משתמש:גילי חסקין/יצחק חסקין

יצחק אלחנן חסקין

להוסיף תמונה חופשית
להוסיף תמונה חופשית
לידה	20 ביוני 1905 קראקינובה, ליטא
פטירה	1979 (בגיל 73 בערך)
מדינה
מקום מגורים	כפר ביל"ו
פעילות בולטת	ממיסדי כפר ביל"ו חבר במזכירות מפא"י גזבר ההסתדרות
מפלגה	מפא"י, מפלגת העבודה
בת זוג	נחמה חסקין (קרבן)

יצחק אלחנן חסקין (20 ביוני 1905 - 1979) היה ממייסדי כפר ביל"ו, חבר במזכירות מפא"י, חבר בוועדה המרכזת של הועד הפועל של ההסתדרות הכללית, כשזו מנתה רק חברים מעטים. במשך תקופה ארוכה כיהן גם כגזבר ההסתדרות.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

יצחק אלחנן נולד בתמוז תרס"ה בעיירה קראקינובה, סמוך לפוניבז' שבליטא, לאביו ר' משה חסקין, רב הקהילה, ולאמו חנה, בת יהודה רבינוביץ'. כפעוט למד ב"חדר" וכן למד תורה מפי אביו, שנודע בספרו "כלכלת שביעית".

בשנת 1915, בעת גירוש היהודים ממחוזות הספר בראשית מלחמת העולם הראשונה, עבר עם הוריו ואחותו מרי, לפרילוקי שבאוקראינה, על גדות הנהר אודאי, יובלו של הדנייפר. משפחת חסקין הגיעה לעיר כחלק מגל של אלפי פליטים, שנמלטו בחוסר כל משאבלי, מקובנה ומשאר מקומות. כפי שכתוב ברשומות אותם ימים: "יהודי פרילוקי נזדעזעו ונרתמו לפעולה למען הפליטים שנתקבלו על ידיהם בזרועות פתוחות" . אביו קיבל שם משרת רב ראשי, וכיהן בתפקיד, תחת הצקות הקומוניסטים, עד שנת 1933.

יצחק המשיך את לימודיו בישיבות לומז'ה וסלובודקה . ב-1919 עזבה קבוצת בחורים מפרילוקי את העיר ונסעה לאודסה. הם עבדו באחוזה שהקים האגרונום אברהם זוסמן והגיעו לארץ ישראל באוניה רוסלאן, שלימים כונתה "מייפלאוור של התנועה הציונית". בשנים 1922 -1923 כמעט ולא הייתה שום פעולה ציונית מאורגנת. מספר נערים יהודיים, בני 16–17, בעלי הכרה לאומית, חיפשו דרך לפעול למען המטרה הציונית. יצחק וחבריו פעלו במחתרת לגיוס בני נוער לפעילות ציונית. יצחק עמד בראש הסניף ועל מכתביו היה חותם בפסבדונים: "אלדד הדני" או "בן יהודה". הם חדרו לכול החוגים היהודיים וגייסו לשורותיהם למעלה ממאה חברים. הם הקימו קשר עם מרכזי התנועה בפולטאבה ובקייב. הם נסעו לשם כדי לקבל חומר לפעילותם ולקבל אליהם שליחים. כמה מהם הצטרפו לתנועת החלוץ.

ב-9 במארס התאחדו ארגוני הנוער הציוני שפעלו באזורים שונים בברית המועצות להסתדרות אחת – "ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה", או לפי ראשי תיבות של שנה ברוסית: י.ו.או.ס.מ.". האיחוד הכניס רוח חיים חדשה בתנועת הנוער והשפעתה של ההסתדרות המאוחדת התרחבה והלכה. לסוף השנה הראשונה לקיומה, מנתה כבר 140 סניפים ברחבי רוסיה. הפעילים החליטו לעשות מעשה שיגביר את תודעת התנועה הציונית בקרב היהודים. .משום כך פרסמו כרוזים כתובים בכתב יד, באותיות דפוס בשפה הרוסית, עליהם רשמו "תחי ארץ ישראל העובדת" וקראו לציבור היהודי שלא ייתן את אמונו במפלגה הקומוניסטית. ב-2 בספטמבר 1924 בוצעו ברוסיה הסובייטית מעצרים המוניים של פעילי כול המפלגות. באותו לילה נעצרו והושלכו לכלא למעלה מ-3000 פעילים ציונים. הטקטיקה של החברים הייתה הכחשה מוחלטת של כול פעילות ציונית, אם וכאשר ייתפסו. אולם כאשר עלו שלוחי המשטר על עקבותיו של גרבובסקי, הם מצאו ברשותו עדויות מפלילות על פעילות ציונית, כולל מכתב חתום על ידי יצחק.

בית הסוהר

שוטרים הגיעו באישון לילה לעצור את יצחק, והוא נאלץ להסביר את המצב להוריו ולהודות לפני שלוחי המפלגה שהוא חבר הוועד המקומי של המפלגה הציונית. לאחר חיפוש יסודי וממושך בבית ובעיקר בספרייה הגדולה של האב, לקחו את יצחק לבית הסוהר של פרילוקי, שם פגש כמה מחבריו ונחקר במשך תקופה ארוכה. לאחר כחודש הועברו לכלא גדול יותר בעיר המחוז פולטאבה, שם פתחו בשביתת רעב לשיפור תנאי המעצר. השביתה נחלה הצלחה והעצורים הועברו לתא מרווח יותר. העצירים הוצאו מדי לילה לחקירות. חוקריהם היו ברובם יהודים, אם אנשי הבונד ואם ציונים לשעבר, שהיו בקיאים בזרמי הציונות השונים. חוקרו של יצחק סיפר לו על התנאים הקשים בארץ ישראל, על העדפת הפועלים הערבים על פני היהודים, אך יצחק לא האמין לו ורק לימים, כשעלה ארצה, התפלא לגלות שהחוקר דיבר אמת.

יצחק נדון ללא משפט, לגירוש לאוראל הצפוני לשלש שנים. באותם ימים, יקטרינה פישקובה, אשתו הראשונה של הסופר הרוסי מקסים גורקי, הייתה יושבת ראש של הצלב האדום הפוליטי ועזרה לאסירים הפוליטיים ולציונים (ביניהם בבה אידלסון, ישראל בר יהודה, אלכסנדר פן ויהושע גלוברמן) ודאגה להשיג עבורם סרטיפיקטים מארץ-ישראל. בעזרתה המירו בשנת 1925, את הגירוש לאוראל, בגירוש מברית המועצות ובהתחייבות, שלא ינסו לשוב אליה בעתיד.

עלייתו ארצה

ערך מורחב – העלייה הרביעית

יצחק עלה לארץ ישראל בכ' תמוז תרפ"ה, 12 ביולי 1925, בעיצומו של גל העלייה הגדול, שמרביתו הגיע מפולין ונקרא אז העלייה הרביעית. עם עלייתו ארצה, שם יצחק פעמיו אל מכריו מפרילוקי, שקודם לכן ייסדו את קריית ענבים. [ביניהם היו אברהם בן-נריה שהיה למומחה לגידול דבורים והזוג לייבוש ושפרה ביבר (אביו של שאול ביבר), ממייסדי קריית ענבים. מנהיג הקבוצה היה לביטוב, אביה של הטייסת זהרה, שנפלה במלחמת העצמאות.

חבורת הדרום ברחובות

יצחק שם פעמיו לרחובות, שם הצטרף ל"חבורת הדרום", שנוסדה, כמו חבורות אחרות שהתארגנו באותה תקופה, כדי להקל על הפועלים להתערות במושבות ולסייע להם בכיבוש העבודה. בהמשך הצטרף לחבורת "השחר", שמנתה 25 חברים בלבד, עבדה בפרדסי רחובות, לצד "חבורת הדרום" והייתה מורכבת מפני פרילוקי ובני עיירות סמוכות.

לאחר מאורעות תרפ"ט נוסדה בארצות הברית "קרן העזרה לארץ ישראל", בהנהלת שמואל פסמן, שאספה את הכספים שתרמו יהודי אמריקה ביד רחבה ושהוקצו להתיישבות חקלאית. יצחק יסד יחד עם כמה חברים, ביניהם מרדכי גובר, ואליעזר מילרוד (איש "הר כנרת" ומדריך בחבורת הדרום) , את "הארגון להתיישבות אינטנסיבית", שהיה לחלק מהתיישבות האלף, מבצע של הסוכנות היהודית להעלות על הקרקע, בשנה אחת, אלף משפחות. בסופו של דבר יושבו במבצע זה 432 משפחות בלבד. במקומות שונים בארץ התארגנו אגודות דומות, אך לא הצליחו להגיע למטרה שהציבו.

ייסוד כפר ביל"ו

ערך מורחב – כפר בילו

ב-1932 נטעו חברי הארגון להתיישבות את פרדסי כפר ביל"ו, שנקרא כך לציון יובל שנים לעליית הבילויים וב-1933 עלו על הקרקע . 12 חברים נבחרים, בהם יצחק, הקימו את "אגודת המים", מיד לאחר העלייה לקרקע מונה יצחק למוכתר כפר ביל"ו, היינו ראש הרשות כלפי שלטונות המנדט. תפקיד זה העניק לו את הזכות לשאת אקדח ברישיון. את משכורתו החצי חודשית, על סך 12 לא"י, העביר לקופת כפר ביל"ו.

עוד בשבתו ברחובות, הצטרף יצחק לארגון ההגנה ברחובות. כמו כן היה פעיל במסגרת "ועד הביטחון".

פעילותו הציבורית

ערך מורחב – עבודה עברית

יצחק השתלב בפעילות ציבורית. הוא היה חבר הפועל הצעיר, מפלגה שהייתה מתונה יותר ממתחרתה אחדות העבודה (ההיסטורית). היא הייתה יונית יותר מבחינה מדינית ופחות מהפכנית מבחינה סוציאליסטית. ב-1930 הקימו השתיים את מפא"י שחתרה ואכן הגיעה להגמוניה. יצחק השתתף כציר בוועידת היסוד של מפא"י וביתר ועידותיה וכחבר מרכז, ציר בכל ועידות ההסתדרות מהשלישית ואילך. היה חבר מועצת הפועלים. הוא חזר לעבודה חלקית במועצת פועלי רחובות, שהיה אחד ממייסדיה. בין היתר עסק ברכישת קרקעות, עליהם הוקמה השכונה הרחובותית 'חבצלת', מול כפר ביל"ו. ב-1936 הצטרף לנוטרות.

חסקין מונה למזכיר לשכת העבודה ברחובות. מרבית הפועלים עבדו בפרדסים, אולם משפרצה מלחמת העולם השנייה, לא היה לאן לשווק את התפוזים ואיש לא קטף אותם. בלשכה היו רשומים כ-800–900 דורשי עבודה, שנאלצו לחלק ביניהם מספר מועט של משרות ובמקביל העדיפו איכרי רחובות להעסיק ערבים. הפועלים יצאו להפגנות, שהשתלבו בהפגנות נגד הספר הלבן של ממשלת בריטניה.

פעילות ביטחונית

במסגרת פעילותו ב'הגנה' עסק יצחק ברכישת נשק, בניגוד לחוק הבריטי כמובן. איש הקשר שלו היה בדואי בשם סולימאן אבו חט'ב, שהיה מביא את הרובים לביתו. יוסף דולינסקי, אף הוא ממייסדי כפר ביל"ו, הבין בכלי נשק, היה בודק אותם ואומד את מחירם. פעם, לאחר שהצטברו בביתו עשרה רובים התקשר למפקד ה'הגנה' אליהו גולומב. גולומב הגיע לביתו והשניים הכניסו את הרובים למכונית, כיסו אותם בשמיכה ונסעו לגבעת ברנר. בפרשת הדרכים, שלימים תיקרא צומת ביל"ו, עצרו אותם שוטרים בריטיים. ללמרבה המזל היה שם שוטר יהודי, שנעץ בהם מבט רב משמעות והניח להם להמשיך.

במלחמת העצמאות, הגם שהיה כבר בן 43, השתתף בקרבות מבצע "עשר המכות" מבצע יואב, בסתיו 1948. עם תום המלחמה התמסר לפעילות ציבורית בייתר שאת. ב-1949 נבחר לוועדה המרכזת של ההסתדרות, שמנתה שמונה חברים, זלמן (זיאמה) ארן, זאב און לשעבר איש 'גדוד העבודה', אהרון בקר וראובן ברקת אנשי מפא"י, ברל רפטור, מאחדות העבודה, ברוך לין ממפ"ם ויוחנן כהן, לימים שגריר ישראל ברומניה.

בהנהגת ההסתדרות

בחודש יולי של אותה שנה, קודם לתפקיד איש הכספים, הגזבר הראשי של ההסתדרות, שתפקידו היה להבטיח פעילות תקינה של מוסדותיה ושלוחותיה מבחינה כספית. הוא כיהן בתפקיד זה 11 שנה. בראשית כהונתו שם לב לכך שמזכירי מועצות הפועלים במקומיות הקדישו את מיטב עתותיהם להשגת כספים לפעולתם, דבר שהכביד על פעולתם. הוא גרם לכך שכול מיסי החבר יגיעו לגזברות הוועד הפועל וזו תחלק את הכספים למועצות הפועלים המקומיות, לפי צרכיהן. הוא הסדיר את נושא התשלומים, כך שההמחאות יחדלו מלהירשם לטובתו של המזכיר המקומי, אלא לטובת המועצה ובכך גרם לכך שהכספים יתועלו רק למטרות שלשמם נגבו. הוא יזם את קרן הבניינים הציבוריים, בתוך בנק הפועלים וסייע לבניית מבני ציבור בפריפריה. הוא רתם את איש המגבית דוד לוינסקי להקמת בית החולים שבנגב. בעקבות פנייתם של מרדכי ורבקה גובר, שיצאו לחבל לכיש להדרכת עולים, גייס את הכסף להקמת המרכז הקהילתי בנהורה. כמו כן היה פעיל בהקמת מגבית ההסתדרות, שפעלה בעיקר בארצות הברית במסגרת זו נפגש עם נשיא ארצות הברית הארי טרומן.

בשנת 1953 ביקר חסקין בדרום אמריקה. שליחותו בברזיל הייתה קצרה, הוא נתקבל באהדה על ידי כל עסקני המגביות והתנועה הציונית. נפגש עם עסקנים ובאספות שקיימו שם את הדגש על המצב הכלכלי בארץ. הוא ביקר בפורטו אלגרה ובסאן פאולו ונתן דחיפה להגברת פעילות המגבית בשתי ערים אלה. הוא הוזמן לביתו של ציר ישראל שם נפגש לפגישת היכרות עם ראשי המפלגה הסוציאליסטית והאגודות המקצועיות. הנוכחים גילו עניין רב ובקיאות בתנועת העבודה בארץ. בארגנטינה טיפל חסקין בהשגת הון להשקעה במוסדות המשקיים של ההסתדרות .

ב-22 בדצמבר 1954 נבחרה הנהלה חדשה לחברת החשמל. יצחק חסקין נמנה עם ששה עשר המנהלים של החברה. אחת הפעולות החשובות בהן עסק הייתה הקמת קרן התעסוקה. מרדכי נמיר, מי שהיה מזכיר ההסתדרות ב-1954, טען שאין די בתביעה מהממשלה לספק מקומות עבודה ועל ההסתדרות לתרום למטרה זו מכוחותיה היא. חסקין נמנה עם שלושת החברים שניסחו את הלכות הגמלאות של קרן הגמלאות המרכזית, שנוסדה ב-1954, תפקיד שייחס לו חשיבות רבה. עד סוף ימיו כמעט היה יו"ר הנהלת קרן הגמלאות. הוא הרחיב את "מבטחים", שהתחילה כקרן פנסיה של הפועלים.

יצחק כיהן גם כחבר ההנהלה המצומצמת של סולל בונה; חבר הוועד המפקח של קופת חולים כללית, וחבר הנהלת יכין חק"ל. בתפקידו זה עסק בעיקר בעיבוד מטעים, בנטיעת מטעים חדשים, בשיווק פרי הדר ובתעשייה חקלאית .

במאי 1960 התפטר, או לייתר דיוק "התפוטר" יצחק מתפקידו הרם כגזבר ומונה למנהל לשכת המס של ההסתדרות.

משפחה

ב-1928 נשא יצחק לאשה את נחמה בת יצחק קרבן. ב-1931 נולד בכורם יגאל; ב-1933 נולדה חנה; ב-1938, נולד אפרים וב-1945 – נורית. בתו חנה הירש הייתה ליועצת המשפטית של המשטרה בדרגת ניצב, האישה הראשונה בתפקיד זה. בנו אפריים נפל במלחמת יום הכיפורים.

יצחק אלחנן חסקין נפטר בשנת 1979. אשתו חיה עד גיל 96, האחרונה למייסדי כפר ביל"ו.

ביבליוגרפיה

• ארכיון מפלגת העבודה, בית ברל
• ארכיון לבון, בית ההסתדרות.
• הארכיון הציוני המרכזי
• "דבר"
• דואר היום
• ארז יהודה (עורך), חלוצים היינו ברוסיה, עם עובד, תל אביב, תשל"ו

• אשד חגי, "מי נתן את ההוראה", עידנים, ירושלים, 1979,
• בן-גוריון, מדינת ישראל המתחדשת, ת"א, 1969.
• בן מאיר דב, ההסתדרות, ירושלים, כרטא, 1978
• בן נריה אברהם, "בשליחות קבוצת הכשרה", בתוך: יהודה ארז, (עורך), ספר העלייה השלישית, תל אביב, עם עובד, 1964, כרך א'.
• באר חיים, גולדשטיין יעקב, שביט יעקב (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1983
• הטיס-רולף שילה, לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל, כתר, ירושלים, 1998.
• כנעני אליהו, רוחמה היישוב היהודי הראשון בנגב 1912 – 1936, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשמ"א,
• נתניהו בן ציון (עורך), האנציקלופדיה העברית, ירושלים תשל"ה.
• ללא שם עורך, יהדות ליטא השואה 1941 – 1945, תל אביב, איגוד יוצאי ליטא בישראל, תשמ"ד, כר' רביעי, עמ' 354 – 355).
• קוטלר יאיר , לא לפרסום, הוצאת שור, 1984.
• רוזנבליט צילה, זאב און- האיש בראי תקופתו, תל אביב, שמחוני, 1998.
• רפאלי (צנציפר) אריה, במאבק לגאולה, ספר הציונות הרוסית, ממהפכת 1917 עד ימינו, הוצאת "דבר" ו"עיינות", תל אביב, תשט"ז
• דוד תדהר (עורך), "יצחק חסקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2251

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה של יצחק אלחנן חסקין באתר של גילי חסקין

[[קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית]] [[קטגוריה:ההסתדרות הכללית]]