לדלג לתוכן

משתמשת:Maia Beit Yaacov/ליאו רוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאו רוט
לאו רוט, 1975
לאו רוט, 1975
לידה 17 במאי 1914
טיסמניצה, גליציה
פטירה 25 בדצמבר 2002 (בגיל 88)
קיבוץ אפיקים
תחום יצירה צייר, חרט, רשם, דפס, יוצר פרסקאות, יוצר מוזאיקות, תפאורן, מעצב תלבושות.
השפעה מ מרק שאגאל, מקס בקמן, יצחק פרנקל
השפעה על מנשה קדישמן, יואל קס, יוחנן סימון

לאו רוֹט (17 במאי 1914 - 25 בדצמבר 2002)[1] היה אמן ישראלי חבר קיבוץ אפיקים.

לאו נולד ב-1914 בטיסמניצה, גליציה. בשנת 1920, בהיותו בן 6, המשפחה עברה לתגורר בהמבורן, גרמניה. בשנת 1930 התחיל ללמוד ציור בבית ספר מקצועי לעיצוב תפאורות בהמבורן תחת האמן יוזף דופלפלד.[2] בשנת 1933 בהיותו בן 19 ועם התגברות האנטישמיות סביבו, היגר לבד לפלשטינה. בתחילה התיישב בתל אביב. בביקור שערך אצל קרובי משפחה בחצר כינרת, נשבה בקסם המקום ובצורת החיים והחליט לנטוש את העיר הגדולה לטובת חיי חלוץ בצורת התיישבות ובארח חיים זר וחדש לו לחלוטין. כך ראה את עצמו מגשים את יעודו להיות חלוץ בארץ ישראל. לאו היה ממקימי קיבוץ אפיקים בשנת 1934. בסוף שנת 1938 או תחילת 1939[2] התחתן עם מניה פוגלמן (30 ביוני 1910 - 17 בפברואר 2002).[3] בשנת 1940 הצטרף כחבר לאגודת האמנות הפלשתינאית.[4] בשנת 1951 עבר השתלמות בציורי קיר, בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בפריז, צרפת. בהמשך שנת 1951 פתח את בית הספר הקיבוצי לציור. בשנת 1958 זכה בפרס עמק הירדן.[5]

ביוגרפיה והתפתחות אמנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאו רוט נולד למשפחת סוחרים אמידה.[6] בגיל 16 עזב את בית הספר בו למד בשל גילויי אנטישמיות. רוט עבר לבית ספר מקצועי בו נחשף למורו, יוזף דופלפלד. בשנת 1930 רוט הגיש לדופלפלד תחריט לינולאום אשר נעשה עם סכין לקילוף תפוחים.[7] בתחריט הופיע יהודי בשלג המחזיק ספר תורה ומעליו כוכבים.[8] דופלפלד התרשם מיכולותיו ולימד אותו להדפיס במכבש. עם הטכניקה החדשה שרכש לאו בן ה-16, הוא יצר את טרווה (TARAWA), סיפור ב-30 תחריטים על ילד יהודי אשר אומץ על ידי נוצרייה כשהיה תינוק, גודל כנוצרי ומגלה על יהדותו כשרוחץ עם חבריו הנוצרים. המתח בזהותו גורם לכך שהוא מתאבד בסוף הסיפור.[9] בזמן לימודיו, רוט עבד כשוליה של מעצב חלונות ראווה. באמצע או סוף שנת 1932 רוט עזב גם את בית הספר המקצועי, בשל החרפת האנטישמיות בבית הספר. זמן קצר לאחר מכן רוט עלה לארץ.[2]

בהגיעו לארץ, לאו עבר לתל אביב, שם עבד כהצטרף לקבוצת עולים מגרמניה, שהתאגדו ועסקו בנקוי חלונות ראווה. כעבור מספר חודשים הוא נתקל בחברים מחצר כנרת אשר אחד מהם הזמין אותו לחזור.[10] לאו נסע לחצר כנרת ובהגיעו הוא שרף את ציוריו, זאת על מנת להתמסר באופן מוחלט לרעיון השיתופי של חיים בקיבוץ.[11] הכישרון האמנותי שלו התגלה לחברי חצר כנרת כשעיצב את התחפושות והתפאורה להצגת כיפה אדומה. ליאו החל במקביל לעבודתו ברפת, להקים תפאורות ותלבושות.[12] בחצר כנרת ליאו פגש את מניה שלימים תהיה אשתו. לאחר שהקבוצה עלתה לשטח בו הקימו את קיבוץ אפיקים, ליאו משובץ כרועה צאן.

לפי ענברי, לאחר שלאו לקח קורס בן שבוע אצל יצחק פרנקל, השתנה סגנון ציורו והפך יותר אימפרסיוניסטי- בסגנון ובנושאים.[13] בר אור מציינת את השפעתם של אהרון גלעדי ויחזקאל שטרייכמן, אשר השפיעו עליו והובילו אותו לצייר בסגנון יותר אימפרסיוניסטי.[14] בשנת 1938 רוט הציג תערוכה ראשונה של ציורים בסגנון אימפרסיוניסטי באפיקים.[15] בהינשאו למניה, לאו נסע להכיר את הוריה של מניה בריגה. הם שהו שם כשנה, במהלכה צייר את הציור מניה ליד החלון, אשר יכולה להעיד על הסגנון האימפרסיוניסטי. ובפרוץ מלחמת העולם הם חזרו לאפיקים, במסע ארוך ומפרך בו מניה כבר הייתה בהריון מתקדם עם דודו, בנם הבכור.[2]

בשנת 1940 הקיבוץ הקצה ללאו צריף כאטלייה. בתקופה בה רוט יצר בצריף, על פי ענברי התחיל לגלות את סגנונו האישי. ליאו תיאר תקופה זו כהתחלה מחדש אשר הפרתה לו את היצירתיות.[16] בשנת 1946 לאו הכיר את שלום סבא פגישה אשר השפיעה על הסגנון של שניהם וחיזקה את חזרתו של לאו לשורשיו, היצירה הגרמנית. לפי גדעון עפרת, ההשפעה של סבא על רוט הובילה אותו ליצור ציורים בסגנון ריאליזם מונומנטלי, המזכירה את סגנונו של מקס בקמן.[17] בר אור ציטטה את רוט אשר אמר כי המפגש עם סבא הוביל אותו לצייר "כפי שאני באמת".[18]

באוגוסט 1947 נשרף הצריף של לאו ואיתו רוב יצירותיו.[16] חיים גמזו כתב במבוא לקטלוג רישומים של רוט, על האינטימיות שרוט מציג ברישומיו. הוא ציין את היחס של רוט לצופי הציורים כחברים, כשותפים. הוא הבחין בין שני סוגי רישומים בקטלוג- רישום בקו באמצעות דיו ורישומי עיפרון בהם ישנם קונטרסט בין אור וצל[19] עפרת הציב את הרישומים בקטלוג זה כמסמנים את ההווי הקיבוצי.[20] לפי עפרת, החל משנות ה-40 ועד לאמצע שנות ה-60 הציורים של רוט עסקו בעיקר בנושאי חברה ועבודה. דוגמה לכך היא היצירה פועלים בכביש. לאורך תקופה זו רוט המשיך לעבוד כרועה צאן.[17] לוין-בירון קראה לציוריו של רוט מהמחצית הראשונה למאה ה-20 כאוטופיה ציונית.[21] בר אור ציינה כי באותה התקופה ציורים אלו נתפסו כ"ריאליזם סוציאליסטי".[22]

בשנת 1951 ליאו נסע לפריז להשתלם בציורי קיר ובסופם הסתובב חודשיים באיטליה. בחזרתו לארץ, רוט פתח את בית הספר לציור לבני-קיבוצים.[23] על פי עפרת ציור הקיר היחיד שרוט עושה בטכניקת הפרסקו הוא חווה והנחש, זאת מפני שהטכניקה יקרה. גילוי משנת 2014 מצא בבית איתמר שבקיבוץ אפיקים, ציורי קיר אשר כוסו בצבע שככל הנראה נעשו על ידי תלמידיו של רוט, על פי רישום שלו.

בערך באותה התקופה או אולי מעט לפני, רוט צייר את עקידת יצחק 1949-53[24] ואת יהודי בתפילין 1953.[25] ציורים אלו מבשרים על העמקתו בנושאים תנכ"יים ונושאים הקשורים ליהדות. לפי בר אור האיקונוגרפיה, הטכניקה והצבעוניות בה יצר את יהודי בתפילין מסמלת חזרה של רוט אל הציור הגרמני והתרחקות מהאימפרסיוניזם.[25] בשנת 1957 הציג תערוכה במוזיאון תל אביב, בה הציג ציורי שמן עם נושאים מהמקרא ורישומים בטוש.[26] אחרי תערוכה זו הגיעה פריצתו בתודעה הבינלאומית. במהלך שנות ה-60 רוט הציג בתערוכות ברחבי העולם, אך היה מרוחק מהסצנה האמנותית המקומית.[27]

לפי עפרת, בשנות ה-60 רוט החל לשלב מוטיבים יהודיים ביצירותיו. בפרט, עפרת מציין את ההצבה של מוטיבים יהודיים גלותיים בקיבוץ. עפרת מציין את טישטוש הגבול שרוט עושה בין עולמם של "יהודים הישנים" ועולמם של "יהודים החדשים". יצירות אלה לדידו של עפרת מייצגות דואליות בין העיירה היהודית לקיבוץ.[28]

החל מתחילת שנות ה-70 החל להידרדר מצבו הבריאותי של רוט ובמקביל ממשיכה הצלחתו הבינלאומית. בשנת 1979 מת בנו של ליאו, דודו מסרטן.[29] מותו השפיע על רוט אשר הסתגר הרבה יותר באטלייה שלו וצייר. רוט מספר כי רצה שבנו ימשיך את דרכו כצייר הקיבוץ, אך משזה לא קרה עליו להמשיך לצייר. הציורים שרוט יצר במחצית השנייה לחייו הם צבעוניים יותר. אין על ציורים אלה מידע תאורטי רב. בשנת 2002 מניה נהרגה בתאונת דרכים.[3] יותר מאוחר באותה השנה, לאו רוט נפטר.[1]

תערוכות יחיד[30]

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הביתה, מאת אסף ענברי- ספר המגולל את סיפורו של קיבוץ אפיקים בו ליאו רוט מהווה את אחת הדמויות הראשיות.
  • צור, מוקי. 1980. “פתיחת-נוף; דברים בפתיחת תערוכתו של ליאו רוט.” שדמות: במה לתנועה הקיבוצית 35-36.

קטלוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1950. ל. רוט / רישומי עט ועפרון. מבוא על ידי חיים גמזו. תל אביב: הקיבוץ המאוחד ואפיקים.
  • 1973. ל. רוט: רפרודוקציות בצבעים ובשחור לבן 1960-1970. מבוא על ידי וואן יולה, מרסל. תל אביב: ספריית פועלים.
  • 1989. ל. רוט : "אל סף שברו של החלום". מבוא על ידי אלעזר גלעד. תל אביב: קיבוץ אפיקים.
  • 1991. Leo Roth : octubre - nov. 1991. Madrid: Jacques Soussana "Graphics".
  • 1996. שמן ואקריליק : Oil & acrylic. תל אביב: אגודת הציירים והפסלים בישראל, המועצה הארצית.
  • 1998. "שבת בקיבוץ" : 1922-1998. מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן: אשדות יעקב מאוחד.
  • 2000. ליאו רוט: רועה געגועים. אוצרות התערוכה: גליה בר אור ודבורה ליס, קריית ביאליק: אח, תש"ס 2000. (הספר ראה אור עם פתיחת התערוכה בשם זה במשכן לאמנות עין חרוד באפריל–יוני 2000; בספר גם מסתו של אסף ענברי, "החיים מגיעים אלי כאילו מבעד למחיצה", עמ' 41–60)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Maia Beit Yaacov/ליאו רוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 דף הנצחה לליאו רוט, באתר קיבוץ אפיקים
  2. ^ 1 2 3 4 על פי ריאיון עם זלי רוט, בנו של ליאו רוט
  3. ^ 1 2 דף הנצחה למניה רוט, באתר קיבוץ אפיקים
  4. ^ גליה בר אור, ליאו רוט: רועה געגועים, המשכן לאמנויות עין חרוד, 2000, עמ' 11
  5. ^ דליה לוין, מוזיאון "יד לבנים" - עבודות מן האוסף, פתח תקווה: מוזיאון יד לבנים, 1993, עמ' 140
  6. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 41
  7. ^ אסף ענברי, הביתה, ידיעות אחרונות, 2009, עמ' 80
  8. ^ אלעזר גלעד, ל. רוט: "אל סף שברו של החלום, קיבוץ אפיקים, 1989
  9. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 43
  10. ^ אסף ענברי, הביתה, ידיעות אחרונות, 2009, עמ' 81
  11. ^ ב"הביתה" מופיעה גרסה לפיה רוט שורף את ציוריו בתל אביב, לפני שנסע לחצר כנרת. על פי ריאיון עם זלי רוט, בנו של ליאו רוט, הוא שרף את ציוריו בהגיעו לחצר כנרת.
  12. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 46
  13. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 47
  14. ^ גליה בר אור, בתים ניצבו כטוטפות, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 26
  15. ^ גדעון עפרת, ברלין-ירושלים, קרן עופר לוין לאמנות ישראלית, 2015, עמ' 454
  16. ^ 1 2 אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 50
  17. ^ 1 2 גדעון עפרת, ברלין-ירושלים, 2015, עמ' 453-454
  18. ^ גליה בר אור, בתים ניצבו כטוטפות, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 26
  19. ^ חיים גמזו, ל. רוט / רישומי עט ועפרון, הקיבוץ המאוחד ואפיקים, 1950
  20. ^ גדעון עפרת, ליאו רוט: אפיקים ד'גליציה, השיבה אל השטעטל: היהדות כדימוי באמנות ישראל, מוסד ביאליק, 2011, עמ' 127
  21. ^ ציפי לוין בירון, ליאו רוט - האיש, שדמות קכו (2), 1993, עמ' 53
  22. ^ גליה בר אור, בתים ניצבו כטוטפות, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 28
  23. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 53
  24. ^ גדעון עפרת, עקידת יצחק באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, 1987
  25. ^ 1 2 גליה בר אור, בתים ניצבו כטוטפות, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 25
  26. ^ , חבר קיבוץ וצייר, ידיעות אחרונות, 7 ימים, 02.08.1957, עמ' 9
  27. ^ אסף ענברי, החיים מגיעים אליי כאילו מבעד למחיצה, ליאו רוט: רועה געגועים, עמ' 56
  28. ^ גדעון עפרת, ליאו רוט: אפיקים ד'גליציה, השיבה אל השטעטל: היהדות כדימוי באמנות ישראל, מוסד ביאליק, 2011, עמ' 127-128
  29. ^ דף הנצחה לדודו (דוד) רוט, באתר קיבוץ אפיקים
  30. ^ כרונולוגיה, באתר ליאו רוט
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:Maia_Beit_Yaacov/ליאו_רוט&oldid=36655258"