משתמשת:Amitiz92/נבואה

‏‏

תחריט של גוסטב דורה המתאר את הנביא עמוס, 1865

עָמוֹס הוא נביא הכתב^{[דרושה הבהרה]} הראשון וספרו מופיע שלישי בתרי עשר. הוא ניבא בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה). בזמנו ממלכת ישראל הגיעה לפריחה כלכלית ומדינית, ודבר זה הקים בממלכת ישראל מעמד של עשירים שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני האיכרים שהעוני והמצוקה פגעו בהם. שמו של הנביא מופיע ללא ציון שמו של אביו (כמו עובדיה, מיכה, נחום, חבקוק, חגי ומלאכי, דבר לא נודע על אבותם). עמוס היה מתקוע אשר נקראת כיום חרבת תקוע. חרבת תקוע נמצאת כשבעה קילומטר מדרום לירושלים וכשלושה קילומטר מדרום לבית לחם על גבול המדבר. בדברי הימים כ' נזכר "מדבר תקוע", והוא חלק ממדבר יהודה. לפי עדות הכותרת שבראש הספר היה עמוס בנוקדים מתקוע וחזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתיים לפני הרעש. הכינוי נוקד נופל במקרא עוד על מישע מלך מואב, שלפי הנאמר היה מתעסק בגידול צאן. עיסוק זה מיחס גם עמוס לעצמו, כשהוא מספר שבתחילה לא היה נביא אלא בוקר ובולס שקמים, ונלקח להינבא על ישראל, אולם עמוס לא היה רעה צאן פשוט במל"ב ג,ד מכונה מישע מלך מואב, "נוקד" ונאמר עליו ש"השיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף איילים צמר". נראה שהכוונה היא למגדל בקר וצאן בקנה מידה גדול.

העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא היה להם כסף לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות.

מקומו ומשלח ידו של עמוס

בפסוק הראשון בספר נאמר כי עמוס "הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ". נקודים הם זן של כבשים (ראו: בראשית ל"א 10) , ועל כן אדם המתמחה בגידולם נקרא נוקד (השוו מלכים ב' ג' 4). יש הרואים בנוקדים כינוי לאנשי מקצוע שהתמחו בהכלאת זנים של כבשים במטרה לייצר צמר משובח במיוחד (השוו: מלכים ב' ג' 4). בשפה האכדית המילה nāþỉdu פירושה, אדם אשר עוסק בגידול צאן. בשפה הסורית המילה נקדא פירושה רועה צאן. בפרק ז' מעיד עמוס על עצמו "כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים". בוקר הוא אדם המתמחה בגידול בקר, כגון פרות. המילה בולס יחידאית במקרא ופירושה קשה. בין הפירושים שהוצעו: 'בולש אחר שיקמים', פעולה כימית לזירוז ההבשלה. תקוע המקראית מזוהה עם תל תקוע - גבעה סמוכה ליישוב הבדואי-ערבי תוקוע, סמוך להתנחלות תקוע.

מבנה ספר עמוס

מבנה ספר עמוס – ספר עמוס בנוי מאסופה של קבצים עצמאיים המסודרים לפי תבניות וסוגות ספרותיות. ספר עמוס נפתח בסדרה של שש נבואות בעלות מבנה אחיד על הגויים הן מחוברות בשרשור ספרותי המלכד כל נבואה לקודמתה. אחר-כך מייחד הנביא בנבואה על יהודה ומסיים בשיא המפתיע, נבואה על ישראל (א,ג-ב, טז). הקובץ השני (ג, א-ה, יז) מורכב משלוש נבואות הפותחות בלשון: "שמעו את הדבר הזה". הנבואות מתמקדות בתוכחות על חטאיהם המוסריים של בני השכבה העליונה והעשירה בעיר שומרון. בתוך קובץ זה נמצאת סדרה של שאלות רטוריות המדגישות את תקפותם של חוקי הסיבה והמסובב בתחומי חיים שונים, ומטרתה להגיע למסקנה הבלתי נמנעת: הצדקת שליחותו של הנביא. ביחידה זאת מתבטאת גם אכזבתו של אלוהים, שלמרות האנשים החוזרים והנשנים העם לא שב אליו. ספר עמוס , המכיל את הקובץ הקדום ביותר של נבואות שנשתמרו כיצירה ספרותית עצמאית, כולל תשעה פרקים בלבד וסכום פסוקיו מגיע למאה ארבעים וששה. ספר עמוס הוא השלישי בספרי תרי- עשר לפי הסדר העברי, והשני לפי סדר השבעים, הקובעים אותו בין הושע למיכה. יש אומרים שעמוס הוא הראשון לנביאי הכתב.

נבואתו של עמוס

ספר עמוס נפתח בשורה של נבואות זעם כלפי הממלכות השכנות, כולל יהודה. נבואות הזעם בנויות בסדר תבניתי שחוזר על עצמו מספר פעמים; תחילה מסביר הנביא את חטאי העם שעליו הוא מנבא, לאחר מכן מנבא עמוס את העונש שלו יזכה העם.

דוגמה אחת לנבואות הזעם כנגד העמים היא: "כֹּה, אָמַר ה', עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל-דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל, אֶת-הַגִּלְעָד. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד. וְשָׁבַרְתִּי, בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת-אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם-אֲרָם קִירָה, אָמַר ה'"

לאחר הקדמה זו, שאולי נועדה למשוך את אוזנם של השומעים, מגיעה תוכחה כלפי ממלכת ישראל: ”דרשו טוב ואל רע למען תחיו... שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט” (פרק ה', פס' יד'-כד').

העם בטח באלוהים שלא יביא כליה לעמו, אבל עמוס הנביא אמר להם שהאלוהים הוא אלוהי העמים כולם ואין ייחוד בעם ישראל ללא שמירת מצוות: ”הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-ה': הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר” (עמוס פרק ט' פס' ז'). אמנם הוא הודה ש-ה' בחר בהם, אך הוא אמר שדווקא בגלל זה, אלוהים יביא עונש גדול יותר על ישראל.

דבריו אלו של עמוס הרגיזו את העשירים והשופטים, אך רק לאחר כשנה תמימה בה הוא הסתובב בממלכת ישראל והגיע לבית אל, העז אמציה כהן בית אל לגרש אותו חזרה ליהודה.

עמוס המגורש חזר ליהודה. נבואות הזעם שלו נתקיימו, וממלכת ישראל חרבה, אך למרות זאת הוא לא התייאש והאמין בתחיית העם לאחר גלותו.

נבואות הזעם שלו הועלו על הכתב במגילות קלף. למרות שלא ניתן לקבוע בבירור את משך הזמן המדויק בו ניבא עמוס, ניתן לראות כי פעולתו הנבואית של עמוס התחילה שנתיים לפני הרעש, אבל נמשכה שנים רבות לאחר הרעש. רעש זה שאירע בימי עוזיהו מלך יהודה נזכר עוד בזכריה יד, 5 ורישומיו ניכרים בדבריהם של כמה נביאים שהתנבאו באותו פרק זמן וגם בכמה מנבואותיו של עמוס עצמו.

נבואת כלוב הקיץ של עמוס

עמוס הנביא חווה ארבעה מראות שונים - אנך, ארבה, אש וכלוב הקיץ. כל אחד מהמראות מלמד על גורלו של עם ישראל, ועל חטאיו הרבים. כמו כן ניתן לראות כיצד כל מראה תואם אחת מעונות השנה - אנך (חורף), ארבה (אביב), אש (קיץ) וסל הפירות (סתיו).תחילה נשאל הנביא על ידי ה' על המראה, שנגלה לפניו -"וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס". בתגובה עונה עמוס, כי הוא רואה כלוב קיץ - סל פרות עמוס וגדוש בפרות העונה. האל משיב לנביא, ואומר לו -"בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל--לֹא-אוֹסִיף עוֹד, עֲבוֹר לוֹ", זהו משחק מילים קיץ-קץ. הפרשנים אף חיזקו נבואה זו באומרם, כי בישראל נהגו להגות המילה קיץ בדומה למילה קץ - סוף. בכל אופן פירושו של המראה הוא סופה של ממלכת ישראל, וחורבנה של שומרון כתוצאה מחרון אפו של ה'. כעת משהובן מסר הנבואה פונה האל לתאר החורבן הקרב -"וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל, בַּיּוֹם הַהוּא--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה:  רַב הַפֶּגֶר, בְּכָל-מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס", ה' מבטיח כי שירות שמחות - הללויה, יהפכו לקינות אבל, מעבר לכך מוצגת תמונה קשה של מוות, הרס והשמדה ממלכת ישראל. למעשה במילים אלו נחתם מראה כלוב הקיץ, ובהמשך הנביא מנבא מספר נבואות קצרות כקטע מגשר בין המראה הרביעי לחמישי.

קבר עמוס

המערה הסתומה ליד תוקוע

לפי המסורות היהודיות והנוצריות קבר הנמצא ליד תקוע מיוחס לעמוס הנביא, מיקום הקבר בתקוע מוזכר בכתבי נוסעים, במאה ה-4 לספירה ועד לימי הביניים. ליד הקבר הוקמה כנסייה נוצרית קדומה שנחרבה. ישנה מסורת נוספת, המראה את קברו בכניסה המערבית לתוקוע, במערה עתיקה אשר כיום סתומה בפסולת. ישנם הרואים במערה זו גם את קברו של הנביא ישעיהו.

קבר עמוס וישעיהו הם הקברים היחידים ביהודה המיוחסים לדמויות מקראיות מימי בית ראשון.

לקריאה נוספת

• מרדכי כוגן, שלום מ' פאול, יואל עמוס, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1995.
• מאיר וייס, ספר עמוס : פירוש , ירושלים, מאגנס, תשנ"ב.
• רפאל מ. לוין, עמוס - הנביא מתקוע, הוצאת ראובן מס, 2015.
• גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלסית, מוסד ביאליק-ירושלים, 2006.

קישורים חיצוניים

• מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• ספר עמוס
• עמוס הנביא בספרית מט"ח
• מאמרים רבים על עמוס, אתר דעת
• רשימת מאמרים על ספר עמוס באתר רמב"י
• רשימת מאמרים על דמותו של הנביא עמוס באתר רמב"י (לועזית)
• תבנית:אלי אשד.
• עמוס - מחבר: צבי אדר אתר מקראנט.

• William Rainey Harper, Amos and Hosea (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1905. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים

קטגוריה:נביאים בתנ"ך קטגוריה:תרי עשר קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל קטגוריה:קברי צדיקים ביהודה ושומרון