משתמשת:Adi-WMIL/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
פזרן הוא אדם הנוהג להוציא כסף בצורה ראוותנית ובזבזנית ללא שיקול דעת, לרוב באופן החורג משמעותית מיכולותיו הכלכליות.
דמויות היסטוריות שהתאפיינו בפזרנותן הן ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת[1], לודוויג השני, מלך בוואריה ומארי אנטואנט, מלכת צרפת.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים[1][2][3][4][5] זיהו קשרים בין המאפיינים הבאים לבין נטייתו של אדם לפזרנות:
פרק 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק 1.א
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבוגרים נוטים להיות פחות פזרנים. ההסבר לכך הוא ככל הנראה שכאשר אנשים מתבגרים, האופטימיות המאפיינת צעירים בנוגע לפוטנציאלההכנסות העתידיות שלהם מתחלפת בהבנה ריאליסטית, המעדיפה הסתמכות על הכנסה קבועה. עם זאת, ייתכן כי השוני נובע בשל ההבדל הבין דורי.
מגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בממוצע, הנטייה לפזרנות בקרב נשים עומדת על 19%, בעוד שבקרב גברים היא נמוכה יותר ועומדת על 11%.
אישיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פזרנים נוטים להיות מוחצנים יותר והם נחשבים לטיפוסים סקרניים וחברותיים. הם גם מתאפיינים בחוסר סבלנות וקושי לדחות סיפוקים המעצים את הצורך לבזבז כסף.
התעלמות מהוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פזרנים מייחסים חשיבות גדולה יותר לעלייה בהכנסות מאשר לעלייה שוות ערך בהוצאות. לדוגמה, כאשר הם צופים שההכנסות וההוצאות יגדלו בשיעור של 3,000 ש"ח בשנה הבאה, הם עדיין עשויים לחוש כאילו יש ברשותם 3,000 ש"ח נוספים להוצאות.
תחומי עיסוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פזרנים נוטים להשתלב יותר בתחומים כמו מדעי הרוח, תקשורת ועבודה סוציאלית, ופחות במקצועות המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה.
היבטים משפטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-19 וה-20, מספר מדינות בארה"ב ביניהן אורגון ומסצ'וסטס, חוקקו חוקים שאפשרו למשפחתו של אדם כזה להכריז עליו כ"פזרן" באמצעות פסיקה שהציבה אותו תחת אפוטרופסות בפיקוח משפטי. אפוטרופסות זו הגדירה את הפזרנים כחסרי יכולת להשתתף בהסכמים מחייבים.[6] חוקים אלו הקשו על נושים שנאלצו להבטיח מראש כי בעל חוב פוטנציאלי לא הוכרז כ"פזרן" בידי בית משפט. אולם, החוקים הללו נחשבו מוצדקים מתוך שיקולי מדיניות ציבורית שמטרתם הייתה להגן על משפחת הפזרן מלאבד את רכושה ולהיות נתונה לחסדיה של הקהילה. כפי שהסביר אז בית המשפט העליון באורגון, מטרת החוק הייתה להגן על הפזרן "מפני הרגליו ההרסניים והבזבזניים החושפים או העלולים לחשוף אותו או את משפחתו למחסור או לסבל או לגרום לכל רשות ציבורית לשאת בהוצאות לתמיכתו או לתמיכת משפחתו".[7]
מאז, בוטלו חוקים אלו לטובת הליכי פשיטת רגל, הנוחים יותר לנושים.
כינוס נכסים הוא מענה משפטי הולם נוסף להתמודדות עם האדם הפזרן, שבו נאמן או עורך דין שמונה בידי בית משפט של המדינה מנהל ומוכר את נכסי בעל החוב שפיגר בתשלום חובות.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "George IV: Art & Spectacle review – A spendthrift with excellent taste". Evening Standard. 2019-11-13. Retrieved 2020-06-03.
- ^ Matthew A. Vetter, Zachary J. McDowell, Mahala Stewart, From Opportunities to Outcomes: The Wikipedia-Based Writing Assignment, Computers and Composition 52, 2019-06-01, עמ' 53–64 doi: 10.1016/j.compcom.2019.01.008
- ^ Seth J. Gillihan, 7 Factors That Can Make You a Tightwad or a Spendthrift in Psychology Today, July 26, 2024.
- ^ Furnham, A., Robinson, C., & Grover, S. (2022). Spenders and savers, tightwads and spendthrifts: Individual correlates of personal ratings of being a spender or a saver. Journal of Neuroscience, Psychology, and Economics, 15, 1-18.
- ^ Rick, S. I., Cryder, C. E., & Loewenstein, G. (2008). Tightwads and spendthrifts. Journal of Consumer Research, 34, 767-782.
- ^ ראה ORS 126.335 (repealed Or. Stat. 1961, ch. 344, § 109). Oregon's unusual law resulted in a famous conflict of laws opinion, Lilienthal v. Kaufman, 239 Ore. 1, 395 P.2d 543 (1964).
- ^ Olshen v. Kaufman, 235 Or. 423, 385 P.2d 161 (1963).