משתמש:דוד חני/ תפיסות דתיות של המיניות

בדתות השונות כשם היהדות הנצרות ובאסלאם ישנו שוני ביחס למיניות בין האחת לשנייה מן התקופות הקדומות ועד לתרבות המודרנית יחד עם זאת ניתן למצוא דמיון ביחסים בין הדת למיניות .

בימי הביניים הוקיעו הדתות המונותיאיסטיות את ההומוסקסואליות, ואף החוק, שקבע עונש מוות לגביה, היה קיים במדינות רבות עוד במהלך המאה ה-19. בשלהי המאה ה-20 חל מעבר הדרגתי ביחסה של החברה המערבית והוא הפך להיות יחס סובלני, השתנה אחר כך מסובלנות לאדישות ולחוסר אכפתיות ומכאן הפך ליחס של אמפטיה והזדהות. תמורה זו משקפת יפה את חדירתם ההדרגתית של הערכים הדמוקרטיים-ליברליים של שוויון, אוטונומיה וזכויות הפרט לתוך השיח הציבורי ולתודעה של שדרות רחבות בחברה. תמורה זו מתבססת גם על תובנות חדשות בחקר התופעה, התומכות בכך שהומוסקסואליות איננה מחלת שבעבור האדם הדתי המודרני מציבה שאלת ההומוסקסואליות אתגר מורכב, המעמיד במבחן את נאמנותו לעקרונות ברורים של תורה ומצוות בעת הצבתם בעימות ישיר עם ערכים ליברליים, שאתם הוא חש הזדהות פנימית. נראה שלפי שעה שוררת עמימות ביחסו של הציבור הדתי-מודרני לנושא זה, ויש בו מידה מסוימת של מבוכה.

התפיסות הדתיות של המיניות ביהדות: לפי הדת היהודית-

 האיסור על שני זכרים לקיים יחסי מין זה עם זה הוא איסור תורה ברור והוא חלק מאיסורי העריות: "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא" (ויקרא יח, 22). העובר עליו בנוכחות עדים ובהתראה - חייב מיתה, והוא חל במידה שווה על מי שהיה אקטיבי בפעולת העבירה כעל מי שהיה שותף פסיבי (סנהדרין נד, ב).

ההלכה, אינה רואה קיום יחסים של אישה עם אישה אחרת באותה חומרה שהיא רואה יחסים אסורים עם גבר זר, והדבר בא לידי ביטוי בכך שאין האישה נאסרת לבעלה בגינם. משכב זכר מזוהה במדרשי חז"ל, יותר מכל חטא אחר, עם המושג "תועבה (מספר רב של עבירות שונות זו מזו). ההלכה אוסרת למעשה כל צורת מגע מיני שאינה מקובלת כיום בקרב הגברים, גם עלינו כמוסרית: מגע עם זכר, מגע עם בהמה או עם כל מאז ומעולם ראתה היהדות את הנישואים כמסגרת הולמת לביטוי הדחפים המיניים האנושיים. יחסים חד-מיניים הם שימוש ביצר המין לצורכי הנאה, בעוד שעל פי התורה מטרתו של היצר המיני היא יישוב העולם והבטחת המשכיותו של המין האנושי. זכות הקיום ויכולת ההמשכיות נשללים מחברה שחבריה עצמם מועלים בה ונמנעים מלמלא את חובתם כראוי. מעתה נתפסת ההומוסקסואליות כעבירה מסוג מיוחד, והעושה אותה אינו נידון כבעל עבירה, כמו רבים אחרים, אלא כמי שפועל נגד הטבע, וכמי ששייך לסוג אנושי מוגדר ושונה.

התפיסות הדתיות של המיניות בנצרות: בתחילת המאה ה-4 קיבל קונסטנטינוס את הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית והסובלנות המינית פסקה לחלוטין כי הנצרות בדומה ליהדות רואה ביחסי מין אלו חטא. בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. בעת החדשה, כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. הנוצרים רואים את העולם כתופעה שלילית, הרוח נתפסה כקדושה והגוף נתפס כטמא. ההבחנה חדה בין גוף ונפש. אוגוסטינוס מסביר כי בני האדם הפכו לתאוותניים החיים את חייהם לפי סיפוק מידי והתשוקה הכי חזקה המסוכנת ביותר זו התשוקה המינית והיא הסיבה לחטאים רבים. הנצרות לקחה את מרים אימו של ישו והדגישה את האימהות שבה כאשר הפכה אותה לאם בתולה וביטלה את החלק השני שבאישיותה, את האהבה המינית. זהו קו מחשבה שנקודת המוצא שלו כי המיניות היא רעה כשלעצמה. לכן נוצרים רבים סירסו את עצמם בכדי לא לחטוא בחטא המיניות. למעשה, ניתן להסביר תופעה זו, לכאורה האישה מסוכנת אך ורק כאשר היא באה במגע עם הגבר, הנתון להשפעתה השטנית. כאשר היא לבדה היא מסוגלת להגיע למדרגה כלשהי של קדושה.

התפיסות הדתיות של המיניות באיסלם: במדינות אסלאמיות רבות הומוסקסואליות אסורה על פי החוק, באיראן, ערב הסעודית, מאוריטניה, ניגריה וסודאן העונש על גילוי הומוסקסואליות הוא מוות. דו-מיניות ובי-סקסואליות אינם זרים לאסלאם. למעשה, העובדה כי למושג בי-סקסואל ישנו מינוח בערבית (מוחנאת') מצביעה על העובדה כי זהויות מיניות כפולות היו ועדיין קיימות במסורת המוסלמית והערבית. באמונות אלו היו נוהגים לשכב משכב זכר, גם כחלק מטקסי הפולחן, והדבר לא היה נתפס כמשהו חריג. המעבר לדת מונותיאיסטית שינה את הכללים, ותפיסת החטא הפכה לעיקר. תפיסת החטא גורסת כי ההתנהגות ההומוסקסואלית היא התנהגות לא מוסרית ושגויה ולא תכונה מופנמת ואינטימית של האישיות. על רקע זה נשללה ההומוסקסואליות בכל הדתות המונותיאיסטיות. למעשה, כאשר קיום יחסי המין נקשר בהולדת ילדים ולא לשם הנאה בלבד, ההומוסקסואליות הוצאה מן החוק. במקביל, ההיריון נתפס כתקוות המין האנושי, וכניסיון להרחיב את הקהילה המונותיאיסטית, ואילו ההומוסקסואליות נתפסה כהשחתה של הגזע, כירידה חברתית וכרוע חברתי האסלאם רואה בהומוסקסואל חריג המזיק לדת ולחברה, ובשל הנזק הגדול שעושה, רואה חובה להענישו בעונשים קשים ולנקוט עמו במלוא חומרת הדין. זאת כמובן, כדי ליצור הרתעה בקרב האוכלוסייה, שלא תיגרר אחר נטיותיו. ההומוסקסואליות באסלאם מקושרת לסיפור לוט (אחיו של אברהם) ולשבטו, ולסיפורי סדום ועמורה, אשר נהגו להתהולל ובתוך כך לשכב במשכב זכר. לסיכום: הן בעולם היהודי-נוצרי הן בעולם המוסלמי, נחשבת ההומוסקסואליות לתופעה מגונה ההומוסקסואל עודו נחשב לחלש פיסית, גנדרן, קל דעת וכל שאר התכונות שהיו מיוחסות לנשים בעבר, אף כי למרבה הצער עם התמורה האיטית שהתרחשה במעמדן ובראייתן של הנשים בחברה המערבית לא חל שינוי רב לטובה במעמדם של ההומוסקסואלים. סיבות רבות לדבר, ביניהן הפחד מצד הגבר, שהושרש במהלך מאות השנים, מחציית הגבולות בין הגבריות לנשיות, אותה מסמלת ההומוסקסואליות .

לקריאה נוספת:

• ביקר רובין, "סקס בעתיד: דחפים עתיקים מול טכנולוגיה עתידנית", תל אביב , מודן , 2000

• גיא שילה, "החיים בוורוד: בני נוער וצעירים - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים",

רסלינג, 2007.

• מישל פוקו, "הרצון לדעת: תולדות המיניות", תל-אביב 1996