבחומי הערים המיושבות, אלא בבתי קברות חדשים שהוקצו להם שטחים הרחק מן העיר. כך הוקם בית העלמים הישן של תל אביב.

שוב היה זה שמעון רוקח שקם לסייע לישוב היהודי ביפו, בשאתו על שכמו את עול כל הכרוך בהקמת בית העלמין, שהקבר הראשון בו נכרה עבור שמואל דוד גרשנזון, שהיה מנפגעי החולי-רע.

בהשגת חלקת אדמה ממשלתית זו סייעו לו אלברט ענתבי שהיה מיודד עם השלטונות הטורקיים, וכן משה מטלון. אז נשא שמעון רוקח גן בתפקיד כגבאי של החברה קדישא בעיר.

ב"החבצלת" גליון ו' משנת 1903 מסופר בין היתר כי יהודי יפו דחוקים מאד בשאלת חלקה חדשה לבית עלמים, כי הקברות בבית העלמין עג'אמי הלך והתמלא, כאשר פרצה המגיפה, והממשלה הקצתה שטח נוסף לצורך זה, "ויקברו שמה המת ואחריו את אשר מתו אחר כך, ושם קברו גם את ה'גניזה' ושם נכנסו לחופה ב' זוגות בתופים ובמחולות ויהי המקום ההוא לביה"ק תמידי". באותה תקופה יש לציין כי המטפלים בחולי המגיפה הם "ועד הצלה", שבאותם ימים שימשו כחברה קדישא.

אחר מלחמת העולם הראשונה התארגנה חברה קדישא מחדש ופעלו בה עסקנים להעלאת המוסד בצורה מאורגנת ומסודרת, ונקראה "חברה קדישא שליד משרד הרבנות".

המוסד נוהל על ידי ועדים, בראשם עמדו עסקנים במשך פרקי זמן שונים, שרציפותם מגיעה עד שנת 1945, עת הוקמה מועצת בית העלמין.

בשנת 1910 אנו מוצאים את ר' משה יעקובסון כיושב ראש הועד.

אחריו עמד ר' יוסף ליפשיץ, שעמד בתפקידו זה עדד שנת 1925.

במקומו הוצב בראש הועד מר משה ינקובסקי, שכיהן בתפקידו זה עד שנת 1942. בתקופת כהונתו, בשנת 1930 נרכש השטח בן 54 דונם לבית העלמין בנחלת יצחק. בית עלמין זה הופעל רק כשנתיים לאחר רכישתו, בשנת 1932.

רציפות המשיכה להתקיים גם לאחר החלפות ראשי הועד, בצורה מסודרת ונוהלה היטב, על ידי עובדי החברה קדישא. אחדים מהם שימשו במשך כיובל שנים ויותר בצורה רציפה. כך הם יעקב משה אסיסקוביץ, שעבד בחברה קדישא במשך 56 שנה. לעומתו יוסף סופר שימש בתפקידו במשך 30 שנה, עד יום פטירתו.

משנת 1942 עד שנת 1945 שימש בתפקיד ראש הועד זלמן מייזל, שבתקופת כהונתו נרכש, בהשתדלות ד"צ פנקס שטחיה המורחבים של נחלת יצחק המשתרעת על 23 דונם נוספים. חלקה זו הופקעה על ידי שלטונות המנדט לטובת בית העלמין בפועלו של ישראל רוקח, ראש העיר של תל אביב.

בשנת 1946, התכוננה "מועצת בית העלמין", שבאה במקום "ועד חברה קדישא".

לקריאה נוספת

• 'ילקוט החברה קדישא ת"א', תל אביב, תשט"ו.