משתמשת:NAAMA1984/טיוטה

רמב"ן

		הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
		העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 30.4.18. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.	שיחה

רבי משה בן נחמן

רבי משה בן נחמן על ציור קיר. האודיטוריום בעכו
תאריך לידה	ד'תתקנ"ד
מקום לידה	ז'ירונה
תאריך פטירה	י"א בניסן ה'ל' (בגיל 76 בערך)
מקום פטירה	עכו
תאריך לידה לועזי	1194
תאריך פטירה לועזי	4 באפריל 1270
השתייכות	חכמי ספרד בתור הזהב
רבותיו	בתחום הקבלה: "בן בלימה", והרבנים האחים עזרא ועזריאל בני שלמה מז'ירונה. בתחום התלמוד: רבי יהודה בר יקר ורבי נתן בן מאירתלמידי ר' יצחק בן אברהם(הריצב"א) מבעלי התוספות.
תלמידיו	רבי שלמה בן אדרת (רשב"א), רבי אהרן הלוי (הרא"ה), רבי נתן בר יוסף
בני דורו	רבי יונה גירונדי
חיבוריו	פירוש רמב"ן על התורה , חידושים על התלמוד, "קונטרס דינא דגרמי", "תורת האדם", "מלחמות השם", השגות על ספר המצוות לרמב"םואחרים

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - י"א בניסן ה'ל'^{[דרוש מקור]}, 4 באפריל 1270) היה מגדולי חכמי ספרד,פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן על דרך היוונית Nachmanides (נחמנידֶס, "בן נחמן" ביוונית).

תוכן עניינים

[הסתרה]

• 1 קורות חייו
• 2 כתביו
  • 2.1 פירושו למקרא
  • 2.2 פירושיו לתלמוד
  • 2.3 השגות הרמב"ן
  • 2.4 תורת האדם
  • 2.5 אמונה וביטחון
  • 2.6 ספר גימטריאות
• 3 אגרת הרמב"ן
• 4 השפעותיו ההלכתיות של הרמב"ן
• 5 רמב"ן כמקובל
• 6 ויכוח ברצלונה
• 7 ארץ ישראל
  • 7.1 מקום קבורתו
• 8 תלמידיו
• 9 לקריאה נוספת
• 10 קישורים חיצוניים
  • 10.1 כתבי הרמב"ן
  • 10.2 מאמרים
• 11 הערות שוליים

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הרמב"ן בעיר העתיקה של ז'ירונה הרמב"ן נולד בגירונה, קטלוניה, שבצפון מזרח ספרד המודרנית, בשנת 1194. שמו הרשמי בקטלאנית בונאסטרוק סה פורטה (Bonastruc ça Porta, מילולית: מזל-טוב פֹה שער), ועם זאת בספרדית הוא קרוי כמו ברוב השפות הלטיניות "Nahmánides".

רבו העיקרי היה רבי יהודה בר יקר מתלמידי הריצב"א מדמפיר, וממנו קיבל הרמב"ן את תורתם של בעלי התוספות. את רבו זה מזכיר הרמב"ן פעמים רבות בחיבוריו, לרוב בתואר "מורי נ"ר" (נטריה רחמנא = ישמרהו השם), ומביא פירושים שקיבל ממנו. כן למד אצל רבי נתן בן רבי מאיר, אף הוא מתלמידי הריצב"א, וגם אותו הוא מכנה בתואר "מורי".

הרמב"ן נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים. גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים, אך מעטים השתוו להתפרסותו הרחבה על היבטיה השונים של תורת ישראל ולהשפעתו העמוקה על עולם התורה. ספריו וספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תופסים מקום חשוב ומרכזי הן בלימוד התורה והן בתחום ההלכה הפסוקה. תלמידו, הרשב"א, כותב עליו "לא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת החטא", החיד"אכתב שהוא "אחד מיוחד ברבוותא קמאי אשר משאתו יגורו אלים... והאמת היא דגבהו דרכי הרמב"ן ודעתו הרחבה והעמוקה דכולא תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי", והריב"ש מוסיף "ועליו סומכין בכל גלילות קטלוניא כמשה מפי הגבורה".

הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים - היה פרשן מקרא, חכם תלמודי, רופא, הוגה דעות, מקובל, ואף כתב שירה.

האזור שבו חי ופעל נמצא בין ספרד הנוצרית לספרד המוסלמית, ולכן ניכרים עקבות השתיים בהגותו. הוא ממזג בכתיבתו את הפילוסופיההספרדית יחד עם שיטת הניתוח של חכמי אשכנז.

הוא היה בן דודו של רבי יונה גירונדי (אמו הייתה אחותו של רבי אברהם, אבי רבי יונה), ובהמשך גם מחותנו (בנו שלמה נישא לבתו של רבנו יונה) וקיים אתו קשרי התכתבות. תלמידיו המפורסמים היו רבי שלמה בן אדרת (רשב"א) ורבי אהרן בן יוסף הלוי מברצלונה (הרא"ה). רמב"ן שימש כרב הראשי של קטלוניה לאחר מותו של רבי יונה גירונדי ב-1264. הוא שימש גם יועץ למלך חיימה הראשון והשתתף כמפשר בוויכוח על ספרי הרמב"ם.

בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, ובה נפטר בשנת 1270.

לרמב"ן היו ארבעה בנים: נחמן, שלמה, יוסף ויהודה ומספר בנות ששמן לא נודע.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש הרמב"ן על התורה מתוך כתב יד אדלר 662, המתוארך לאמצע המאה ה-15 רמב"ן#הגדלה (3 תמונות)

עוד בצעירותו חיבר הרמב"ן פירוש לספר איוב.^{[דרוש מקור]} מאוחר יותר, עדיין בהיותו בספרד, חיבר את פירושו המפורסם לחמשה חומשי תורה. כמו כן חיבר הרמב"ן פירושים גם לספר שיר השירים ולספר ישעיהו, פרק נ"ג.

עם עלותו לארץ ישראל ערך הרמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו. זאת בעקבות חשיפתו לחיבורים נוספים או בעקבות התרשמותו מהגאוגרפיה של ארץ ישראל או ממצאים שנתגלו לעיניו. רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד של החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).

פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד. הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו רשב"ם, נכדו של רש"י, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, רמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים.

בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו.^{[דרוש מקור]} הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש חז"ל לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

בפירושו למקרא, מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של שני הפרשנים החשובים של ימי הביניים - רש"י וראב"ע – אותם הוא מצטט. בדומה לרש"י הוא מביא את מדרשי חז"ל, אך בשונה ממנו הוא מתעמק ודן במדרשים וקובע האם הם תואמים את פשט הכתוב.

מלבד רש"י וראב"ע, מצטט רמב"ן אף את הפילוסוף היהודי הגדול באותה תקופה - הרמב"ם. את דבריו הוא מביא בעיקר בנושאים פילוסופיים, ואינו חושש להתעמת איתו. לדוגמה, כאשר הרמב"ם מסביר את המעשה באברהם ובשלושת המלאכים שביקרו כחלום נבואי של אברהם, תוקף אותו רמב"ן בלשון חריפה ואומר עליו כי אסור לשמוע לדבריו.

יחסו של רמב"ן לרש"י הוא יחס של כבוד. לחריפותו של אבן עזרא מתייחס רמב"ן בביקורתיות: "תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" (לשון רמב"ן בהקדמתו לפירושו לתורה). את פרשנותו הפילוסופית של הרמב"ם מבקר רמב"ן תוך שימוש ביסודות הקבלה.

הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך הפרד"ס, ארבעת רבדים אלה, מקורם בחז"ל במדרש האגדה וההלכה, אך החל מן המאה הראשונה הייתה נהוגה בעיקר בפרשנות המקרא הנוצרית. דרך זו הבחינה בין "ארבעה הגיונות לכתוב", או quattuor sensus scripturae:

• litteraliter - הפשט, הפירוש המילולי, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט מילות הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי-פיזיקלי.
• anagogice - רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתוב אחד על משנהו, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר. וכלשון הרמב"ן: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכולם באים ללמד על העתיד". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
• allegorice - דרש, פרשנות אלגורית, בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית לאורך ההיסטוריה.
• mystice - סוד, ובלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו" בדרך זו מבאר הרמב"ן את הפסוקים בדרך הקבלה, דהיינו, הוא רואה את המקרא כחלק של, ורמז על הנהגת האל והיחסים השונים בין הספירות.

פירושיו לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידושי הרמב"ן על מסכת גיטיןוורשה, 1879

הרמב"ן, שעמד בראש ישיבה גדולה שנקראה גרונה בברצלונה, חיבר ספרי חידושים על מספר רב של מסכתות מהתלמוד בבלי. בשונה מראשוני צרפתואשכנז, שכתבו את פירושיהם כפירוש רציף או נקודתי, ובשונה ממפרשי התלמוד מקדמוני צפון-אפריקה (כרבנו חננאל) שכתבו פראפרזות לסוגיות התלמוד - יצא הרמב"ן לדרך חדשה ובתורתו נפגשו לראשונה מזרח ומערב, צפון ודרום. מתורת גאוני בבל שבמזרח על מסורתה וגירסותיה, עם חידושי הקדמונים אשר בספרד בקצה מערב - ר' שמואל הנגיד, רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ר' יצחק גיאת, ר"י מיגאש, הרי"ף ועוד; דרך תורתם של גדולי צרפת, אשכנז ופרובנס בצפון - רש"י ובעלי התוספות לדורותיהם, בעל האשכול, הראב"ד ובעל המאור - עד פירושים ופסקים מפרי עטם של רבנו חננאל, רב ניסים גאוןוהרמב"ם באפריקה שבדרום. מחידושי הרמב"ן ניכרים באופן בולט עוצמה תלמודית ובקיאות חובקת עולם, דבר שלא נעדר מעיניהם של ראשונים ואחרונים. לחידושיו ישנה השפעה עמוקה על עולמה של תורת ישראל ולימודה.

לתחום זה ניתן לצרף שני חיבורים נוספים. הראשון הוא קונטרס דינא דגרמי - חיבור הקשור למסכת בבא קמא ועוסק בנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם. השני הוא דרשת הרמב"ן לראש השנה. חיבור זה הוא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה. שני אלו אמנם לא נכתבו כספרי חידושים, אך בסגנונם ובמהותם אינם שונים מהם.

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב יצחק קנפנטון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים בקאשטיליא, בספרו "דרכי התלמוד": "בחידושי הרמב"ן ז"ל צריך אתה לעיין בעיון דק היטב ולהשתדל להוציא ולצמצם כל לשונו בעניין שלא ישאר בו דבר מיותר, אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במשקל ובמספר ובמידה".

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי התוספות.

רמב"ן הוא בין היחידים מהראשונים שלמדו את הירושלמי בצורה עקבית, פרושיו הרבים לירושלמי פזורים בחלקים רבים מספריו ולוקטו בספר בנפרד, ייתכן והרקע לכך הוא שרבו כתב פירוש לירושלמי.

השגות הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין חשוב בדמותו של הרמב"ן משתקף בספרות רחבה המוקדשת להגנת המסורת הספרדית מפני "התקפות" ראשונים על מייסדי מסורת זו, גאוני בבל וראשוני חכמי ספרד, רבותיו של הרמב"ן. הערך של שימור המסורת טמוע היטב בכתבים הללו וגם בהם גלומות ידיעותיו הרחבות וניתוחו המדויק. אלו הם כמה מכתביו המשתייכים לסוגה ספרותית זו:

• ספר מלחמות השם - תשובות להשגות רבי זרחיה הלוי, "בעל המאור", על הלכות הרי"ף. הללו נדפסו בדפי הרי"ף עצמם.
• ספר הזכות - תשובות להשגות הראב"ד על הלכות הרי"ף. גם אלו נדפסו עם הרי"ף.
• השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם - בשורשים לספר המצוות מעלה הרמב"ם יסודות ליצירת מניין המצוות ומעלה לא אחת טענות כנגד ספרו של ר' שמעון קיירא, הלכות גדולות, שעוסק במצוות ובמניינם. הרמב"ן בהשגותיו מגיב על רוב טענותיו של הרמב"ם ואף מבקר את מניין המצוות שלו. ראו ערך מורחב: מניין המצוות על פי הרמב"ן.
• השגות הרמב"ן לספר הצבא לר' זרחיה הלוי (רז"ה).
• השגות הרמב"ן על הלכות לולב להראב"ד - המתייחס לפסקים של הרי"ף.

תורת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הדן בענייני קבורה, אבילות והנושאים הנלווים לכך.

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, והוא הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו. הרמב"ן מגדיר בו את אמונת העולם הבא ותחיית המתים, ואת עקרונות השכר והעונש, על פי התלמוד ואמונת ישראל. הרמב"ן קובע בספרו בשונה מהגדרות ושיטות אחרות בתקופתו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים."

אמונה וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המיוחס לרמב"ן, על ענייני מוסר ואמונה. יצא לאור מחדש עם הוספות מכתב יד בספר "כתבי הרמב"ן" בהוצאת מוסד הרב קוק. גרשם שלום טוען שזה ייחוס מוטעה ושאת הספר כתב ר' יעקב בן ששת מחבר הספר משיב דברים נכוחים, ממקובלי גירונה.

ספר גימטריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המיוחס לרמב"ן, על סדר פסוקי המקרא, בענייני מסורת חסרות ויתירות וגימטריות, כעין ספר בעל הטורים שחיבר רבינו יעקב בעל הטורים. יצא לאור מחדש על פי כתבי יד בסוף כרכי פירוש הרמב"ן על התורה שבהוצאת עוז והדר, עם ביאורים ומקורות. בחלק מכתבי היד שעל פיו נדפס מצוין שמחברו הוא הרמב"ן, אולם יש טוענים שייחוס זה מוטעה.

אגרת הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – איגרת הרמב"ן

זוהי אגרת ששלח, לפי המיוחס, הרמב"ן מעירו, ז'ירונה, לבנו, נחמן. זהו הטקסט המפורסם ביותר של הרמב"ן והוא נכלל בסיום רוב הנוסחים המקובלים של הסידור. יש החולקים על ייחוס האגרת לרמב"ן וטוענים, שכתב אותה ר' משה מאיווֹרא (הרב ט. פרשל, "תלפיות", ניסן תשכ"א). ייתכן מאוד שהרמב"ן הושפע ממנו. באגרת הציע לבנו לשנן אותה ולהקפיד על מילוי ציווייה, וכך ייענה מן השמיים על בקשותיו בתפילותיו. אך אין ספק, שעיקר האגרת הוא מעין תדריך מוסרי, שעיקריו הם שמירת הענווה ודיבור בנחת, כיבוש הכעס, כיבוד הזולת, התמדה בלימוד התורה וכיבוד מצוותיה, יראת אלוהים והקפדה מוחלטת על מחשבה, דברים ומעשים ישרים. במשך הזמן היו שייחסו לאגרת סגולות, אבל נוסחה מציג בבהירות כוונה מוסרית ועמדה פילוסופית ברורות.

איגרת נוספת מפורסמת היא אגרת הקודש, אך ייחוסה לרמב"ן מוטל בספק ויש מי שמייחס אותה לרבי יוסף ג'יקטיליה.

בספר 'מילי דשמיא' של ר' אלעזר אזכרי מביא דברי מוסר שכתב הרמב"ן לבנו על משקוף חדרו.

השפעותיו ההלכתיות של הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ן חיבר כמה חיבורים בהלכה, הלכות נדרים, בכורות וחלה על מסכתות אלו בצורת הרי"ף, תורת האדם על דיני חולה, מת ואבל, והלכות חול המועד והלכות נדה בצורת פסקים קצרים, וכן מאמרי הלכה כגון דינא דגרמי ומשפט החרם. בנוסף לכך כתב תשובות בהלכה.

על אף שלא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, אך דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של הטור ולאחר מכן בשולחן ערוך, לעיתים אף נגד גדולי הראשונים. וספר תורת האדם השפיע רבות על הטור בהלכות אלו. הרמב"ן היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו ע"פ הקדמתו לספרו בית יוסף. פסקיו וחידושיו שנמסרו לנו על ידי תלמידיו מצאו גם הם את מקומם בספרות ההלכה עד דורנו.

רמב"ן כמקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגרת הרמב"ן על גבי קיר הכניסה לבית כנסת הרמב"ן, ברובע היהודי לפי המסורת רמב"ן למד את חכמת הקבלה מאדם הנקרא 'בן בלימה', וייצג אסכולה שונה מהאסכולה הקבלית של מקובלי גירונה, עזרא ורביעזריאל בני רבי שלמה. אזכורו של 'בן בלימה' מופיע בביאור קדום לפירוש הרמב"ן. וכן הוא מובא על ידי רבי מאיר אבן סהולא, רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, והוא מוזכר כתלמיד אחר של רבי יצחק סגי נהור. גם רבי יצחק דמן עכו מעיד ש"אין קבלתו [של רבי עזריאל] אחת ושוה עם קבלת הרמב"ן. גרשום שלום משער ש'בן בלימה' הוא שם עט, מאחר ששם כזה אינו מצוי אצל בני ספרד. לדבריו נראה שהיה לתלמידי הרמב"ן טעם כמוס להסתיר שם רבו זה של הרמב"ן שממנו קבל כוונות התפלה, ובדו לו שם מסתורי מלשון עשר הספירות. בן ציון דינור משער ש'בן בלימה' הוא רבי יונה גירונדי.

הרמב"ן, בשונה ממקובלי גירונה, היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, על כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף שבהן מפרט הרמב"ן את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך דבריו. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שהקורא הרגיל לא יוכל להבין את רמזיו הדקים בעניינים אלה ורק בעל מסורת קבלית יוכל לרדת לעומקם. סמכותו ההלכתית של רמב"ן תרמה רבות להתפשטות הקבלה.

בשאלת מקורותיה של קבלת רמב"ן עלה גם שמו של ר' יהודה בן יקר. מאחר ורמב"ן מזכיר אותו כרבו בהלכה, עלתה גם האפשרות שהוא היה מורו גם בקבלה. ואולם, לאחרונה הראה עודד ישראלי שיהודה בן יקר לא היה כלל מקובל

ויכוח ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ויכוח ברצלונה

בד בבד עם פירושו לתורה, נלחם הרמב"ן את מלחמת היהדות כנגד הנוצרים. לאחר שנכפה על ידי מלך ספרד, יעקב הראשון מאראגוניה, הוא השתתף בוויכוח פומבי, שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני (Paulus Christiani). הוויכוח החל ב-20 ביולי 1263, בברצלונה, לנוכח המלך, שריו ונזירי המסדר הדומיניקני של הכנסייה הקתולית, ובראשם רמון די פינאפורטי, שאף הוא השתתף בוויכוח מדי פעם. הוויכוח התנהל במשך ארבעה ימים לא רציפים.

הוויכוח, כמו שמתאר אותו הרמב"ן בספרו "סדר הוויכוח", נסב על ענייני האמונה, ובעיקר שאלת משיחיותו ואלוהותו של ישו, וכן על השילוש הקדוש. בסופו של הוויכוח הופיעו המלך ופמלייתו בשבתבבית הכנסת של העיר, וניהלו שם ויכוח זוטא נוסף עם הרמב"ן, שנשאר במיוחד בעיר לְהָזֵם את טענותיהם. בסופו של הוויכוח זימן המלך את הרמב"ן אליו והעניק לו 300 דוקאטים ופטרו לשלום.

במהלך הוויכוח העלה הרמב"ן באומץ את נקודת המחלוקת העיקרית לדעתו בין היהדות לנצרות, והיא האמונה הנוצרית שאלוהים בורא השמים והארץ התגלגל להיות עובר בבטן אישה, נולד וגדל כתינוק ולבסוף נהרג בידי אויביו, מבלי יכולת להציל את עצמו, ולאחר מכן חזר לחיות. עוד אמר שבתנ"ך מבואר שכשיבוא משיח יהיה שלום ולא יהיו יותר מלחמות, ואילו מזמן ישו ואילך כל העולם מלא חמס ושוד והנוצרים שופכים דם יותר משאר האומות.

במהלך הוויכוח ביקש הרמב"ן להפסיקו בשל לחץ שהופעל עליו על ידי מנהיגים שונים של הכנסייה, אבל במעמדו של המלך, לא עמד להם כוחם להתנגד, והוויכוח נמשך. הרמב"ן העלה את דברי הוויכוח על הכתב, ושלח העתקים לאנשים שונים, מכיוון ששמע שראשי המסדר התפארו בכך שניצחו את החכם שברבני ספרד. בשל אותו ויכוח ופרסומו על ידי הרמב"ן, נאלץ ככל הנראה הרמב"ן לצאת מספרד בשנת 1267, כארבע שנים לאחר סיומו, בגיל 73.

בעקבות הוויכוח פירש הרמב"ן את פרק נ"ג בישעיהו המדבר על "עבד ה'", אותו מפרשים הנוצרים (כגון איזידור מסיביליה) כמתייחס לישו. גם בפירושו לתורה שתל רמב"ן רמזי ביקורת - לעיתים עבים - כנגד הנוצרים ושלטונם המדכא.

הדפסה ראשונה של הוויכוח נעשתה בשנת 1681 על ידי ווגנזייל, בצירוף תרגום לרומית. מהדורה עדכנית בעריכתו של הרב חיים דוב שעוועל נמצאת בכתבי רמב"ן, חלק א', עמ' רצט-שכ, הוצאתמוסד הרב קוק.

בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש הרמב"ן בבית הכנסת הגדול בברצלונה בפרשת ואתחנן דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה. הדרשה נקראת דרשת תורת ה' תמימה.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו ציון קבר רמב"ן בחברון, ליד מערת המכפלה

אהבתו של רמב"ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, ובשונה מרבנים אחרים בני תקופתו, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים ולעסוק בכינון היישוב היהודי בה. רמב"ן כתב שירים רבים על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבחה. הרמב"ן כתב על כישלונן של מעצמות העולם השונות בזמנו, הכוחות הנוצרים הצלבנים מחד והשושלות המוסלמיות מאידך, להתמיד בשליטתן על ארץ ישראל:

הרמב"ן ראה את יישוב ארץ ישראל כמצוות עשה בכל עת.

בהתבסס על מדרש חז"ל בספרי, סבור הרמב"ן שעיקר כוונת התורה בציווי המצוות הייתה שיקיימו אותן עם ישראל בשבתו בארץ ישראל. בתקופת הגלות ומחוץ לארץ ישראל נובע חיוב המצוות רק כהכנה וכ"ציוּן" לקראת קיומן בשלמות בארץ ישראל:

רמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת ה'כז (1267), כנראה דרך נמל עכו. ישנם חוקרים התולים את עלייתו של רמב"ן לארץ בתוצאות הוויכוח הפומבי עם הנוצרים ובלחץ האפיפיור קלמנס הרביעי, אולם אחרים העירו למניע אותו מציין רמב"ן במפורש בסוף דרשתו הידועה לראש השנה, אהבתו לארץ ישראל: "וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אמי". מעכו נסע לירושלים והוא תיאר את מצבה העגום של ירושלים, בה ארגן קהילה ובנה בית כנסת. ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים ישנו בית כנסת המיוחס לרמב"ן, אך ייחוס זה הוא מאוחר (ראשית המאה ה-16), ונראה שמדובר בבית הכנסת אותו תיאר רבי עובדיה מברטנורא בשנת 1488. אלחנן ריינר סבור שבית הכנסת עליו דיבר הרמב"ן היה בהכרח בתוך השכונה היהודית, שנמצאה בהר ציוןשמחוץ לחומה של ימינו, כנראה בקרבת כנסיית הדורמיציון. בביקורו באזור ירושלים הלך גם לחברון ועבר דרך קבר רחל. לאחר מכן חזר רמב"ן לעכו, שם מסר את "דרשת ראש השנה" ב-1269, ומשם לא ידוע לאן המשיך.

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות שונות מייחסות את מקום קבורתו לירושלים (בכפר השילוח במערת רבי עובדיה מברטנורא), לחיפה, לחברון (שבה על פי מכתבו תיכנן להיקבר), ולעכו. אם כי מסורות אלו מאוחרות, העדות הקדומה ביותר למקום קבורתו היא של תלמידו המספר שהוא קבור בחיפה בתחתית הר הכרמל, חותמו האישי של הרמב"ן התגלה בשנת 1972 בתל כיסון, בדרומה של עכו, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידיו של רמב"ן הלכו בשיטתו המשלבת את תורת בעלי התוספות עם המסורת הספרדית, הגדולים שבהם היו הרשב"א, הרא"ה ורבי שמואל ב"ר יצחק הסרדי.

בעקבות הרמב"ן הלכו בתי מדרש רבים בספרד, אשר תרמו רבות לתור הזהב של יהדות ספרד. השפעתו הרבה ניכרת על הדורות הבאים של חכמי ספרד. דבריו ושיטת לימודו משוקעים במידה ניכרת בחיבורי רבנו בחיי, הריטב"א, הר"ן, ספר העיקרים, נימוקי יוסף ואחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• ח"ד שעוועל, רבינו משה בן נחמן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז
• עמוס פונקנשטיין, סגנונות בפרשנות המקרא בימי הביניים, סדרת האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון
• הרב ישראל ליפל, מבוא לפירוש הרמב"ן ומאורעות חייו, עוז והדר, בית שמש, תשס"ט
• חביבה פדיה, הרמב"ן: התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשס"ג
• חביבה פדיה, "ציור ותמונה בפרשנות הקבלית של הרמב"ן", מחניים 6 (תשנ"ד), עמ' 114 - 123
• חביבה פדיה, "ארץ-של-רוח וארץ-ממש: ר' עזרא, ר' עזריאל והרמב"ן", בתוך: ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים, יד יצחק בן צבי, תשנ"א, עמ' 233 - 289
• משה הלברטל, על דרך האמת - הרמב"ן ויצירתה של מסורת, מכון הרטמן, ירושלים, תשס"ו
• בנימין זאב קדר, (עורך), צבי ברס (עורך משנה), "פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים", הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשל"ט, 1978, פרק 6 : מחבר, בנימין זאב קדר, יהודי ירושלים, 1267-1187, וחלקו של הרמב"ן בשיקום קהילתם, עמודים 112–121.
• יוסף עופר ויהונתן יעקבס, תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל, הוצאת מכללת הרצוג והאיגוד למדעי היהדות, ירושלים, תשע"ג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רמב"ן
ציטוטים בוויקיציטוט: רמב"ן
טקסט בוויקיטקסט: כתבי הרמב"ן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמב"ן

• "משה בן נחמן", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 303–304, באתר HebrewBooks
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רמב"ן", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1139-1127, באתר HebrewBooks
• רמב"ן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "רמב"ן" באתר "לקסיקון לתרבות ישראל", המרכז לטכנולוגיה חינוכית

• על השגות הרמב"ן ל"ספר המצוות" של הרמב"ם ועל הרמב"ן עצמו

כתבי הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

• פירושי התורה / לרבינו הרב ר' משה ב"ר נחמן זלה"ה גירונדי, רומא ר"ל בערך, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית ‏
• פירוש הרמב"ן לתורה, באתר "דעת"
• שיר השירים עם פירוש הרוקח ורמב"ן
• אגרת הקודש לרמב"ן, באתר HebrewBooks  אגרת הקודש בקובץ טקסט

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• רשימת מאמרים על רמב"ן באתר רמב"י ( עברית) ( לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת ( עברית) ( לועזית)
• מזל דורי, ‏פירוש להקדמת הרמב"ן לבראשית , באתר "דעת"
• שלם יהלום, ‏רבי משה הדרשן ואגדת פרובנס במשנת הרמב"ן, פעמים 94-5, חורף-אביב תשס"ג

• א"י וגאולה במשנת הרמב"ן - ש"ז כהנא
• משה יהודה רוזנווסר, פירוש הרמב"ן על התורה לאור העימות עם הנצרות , המעין טבת תשס"ז, הנ"ל, ‏תגובת הרמב"ן בפירושו לתורה לטענה הנוצרית 'אנו ישראל', המעין ניסן תשס"ח

• מאמרים על פירושי הרמב"ן באתר הניווט בתנ"ך
• בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003, מחקר על הסיפור הנודע בבן הרמב"ן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ^ חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לז עמוד א: ומורי החכם ר' נתן נ"ר בה"ר מאיר ז"ל פירש... וכן בדרשת הרמב"ן לראש השנה
2. ^ שו"ת רשב"ש, סימן רצ"א.
3. ^ למשל, מטבע מתקופת בית שני שנתגלה לעיניו, או היווכחותו שקבר רחל ממוקם ממש סמוך ליישוב בית לחם.
4. ^ ע' פונקנשטיין, פרשנותו הטיפולוגית של הרמב"ן, ציון 45 (תש"ם), עמ' 35-59; ר' בן מאיר, מעשה אבות סימן לבנים- אינטרפרטציות היסטוריות בפירוש הרמב"ן לתורה, עיוני מקרא ופרשנות, ח', עמ' 547-551.
5. ^ גרשם שלום, הקבלה בגירונה עמ' 60
6. ^ רויטל טויטו, אגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000
7. ^ ביאור לפירוש הרמב״ן, ווארשא תרל"ה, כט ע"ב; גרשום שלום, ראשית הקבלה עמוד 224
8. ^ מאירת עיניים, פרשת ויקרא
9. ^ קריית ספר שנה ו עמוד 390
10. ^ תולדות ישראל, סדרה שנייה כרך שני ספר רביעי, עמוד 424
11. ^ ויכוח הרמב"ן פיסקא מ"ז ומ"ט
12. ^ ראו: אפרים קופפר, "תשלום דרשת הרמב"ן 'תורת ה' תמימה'", תרביץ מ, עמוד 64, ובפרט הערה 10
13. ^ פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, כו, טז.
14. ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמ' 166-167.
15. ^ שם, עמ' 166.
16. ^ פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, יח, כה
17. ^ ב'ספר יחוס אבות', שנכתב ב-1537
18. ^ ראו הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופה הממלוכית, ההיסטוריה של ארץ ישראל, ז, ירושלים תשמ"א, עמ'79-81
19. ^ ספר 'קורא הדורות' (מהדורת ברלין, דף יט, א): "אמרו לי תושבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים כי... קבורים שם שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא. וכן שם כ"ד, א. סמוך לקבר שמעון הצדיק ישנה מערה המכונה "מערת הרמב"ן", אך היא אינה מיוחסת למקום קבורתו אלא למקום לימודו.
20. ^ ראו כאן בהרחבה. וכן כאן, באתר "אהלי צדיקים".
21. ^ כך בחיבור של תלמיד הרמב"ן "תוצאות ארץ ישראל", בתוך "מסעות ארץ ישראל", - ראויהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 229. אגודת 'אהלי צדיקים' איתרה בשולי בית העלמין היהודי הישן של חיפה מערת קבורה ובה מספר קברים, ולטענתה קבורים בה רבי אבדימי דמן חיפה, הרמב"ן, רבי יחיאל מפריז ורבישמשון משאנץ. אחרים מפקפקים בטענתם.
22. ^ י' שחר, חותמו האישי של הרמב"ן, בתוך פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים', עמ' 147-137

הסתרהתקופת חייו של הרב רמב"ן על ציר הזמן

הצגהפרשני המקרא בימי הביניים

ראשוני המקובלים בימי הביניים

הראב"ד השלישי • ר' יצחק סגי נהור • ר' עזרא ועזריאל בני שלמה • רמב"ן • פרץ הכהן • ר' מנחם רקנאטי • ר' יעקב בן ששת • ר' יהודה בר יקר • ר' אשר בן דוד • ר' ברוך התוגרמי • ר' אברהם אבולעפיה • ר' משה בן שמעון מבורגוס • ר' יוסף ג'יקטיליה • ר' יצחק דמן עכו • ר' משה די לאון • ר' שם טוב אבן גאון • ר' מאיר אבן גבאי • ר' יוסף הבא משושן הבירה • ר' דוד בן יהודה החסיד • ר' יצחק אבן סהולה • ר' יוסף אנג'לט • ר' בחיי בן אשר • ר' יוסף בן שלום אשכנזי

בקרת זהויות	WorldCat NLI: 001442987 VIAF: 219072992 LCCN: n50008543 ISNI: 0000 0003 9821 7402 GND: 118586157 SELIBR (אנ'): 78122 SUDOC: 028291417 BNF: cb120156920 (data) BIBSYS (אנ'): 6050911 NKC: jo20010092616

קטגוריות:

• ויקיפדיה:ערכים בעבודה אקדמית
• אישים שחיו במאה ה-13
• אישים שחיו במאה ה-12
• רבנים: ראשונים
• מחברי ספרי שו"ת: ראשונים
• פרשני המקרא
• פרשני התלמוד
• פרשני הרי"ף
• מחברי ספרי מוסר ומחשבה
• מחברי ספרי הלכה
• ראשוני המקובלים בימי הביניים
• משוררים עבריים
• רופאים יהודים
• רבנים ספרדים
• הפולמוס היהודי-נוצרי
• אנשי עליות קודמות
• רמב"ן
• עולים לרגל לירושלים
• ספר המצוות לרמב"ם: פרשנים, מתרגמים ומהדירים

משובים קודמים משוב על הערך