לדלג לתוכן

משתמש:בן עדריאל/קידוש ירחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קידוש ירחים הוא מעמד מיוחד לציון ראש חודש שנהוג היה לקיים במנהג ארץ ישראל העתיק, בתקופת הגאונים. במעמד הוכרז החודש החדש, ונאמרה ברכה מיוחדת על כוס יין. לצורך המעמד נכתבו פיוטי קידוש ירחים.

המקור העיקרי המתעד את המנהג הוא מסכת סופרים. במסכת סופרים מתוארת סעודה המתקיימת בנוכחות נכבדי הקהל ותלמידי החכמים, ולאחריה נאמר שמביאים כוס יין ומברכים עליה ברכת בורא פרי הגפן וברכה מיוחדת:

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר בעגולה גידל דורשים, הורם ולימדם זמני חדשים, טיכס ירח, כילל לבנה, מינה נבונים סודרי עתים, פילס צורינו קרבי רגעים, שבם תיקן אותות חדשים ומועדים, דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם, ברוך אתה יי מקדש ישראל וראשי חדשים

מסכת סופרים (היגר), פרק יט, הלכה ז[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עזרא פליישר, "בירורים בבעיית ייעודם הליטורגי של פיוטי קידוש ירחים", תרביץ מב (תשל"ג), עמ' 337–363. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) [נדפס בשנית בתוך תפילות הקבע בישראל בהתהוותן ובהתגבשותן, ירושלים תשע"ב, כרך ב, עמ' 843–870.]

הערות שולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מיכאל היגר (מהדיר), מסכת סופרים, ניו יורק תרצ"ז, עמ' 330–331, באתר היברובוקס.