משתמש:אמרי אביטן/תשעה עקרונות של עמדה פוסט מודרנית

{{בעבודה}}

שמו של מאמר מרכזי בהוראת התפיסה הפוסטמודרנית שנכתב על -ידי פרופ' עדי אופיר, והובא לראשונה בתוך אסופת מאמרים בעריכת אילן גור זאב חינוך בעידן הפוסטמודרני

מבנה המאמר

את עקרונות הפ"מ ניסח עדי אופיר כאשר הוא מזהה בבסיס עמדותיו את שלילת המוניזם כגורם מלכד את רעיונותיו לכדי עקרון אחד. הוא מדגים את עיקריו באופן אינטרדיסציפלינרי, דרך קשת רחבה של בחינות שונות: אפיסטמולוגית, אונטולוגית, אתית, סמנטית, טמפוראלית, פואטית פסיכולוגית ועוד.. אפרט על אלו הרלוונטיות לדיונינו.

אפיסטמולוגית

• מבחינה אפיסטמולוגית (תורת ההכרה) - אין נקודת מבט-על– אין בנמצא נקודת מבט חיצונית שממנה ניתן להשקיף על מכלול הדברים. כל ניסיון להבין את המכלול כרוך בקיטועו ועיוותו לפי הפרספקטיבה של עמדה מסוימת ואינו יכול לשקף את מושא ההכרה כפי שהינו אלא רק לייצר תחליף שלו במעשה ייצוג.

אתית

• מבחינה שיפוטית – אתית - אין שיפוט תקף מראש– אין בנמצא שום נקודת משען ארכימדית להצדקת שיפוטים של ידיעה, ערך או אמות מידה אסתטיות. אין בנמצא פרוצדורה קבועה מראש שתבטיח את הרציונליות של הטיעון או הבחירה בכל סיטואציה אפשרית. מכאן לא נובע ש"הכל הולך" ושאין צורך בפרוצדורות אלא נובע רק שבכל סצנת שיפוט קורים תמיד דברים נוספים מאחורי הקלעים שראוי לבדוק אותם.

אונתולוגית

• מבחינה אונטולוגית אין עקרון אחד מאחד (אונטולוגיה- תורת היש) – אין סיכוי למצוא עיקרון מאחד יסודי של המציאות שיאפשר להבינה בתור התגלמות של סדר. אין בסיס לחיפוש אחר מבנה-על של נרטיב חובק כל שמכנס לתוכו היסטוריה שלמה. מול כל סיפור, כל נרטיב מתייצבים סיפורים חלופיים.

סמנטית

• מבחינה סמנטית - אין משמעות אחת (סמנטיקה) – בכל טענה על מה שהדברים הינם או על מה שהם צריכים להיות כלול ייצוג של מציאות. מעשה הייצוג מתקיים באופנים שונים במערכות תרבותיות שונות. כל מעשה ייצוג של דבר-מה הוא בעת ובעונה אחת גם ייצוג של הכוח לייצג וגם מימוש שלו. מעשה ייצוג אינו מבטא או משקף יחסי כוח, הוא תמיד כבר נוטל חלק פעיל ברשת יחסי כוח קיימת. הייצוג לעולם אינו תמים או שקוף ולכן אין לדבר על המיוצג מבלי להתייחס למנגנון הייצוג עצמו.

טמפורלית

• מבחינה טמפורלית (תורת הזמן) - אין סינתזה אחת של הזמן - אין קו רציף אחד שמחבר את ההווה אל העבר. להווה יש יותר מעבר אפשרי אחד ויש יותר מעתיד אפשרי אחד ואין מסגרת נורמטיבית אחת מאחדת של התכוונות אל עתיד שראוי להגיע אליו או להימנע ממנו. אין סינתזה של הזמן ההיסטורי [עיקרון טמפורלי (של הזמן)]. יש המון נקודות בהיסטוריה של עם. ההיסטוריה הרשמית של כל אחד מהעמים – תמיד זה היסטוריה אפשרית – ותמיד ההנהגה בוחרת ערוץ אחד של אירועים וזמנים שנוח להם שיהווה את ההיסטוריה הרלוונטית אליהם שתהיה הקונצנזוס שלהם. באותה מידה הייתה אפשרות לבחור נקודות אחרות. כאן ישנה בחירה של נרטיב כדי להצדיק את ההווה. על ידי בחירת העבר יש גם בחירת העתיד. כל קולקטיב בוחר לו ערוץ אחד של העבר ושל העתיד ועל ידי כך גם את ההווה.

ביקורת

בבסיס שיטת אופיר נמצא ההסבר כי הפוסט מודרניזם מתנגד למודרניזם גם שמום שהאחרון מעלה תזה אחידה, אשר לה היכולת לתאר או להסביר את המציאות. לדוגמה ניוטון המנסה להסביר כי היחסים בין מסות שונות יכולות לתת הסבר לכל התופעות בטבע, ובכך ככל שהמדע מתקדם אנו מטיבים להבין את הסובב אותנו והתעלומות הטבע נחשפות לנו בזו אחר זו. אופיר אם כן, מביא את שלילת המוניזם המודרניסטי, כגורם מלכד את רעיונותיו לכדי עקרון אחד. ניתן להתווכח האם בדבריו של אופיר יש סתירה. אם יש כאן רעיון אחיד, האם כל תשעת העקרונות מבטאים רעיון אחד, הרי אופיר מצא כי להסבר המציאות עקרון מאחד, השולל למעשה את עצם יכולת ההתנגדות למודרניזם כמוניזם רעיוני. מציאת חוט השני ברעיונותיו של אופיר, יסתור את הבחינה האונטולוגית בדבר מציאת נרטיב על. פתרון לסתירה נראה כי ניתן למצוא ב

מקור חיצוני

• פוסטמודרניזם והיסטוריה. בעריכת אלעזר וינריב, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני בתוך אילן גור זאב (עורך), י-ם, מאנגס, תשנ"ז, עמ' 148-160.