משתמש:אסף טל דורון 317/קרב ים ג'אווה
 | ||||||||||
| מערכה: קרב איי הודו המזרחיים | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||
| תאריך | 27 בפברואר 1942 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הקרב על טימור | |||||||||
| קרב אחרי | קרב מצר סונדה | |||||||||
| מקום | ים ג'אווה | |||||||||
| עילה | פלישה יפנית | |||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני קריטי | |||||||||
| ||||||||||
קרב ים ג'אווה (אינדונזית: Pertempuran Laut Jawa, יפנית: スラバヤ沖海戦) היה קרב מרכזי במערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה אשר התרחש ב-27 בפברואר 1942. הקרב התרחש בים ג'אווה מסביב לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים בין ארצות הברית, האימפריה ההולנדית, האימפריה הבריטית ואוסטרליה מצד אחד לאימפריה היפנית מצד שני. הקרב נמשך יום אחד והסתיים בניצחון יפני מרכזי במסגרת קרב איי הודו המזרחיים. במהלך הקרב נהרג האדמירל ההולנדי, קרל דורמן.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המתקפה על פרל הארבור שביצעה האימפריה היפנית נגד ארצות הברית החלה המערכה באוקיינוס השקט במסגרת מלחמת העולם השנייה. כוחות הצבא היפני הקיסרי והצי הקיסרי היפני החלו זמן קצר לאחר המתקפה בפלישה מרכזית על דרום-מזרח אסיה ובכך החלו במלחמה נגד לא רק ארצות הברית, אלא גם נגד האימפריה הבריטית (אשר שלטה אז בהונג קונג, מלזיה, סינגפור, בורמה ועוד) והאימפריה ההולנדית (אשר שלטה אז באיי הודו המזרחיים ההולנדיים). בתחילת שנת 1942 נוצר מטה צבאי משותף בין ארצות הברית-האימפריה הבריטית-האימפריה ההולנדית-ואוסטרליה. המטה הצבאי המאוחד תחת פילדמרשל ארצ'יבלד וייוול תוכנן להקים קו הגנה מאוחד נגד פלישה יפנית אשר החל בחצי האי המלאי, כלל את סינגפור והמשיך באיים הצפוניים של אינדונזיה, תחת שליטת הולנד.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 בפברואר אסף האדמירל קרל דורמן את כוח המשימה הרב-לאומי שלו והפליג מסורביה בקצה המזרחי של ג'אווה, בכוונתו ליירט שיירה יפנית המפליגה לעבר ג'אווה ממצר מקאסאר. כוחו של דורמן כלל את כל אוניות המלחמה שעמדו לרשותו, כולל שני סיירות כבדות, שלוש סיירות קלות ותשעה משחתות. כוחות בעלות הברית כללו מספר אוניות מיושנות עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה. השיירה היפנית לוותה על ידי שני סיירות כבדות, שני סיירות קלות וארבעה עשר משחתות, כולם בפיקודו של תת-אדמירל שוג'י נישימורה.
לאחר חיפוש פורה בן לילה ובוקר אחר השיירה היפנית, כוחו של דורמן חזר לסורביה כשקיבל דיווח לפיו שיירת הפלישה נצפתה ליד האי באוואן צפונית לג'אווה. דורמן קרא מיד להפוך את מסלולו ושני הכוחות המנוגדים נפגשו לבסוף בים ג'אווה מצפון-מערב לסורביה קצת אחרי השעה 16:00 ב-27 בפברואר. ספינות בעלות הברית כיוונו מיד להגיע לכוחות המתקרבים מצפון, אך כוח האש היפני הכביר השאיר את צי בעלות הברית במקומו. לבעלות הברית הייתה למעשה עליונות אווירית באזור, אך מזג אוויר הקשה מנע ממטוסי הקרב לפעול. חוסר היכולת של בעלות הברית לפעול כיחידה קוהרנטית, שהוחמרה על ידי שיבוש יפני בתדרי הרדיו של בעלות הברית, חתם את אבדונם כמעט מתחילת הקרב.
בסביבות השעה 16:30 החלו היפנים לשגר טורפדו אך באופן מפתיע, למרות המספר הגבוהה של הטורפדואים שנורו התוצאה הייתה מעוטה. בשלוש שעות הקרב הבאות הוטבעה רק משחתת אחת של בעלות הברית אחת על ידי טורפדו אחד מתוך 139 שנורו בעוד שהיו מספר ספינות שנפגעו מהירי היפני. רגע אחרי שאה"מ אקסטר נפגעה מטורפדו, אוניית המלחמה קורטנאר נפגעה מטורפדו שקרע אותה לשניים והטביע אותה במהירות. כאשר אקסטר הפגועה ניסה לסגת עם מסך משחתת, הכוחות היפניים המשיכו להפעיל לחץ עם המשך ירי מורחב. בעזרת הגנה, אקסטר הצליחה בסופו של דבר לחמוק משדה הקרב לעבר סורביה.
כאשר האור דעך עם שעת דמדומים, אדמירל דורמן ניסה בכמה הזדמנויות לתקוף את ספינות תובלת האספקה היפניות, אך כוחותיו יורטו בכל פעם מחדש. עם רדת החשכה פרשו ארבעת המשחתות האמריקאיות הוותיקות יותר, דלות הדלק ומחוסרות הטורפדו, מזרחה לסורביה ביוזמתן העצמאית (למחרת בערב הם יצאו מהאזור דרך ערוץ סורביה הדרומי ודרך מצר באלי, ובסופו של דבר הגיעו בבטחה לאוסטרליה). זמן קצר לאחר רדת החשכה, כשדורמן פנה מערבה לאורך חוף ג'אווה - בכוונה לפנות צפונה לפגיעה נוספת בספינות תובלה יפניות - אבדה המשחתת ג'סטיס לשדה מוקשים הולנדי לא מתוכנן.
צי בעלות הברית, או מה שנותר ממנו כעת, פנה צפונה ועבר במהרה דרך האזור בו קורטנאר שקעה. ניצולים נראו במים ולכן דורמן שלח את משחתתו האחרונה, מיטינג, להצלתם והורה לה להעביר את הניצולים לסורביה. ואז, קצת לפני חצות ב-27, כשדורמן הורה לכוחותיו לנוע צפונה נגד ספינות התובלה היפניות, ירי טורפדו יפני פוצץ והטביע את הצי הנותר. מותו של דורמן על סיפונו השוקע סימן את סיום הקרב.
היפנים לא איבדו ספינות כלל וכלל, וירו באותו היום 151 טורפדו לשלוש ספינות בעלות ברית שהוטבעו (קורטנאר ועוד שתיים אחרות). בשלב זה שתי הספינות הנותרות מצד בעלות הברית, השייטות פרת' ויוסטון, שפעלו על פי הוראתו של דורמן שלא לעצור ללקיחת ניצולים, שטו מערבה לכיוון ג'קרטה.