משייפי הרצפות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
גוסטב קייבוט  |
| תאריך יצירה |
1875 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
146.5 ס״מ |
| גובה |
102 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
ריאליזם |
| מספר יצירה |
RF 2718 (מוזיאון ד'אורסה) |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסה |
  | |
"משייפי הרצפות" (בצרפתית: Les raboteurs de parquet) הוא ציור שמן מאת האימפרסיוניסט הצרפתי גוסטב קייבוט. הציור, שגודלו 102 על 146.5 סנטימטרים, נמסר על ידי משפחת קייבוט למוזיאון לוקסמבורג בשנת 1894, ולאחר מכן הועבר למוזיאון הלובר בשנת 1929. בשנת 1947 הועבר לגלריה הלאומית ז'ה דה פום, ובשנת 1986 עבר למוזיאון ד'אורסה בפריז, שם הוא מוצג כיום.[1]
הרכב היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייחודו של קייבוט טמון בניסיונו לשלב את הדגש על ציור מדויק, מודלינג ריאליסטי וערכים טונליים מדויקים, כפי שעודדה האקדמיה הצרפתית, עם צבעים חיים, פרספקטיבות נועזות, תחושת אור טבעי וחומרי נושא מודרניים המזוהים עם התנועה האימפרסיוניסטית.[2] הציור, שנוצר בשנת 1875, משקף את התעניינותו המתמשכת של קייבוט בפרספקטיבה ובחיי היומיום. הסצנה מתארת שלושה פועלים הכורעים על הרצפה ומשייפים עץ בדירת מגורים בורגנית, שלפי הערכות היא סטודיו האמן ברחוב מירומניל 77, ברובע השמיני של פריז.[3] חלון בקיר האחורי מאפשר כניסת אור טבעי. הפועלים מופיעים בגופם העירום בחלקו העליון וראשיהם מוטים, דבר המרמז על שיחה ביניהם.[4]
יש הטוענים כי עניינו של קייבוט בגוף הגברי בעירום, בהקשר מודרני, משקף את נטייתו המינית ההומוסקסואלית, אך מגמה זו הייתה חלק מטרנד רחב יותר שלא בהכרח הוגבל לאמנים הומוסקסואלים. השפעה זו ניכרת עוד בציורו של קורבה המתאר שני מתאבקים.[5] "משייפי הרצפות" נחשב לאחד הציורים הראשונים שבהם מוצגת מעמד הפועלים העירוני.[6] הוא מציג את גוף הגבר בעירום באופן מחודש, כאשר במקום גיבורים מן העולם העתיק, מוצגים פועלים מודרניים – חסונים ושריריים – בתנוחות שעלולות להיראות משפילות, אך משדרות עוצמה גברית ועבודה כנה.[5] בציור ניתן להבחין במוטיב של קווים מעוגלים – מנסורת העץ שעל הרצפה, דרך דפוס הברזל בחלון ועד לקימורי גבם וזרועותיהם של הפועלים.[7] חזרתיות זו, בה שלושה פועלים מבצעים היבטים שונים של אותה פעילות תוך שהם מאמצים תנוחות דומות, מזכירה את סגנונו של בן דורו של קייבוט, אדגר דגה.[7]
.jpg)
תערוכה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות ההשקעה הרבה של קייבוט ביצירה, היא נדחתה על ידי הסלון של פריז בשנת 1875. תיאור אנשי מעמד הפועלים בעבודתם, כשהם לבושים חלקית בלבד, זעזע את חברי חבר השופטים, והציור הוגדר כבעל "נושא וולגרי". קייבוט התאכזב מהדחייה, ולכן הציג את הציור בתערוכה השנייה של האימפרסיוניסטים בשנת 1876, יחד עם גרסה נוספת של הנושא משנת 1876 וציורו המוקדם יותר "צעיר ליד החלון".[8]
ביקורות האמנות בפריז נחלקו ביחס לציור. מבקר האמנות אמיל פורשורון העניק לקייבוט שבחים מסויגים וכינה אותו "הפחות גרוע שבתערוכה", תוך שהוא מציין כי האימפרסיוניסטים "מתעללים בפרספקטיבה". הסופר אמיל זולה שיבח את הביצוע הטכני אך ביקר את אופיו הריאליסטי הקפדני של הציור, שלדבריו הפך אותו ל"ציור אנטי-אמנותי, מדויק כזכוכית, ציור בורגני בגלל דיוקו הרב". לואי אנו, לעומתו, לא הסתייג מבחירת הנושא אך מצא פגמים בייצוג הפועלים, בטענה כי "זרועותיהם דקות מדי וחזותיהם צרות מדי".[9]
עם זאת, היו גם קולות שתמכו בקייבוט. המשורר והמבקר אמיל בלמון כינה את דחיית הציור על ידי חבר השופטים "החלטה רעה מאוד", בעוד שמריוס שומלן השווה את קייבוט בחיוב לקודמיו וציין כי הוא "ריאליסט נועז כמו גוסטב קורבה, אך שנון יותר, אלים כמו אדואר מאנה, אך מדויק יותר". פיליפ ברטי אף השווה את קייבוט לאמנים פלורנטינים מוקדמים, וציין כי ציוריו "בעלי קומפוזיציה מקורית אך נמרצים כל כך בקוויהם, עד שהם מזכירים את אמני פירנצה הראשונים".[10][9]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Chaumelin, Marius (8 באפריל 1876). "L'Exposition des Intransigeants". La Gazette des étrangers (בצרפתית). Paris. נבדק ב-2021-12-30.
{{cite news}}: (עזרה) - Herbert, Robert L. (1991). Impressionism: Art, Leisure, and Parisian Society. Yale University Press. pp. 312. ISBN 0300050836.
- Marrinan, Michael (2002). "Caillebotte as Professional Painter: From Studio to the Public Eye". In Broude, Norma (ed.). Gustave Caillebotte and the Fashioning of Identity in Impressionist Paris. Rutgers University Press. ISBN 0813530180.
- ten-Doesschate Chu, Petra (2011). Nineteenth-century European Art (Third ed.). Prentice Hall. p. 402. ISBN 9780205707997.
- Varnedoe, Kirk (2000). Gustave Caillebotte. Connecticut: Yale University Press. p. 55. ISBN 9780300082791.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Notice of the work". musee-orsay.fr. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gustave Caillebotte". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica, Inc. נבדק ב-11 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Marrinan 2002, p. 22. Marrinan also gives an address of 15, rue de Lisbonne (p. 25), which is at the same street corner.
- ^ Giuntini, Parma and Robert Summers. "Caillebotte: The Floor Scrapers – Smarthistory". Khan Academy. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 ten-Doesschate Chu 2011, p. 402.
- ^ "Gustave Caillebotte: The Floor Planers". musee-orsay.fr. 25 במרץ 2009. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Varnedoe 2000, p. 55.
- ^ Marrinan 2002, p. 28.
- ^ 1 2 Varnedoe 2000, p. 186.
- ^ Chaumelin 1876, p. 2, as translated in Varnedoe 2000, p. 185