משתמשת:אן שרלי/חוק שימוש בהיפנוזה
חוק השימוש בהיפנוזה (נחקק ב1984 - תשמ"ד) אוסר על מי שלא הוסמך/ה בידי המדינה (ובכלל זה רק רופאים/ות, פסיכולוגים/ות או רופאים/ות שיניים) להשתמש בהיפנוזה, לרבות למטרות רפואיות. כמו כן, אוסר החוק על שימוש בהיפנוזה למטרות בידור.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ב1984 - תשמ"ד על ידי שר הבריאות דאז אליעזר שוסטק. ההצעה התקבלה בקריאה השלישית.
תמצית החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק קובע שהפנוט על ידי אדם, שאיננו מוסמך ומורשה לכך, אסור, לרבות למטרות רפואיות. לפי החוק, הרשות להפנוט תלויה בשלושה דברים:
זכאי לקבל הרשאה להיפנוט מי שנתקיימו בו אלה:
(1) הוא תושב ישראל;
(2) הוא רופא, רופא שיניים או פסיכולוג מומחה;
(3) הוא סיים לימודי היפנוט מוכרים ועמד בבחינות שהמנהל הכיר בהן.
כמו כן, סעיף 3 (א) קובע שמותר לרשאים להפנט רק לשם טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי, מחקר מדעי או רענון זיכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית, ולאחר שהמהופנט הביע את הסכמתו להיפנוט.
לפי סעיף 6 (א), אין להפנט קטין, חולה נפש או פסול דין אלא למטרת איבחון או טיפול רפואי או פסיכולוגי.