משתמשת:Ronitm111/היבטים רגשיים ביחסים שבין מחנכים/ מטפלים בגיל הרך

היבטים רגשיים ביחסים שבין מחנכים/מטפלים וילדים בגיל הרך

בספרות המחקרית קיימת הסכמה רחבה לכך שהגיל הרך הינו בעל משמעות מיוחדת בהתפתחות הילד מאחר והוא בעל השפעה על עיצוב וגיבוש אישיותו בהמשך חייו. התפתחות הילד בגיל הרך מאופיינת בשינויים ניכרים ומבוססת הן על הבשלה ביולוגית אצל הילד והן על התנסויות ולמידה שהסביבה מזמנת לו, בהם יחסי האנוש עם אחרים משמעותיים. אחת מהנחות היסוד על התפתחות ילדים בגיל הרך כי יחסים מוקדמים אלה מהווים את אבני הבניין בהתפתחות הילד. איכות היחסים הרגשיים המתקיימת בדיאדה מחנכת- ילד מתאפיינת, בדומה ליחסי הורה וילד, בזמינותה הרגשית של הדמות המחנכת. המחקר בשנים האחרונות מראה כי נודעת לה השפעה רבה על התפתחותו הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הילד בשנות הילדות, והיא אף מנבאה את איכות התפתחותו גם בשנים מאוחרות יותר. המחקר אף קושר בין איכות היחסים שבין המחנכת והילד ובין איכות המסגרת החינוכית

הדמיון במאפייני יחסי הורה ילד ליחסי מחנכת ילד 

יחסי מחנכת וילד נבחנים כיום בשדה המחקרי מתוך הנחה שהדבר יאפשר הבנה מקיפה ומעמיקה יותר של תהליכי למידה והתפתחות ילדים במסגרת החינוכית, כפי שההתמקדות ביחסי הורה וילד קידמה את הבנת ההתפתחות במסגרת המשפחתית. בעשורים האחרונים התבסס גוף ידע רחב המתייחס לאיכות יחסי מבוגר וילד (על פי רב האם), ולתרומתם לתוצרים ההתפתחותיים של הילד. נמצא כי איכות הקשר המוקדם בין הורה לילד, משפיעה באופן ישיר על הביטחון הרגשי של הילד, על תחושת העצמי שלו ועל התפתחותו הקוגניטיבית. אינטראקציות רגישות בין מטפל וילד נמצאו כקשורות אף בקידום והבשלת התפתחותו המבנית של המוח. איכות אינטראקציות אלה מושפעות מן ההקשר הכולל של הטיפול, לרבות מאפיינים של הילד ושל סביבתו.

תפיסה זו המוצאת דמיון בין יחסים דיאדיים בין מחנכת וילד ליחסי הורה וילד מבוססת על משנה תיאורטית המתייחסת להשפעתה של איכות היחסים בין הילד ובין מבוגר משמעותי על התפתחותו של הילד. האיכויות של יחסים אלה קשורות ליכולתו של המבוגר להבין נכונה את המסרים הרגשיים- חברתיים של הילד (מילוליים וכאלה שאינם מילוליים), להגיב עליהם בסמיכות ובצורה מותאמת, לשדר קבלה וחום רגשי, להציע עזרה בעת הצורך, להדגים התנהגות מווסתת ולהציב מסגרת מתאימה הכוללת גבולות הולמים להתנהגות בתוך כך, תיאוריית ההתקשרות (Attachment) הדגישה את קיומו של 'בסיס בטוח' כתשתית לפעילות חקרנית וללמידה של הילד. כאשר ההורה מהווה 'בסיס בטוח' מתאפשר לילד להתרחק ממנו ולחקור את סביבתו באופן עצמאי, ואז ליצור איתו שוב אינטראקציה. התרחקות זו מתאפשרת מאחר והילד בטוח בזמינותו של ההורה ובקבלתו על ידו בחזרה. כאשר דמות ההתקשרות הינה זמינה ועקבית בתקשורת הרגשית עם הילד היא מקדמת דפוס התקשרות בטוח בניהם, ולהיפך. תיאורטיקנים בתחום ההתקשרות ,הדגישו את חשיבות ה'רגישות האימהית' להתפתחותם ולקיומם של יחסי התקשרות בטוחה. רגישות זו מתייחסת לבהירות תפיסת האם את איתותיו של התינוק והתקשורת שיוצר, ותגובותיה המיידיות אליהם ובאופן מותאם.

לאיכות היחסים בין ההורה והילד התייחסו גם התיאורטיקנים  Emmde ו Easterbrooks  (1985) , אשר קבעו כי 'זמינות רגשית' מתייחסת למידה שבה כל שותף מביע טווח של רגשות ומגיב לרגשותיו של האחר. זמינותו הרגשית של ההורה היא המאפשרת לתינוק הבעה עצמית והבעה רגשית

התייחסות לאיכות היחסים בין ההורה והילד נעשתה גם בהמשגתם הרחבה של ) Biringen &  Robinson1991(  למונח של 'זמינות רגשית' המתייחסת הן להתנהגות ההורה והן להתנהגות הילד, במבנה דיאדי. ארבעה מרכיבים של הזמינות הרגשית מייצגים את האם: רגישות אימהית- מתייחסת לתגובתיות של האם לאיתותיו של הילד במודעות לתזמון ולגמישות; הבניה הורית- מתייחסת ליכולת של ההורה לתמוך בלמידה מבלי לפגוע באוטונומיה של הילד, תוך שהוא מתאים את רמת התמיכה למצבו של הילד ובהתאם לאיתותיו, מספק מסגרת עבודה,חוקים וויסות ; אי חודרנות הורית- מתייחסת ליכולת להיות זמין אל הילד מבלי להיות פולשני או לספק הגנת יתר בהתנסויותיו. אי עוינות הורית- מתייחסת לדרך שבה ההורה מדבר או מתנהג אל הילד באופן סבלני נעים והרמוני ותגובתו מותאמת במצבי קונפליקט. שני מרכיבים של הזמינות הרגשית מייצגים את הילד: תגובתיות הילד להורה- מתייחסת בהתאם לגיל ולהקשר ליכולתו של הילד לחקור בעצמו ולהגיב אל ההורה באופן זמין ויעיל ; עירוב הילד את ההורה- מתייחסת לעירוב הילד את ההורה באינטראקציה. איזון בין התנהגות שמערבת את ההורה ובין פעילות עצמאית אצל הילד מצביעה על התנהגות של בסיס בטוח.

הדמיון בין יחסי הורה וילד ליחסי מחנכת ילד משתקף באלמנטים הטיפוליים בתפקידה של המחנכת המזכירים את תפקידי ההורים במשפחה והוא מודגש בייחוד בסיפוק צרכיו הרגשיים והחברתיים של הילד. יחסי הורה ילד ומחנכת ילד חולקים מטרות בסיסיות דומות, כמו עידוד פעילות חקרנית (רגשית ואינטלקטואלית), ופיתוח מיומנויות חברתיות ליצירת קשרים עם מבוגרים ועמיתים. בדומה למחקר הרחב שנעשה בהקשר למערכת היחסים בין ההורה והילד המחקר בוחן גם את איכותה של מערכת היחסים בין המחנכת והילד והשפעותיה על התוצרים ההתפתחותיים של הילד.

איכות היחסים הרגשיים של הילד עם המחנכת במסגרת החינוכית

במהלך התפתחותם ילדים מרחיבים בהדרגה את מעורבותם במערכות יחסים נוספות, בתוך המשפחה ומחוצה לה. כניסתם של ילדים צעירים למסגרת חינוכית בגיל הרך מציינת את תחילתה של מערכת יחסים ייחודית ומשמעותית עם המחנכת. כיום רבים מהילדים מבלים במסגרת החינוכית זמן רב יותר מאשר בבית, בה הם נחשפים לאתגרים רבים קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים, אשר מעצבים את התפתחותם. בתוך כך, קשר רגשי תומך עם המחנכת מסייע להם בהתמודדות עם אתגרים אלה. על אף כי הצרכים הרגשיים של ילדים משתנים במהלך התהליך ההתפתחותי, הצורך של תלמידים בקשר איכותי עם מחנכים קיים מהגיל הרך ואיננו פוחת בגיל הנעורים. איכות היחסים הרגשיים המתרחשת בדיאדה מחנכת- ילד מתאפיינת בזמינותה הרגשית של הדמות המחנכת. בהקשר הכיתתי איכות היחסים בין מחנכים וילדים מעוגנים לא רק בדפוסי אינטראקציה בין מחנך ותלמיד אינדיבידואלי, אלא גם באיכות כלל האינטראקציות הכיתתיות, המתייחסות להיבטים הוראתיים ולהיבטים רגשיים- חברתיים של אקלים הכיתה, מנקודת מבט בינאישית. בהקשר זה, תמיכתה הרגשית של המחנכת הינה מרכזית וחשובה בהבנייתו של אקלים רגשי חיובי בכלל הכיתה, אשר מתבטא בתהליכים בינאישיים שהיא עושה עם כל ילד בנפרד ועם הקבוצה כולה, תוך אינטראקציות  שמקיימת עימם רגע לרגע וכן בהבנייתה של המסגרת הכללית. במערך יחסיהם של המחנכת והתלמיד תמיכתה הרגשית של המחנכת מתבטאת בהיותה מודעת למצבם הרגשי של הילדים ובתגובה המותאמת לצרכיהם הנפרדים, ביכולתה לתקף את רגשותיהם ולעסוק בטווח הרגשות שלהם ( גם השליליים), ביחסים המשתקפת בהם הנאה, בהתחשבות בתחומי העניין של התלמידים, בהצבת גבולות מתאימים תוך כבוד, רגישות והימנעות ממעורבות יתר, מעוינות ומתוקפנות. נמצא כי ההשפעה של המאפיינים התהליכים המתרחשים (האינטראקציות האישיות והקבוצתיות בין הילד והמחנכת) חזקה מהשפעתם של מאפיינים מבניים (כגון מיון והכשרה של מחנכים, תכנית הלימודים, יחס מספרי בין מחנכים ותלמידים, גודל הקבוצה, מינון התכנית) על תפקוד הילדים במסגרת החינוכית ועל הסתגלותם מבחינה רגשית- חברתית ומבחינה לימודית, עד כי מבוגר משמעותי המקיים תהליכי אינטראקציה חיוביים עם הילדים ישפיע לטובה על התפתחותם גם כאשר האלמנטים המבניים של המערכת אינם תומכים בתהליכי התפתחות טובים . משום כך, אינטראקציות אלו מהוות יעד להתערבות במסגרת החינוכית.

השפעת יחסי תלמיד- מחנכת על התפתחות הילד

מערכת יחסי מחנכת – ילד בפרספקטיבות תיאורטיות שונות

הספרות והמחקר בתחום איכות מערכת היחסים בין המחנכת והילד מתבססים על מספר תיאוריות מרכזיות.  שילובן של התיאוריות יחד יוצר מסגרת להבנתם במובנים של קרבה, מוטיבציה והקשר .

תיאוריית ההתקשרות (  (Attachment Theory(Bowlby,1988  ) עוסקת בהתהוותן של מערכות יחסים בין ילדים ובין מבוגרים משמעותיים , 'דמויות התקשרות', להן יש חשיבות מכרעת על המשך התפתחותו של הילד, לאורך חייו. על פי תיאורייה זו, תפקידם העיקרי של יחסים אלה לשמש מקור בטחון לילד בייחוד כאשר הוא חווה מצוקה. כל ילד יוצר התקשרות עם הדמות המטפלת בו אולם איכות ההתקשרות של הילד עם דמות ההתקשרות תלויה בזמינותה, בתמיכתה הרגשית ובהיענותה באופן עקבי לאיתותיו. דמות זמינה ותומכת מאפשרת מהווה עבורו 'בסיס בטוח' שממנו הוא יכול לצאת ולחקור את סביבתו באופן עצמאי ואז ליצור שוב אינטראקציה עימה. התרחקות זו מתאפשרת מאחר והילד בטוח בזמינותה של דמות ההתקשרות ובקבלתו על ידה בחזרה . לפי גישתו של בולבי (Bowlby, 1988) לאופן שבו דמות ההתקשרות מגיבה למסרי המצוקה של הילד יש השפעה רבה על ויסות מעבריו ממצוקה לרגיעה, ומצורך בקרבה ותלות לחקרנות ועצמאות . הפנמתם של היחסים ל'מודל עבודה פנימי' - ייצוגים קוגניטיביים ביחס לעצמו , לדמויות ההתקשרות וליחסים איתן, הם אשר מכוונים ומדריכים אותו בגיבוש רגשות, אמונות וציפיות בהקשר למערכות יחסים נוספים בהווה ובעתיד . ייצוגים אלה יציבים בדרך כלל אך הם עשויים להשתנות בעקבות התנסויות עם דמויות משמעותיות נוספות .

לפי פרספקטיבה של תיאוריה זו התקשרות רגשית של תלמיד עם מחנכת עשויה להתפתח כתוצאה מיחסי גומלין המציעים לילד תחושת בטחון ביחסיו איתה. כאשר קיים קשר ישיר וקבוע לאורך זמן בין תלמיד ומחנכת במערכת יחסים חמה ותומכת, אשר מתנהלת בין גבולות ברורים, מחנכת זמינה רגשית שמזהה את קשייו הלימודיים, הרגשיים או החברתיים של התלמיד, מגיבה ברגישות ובאופן מותאם לצרכיו מהווה עבורו "בסיס בטוח". חוויות כאלה עימה מאפשרות לתלמיד להפנות משאבים מנטאליים לחקירה וללמידה  והוא יכול לחזור אליה בעת שיזדקק לתמיכה ולסיוע .

תיאוריית הלמידה של ויגוצקי- (Vygotsky,1978)- בהתאם לגישתו של ויגוצקי תהליכי למידה אצל ילדים מתפתחים תוך אינטראקציות חברתיות ושותפות עם אחרים משמעותיים . במסגרת המושג''Zone of proximal development ויגוצקי הדגיש את תפקידם של אחרים בעלי ידע רב יותר בסיוע בהתקדמותם של ילדים על ידי התבססות על מיומנויות שכבר קיימות אצלם . על פי גישה זו, תיווך יעיל באינטראקציה מבוגר- ילד הינו תהליך המחייב את האדם הנמצא באינטראקציה עם הילד להתאים את הסביבה והפעילות להתנהגות העכשווית של הילד ולרמת יכולותיו ולהתעניינויותיו ברגע נתון. התאמה זו משתקפת בקשב הדדי, ברגישות ובהיענות של המבוגר המתווך, מתוך היכרותו עם הילד . בהלימה עם תיאוריית זו, מערכת יחסים תומכת ומעודדת שיתוף פעולה בין מחנכת וילדים מאפשרת למחנכת לתווך ולהנחות את התלמידים באופן המותאם ליכולותיהם ואלה יוצרים את התנאים בהם התלמידים יכולים להתקדם בלמידה ולבקש את עזרתה במידת הצורך .

תיאוריית ההכוונה העצמית (Self Determination) ((Ryan & Deci, 2000- מתמקדת בתהליכי מוטיבציה ומניחה כי בבסיס התנהגות האדם קיימים שלושה צרכים פסיכולוגיים מולדים : הצורך בקשר ובשייכות, הצורך בתחושת יכולת והצורך באוטונומיה (דסי וריין, 2000 וגם זיו ואביעזר, 2003 ). בהלימה עם תיאוריה זו, כאשר מערכת היחסים בין המחנכת לבין התלמידים היא בטוחה ותומכת ומושתתת על חוקים ברורים, התלמידים חווים עצמם כשייכים, משמעותיים ורצויים , כבעלי יכולת להתמודד עם אתגרים, חופשיים לביטוי עצמי אוטונומי ולמימוש אפשרויות בחירה במרחב המותאם לתכונות ולנטיות האישיות- תחושות המאפשרות להם לפנות משאבים פנימיים ללמידה ולחקירה .

התיאוריה האקולוגית- מערכתית- (1986Bronfenbrener,)- על פי גישה זו התפתחות הילד תלויה בנוסף למאפיינים הביולוגיים הייחודיים שאיתם נולד גם בקשרי הגומלין שבינו לבין מערכות בסביבתו, וכן גם בקשרים שבין מערכות אלה. הסביבה האקולוגית של האדם הינה כמעגלים קונצנטריים, כאשר האדם נמצא במרכזם. בהתאם לגישה זו יחסי הגומלין של הילד עם המחנכת מתקיימים בתוך מארג אקולוגי  זה הכולל מגוון של רכיבים מנגנונים ותהליכים הקשורים בילד, בסביבתו וביחסי הגומלין שבניהם ומשפיעים על התפתחות הילד בהקשרים שונים לאורך זמן

ארבע מערכות סביבתיות הינן המיקרוסיסטם  -(Microsystem) המערכות שאיתן לילד יש קשר ישיר ואשר משפיעות באופן ישיר על התפתחותו (למשל בני משפחה, חברים, מחנכים), המזוסיסטם- (Mesosystem) - הנוצרת מיחסי הגומלין במערכות המיקרו (למשל הקשר שבין המסגרת החינוכית וההורים), האקזוסיסטם (exsosystem  )- מערכות שיש להן השפעה על הילד, אך הוא אינו פעיל בהן (למשל סביבת העבודה של ההורים,סביבת המגורים של הילד) והמקרוסיסטם (- (macrosystem המשקפת את התרבות והאידיאולוגיה בחברה הרחבה, הרחוקה ממנו ביותר (למשל תחיקה הנוגעת לחינוך). מערכת נוספת- הכרונוסיסטם-  מייצגת את התפתחות הילד בהקשר של הזמן.

הגורמים וההקשרים המשפיעים על איכות היחסים בין המחנכת והילד

היבטים יישומיים למדיניות בהקשר ליחסי מחנכת- ילד

השלכות למדיניות בהקשר ליחסי מחנכת - ילד בישראל