משחקים נסתרים
 | |
| בימוי |
ג'ון פולסון  |
|---|---|
| הופק בידי |
בארי ג'וזפסון |
| עריכה |
ג'פרי פורד |
| שחקנים ראשיים |
רוברט דה נירו רוברט ג'ון בורק מליסה לאו ג'וש פליטר ברנדן סקסטון ג'יימס מקאפרי דילן בייקר אליזבת שו איימי אירווינג דקוטה פנינג פמקה ינסן David Wellington |
| מוזיקה |
ג'ון אוטמן |
| צילום |
דאריוז וולסקי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
פוקס המאה ה-20, Regency Enterprises |
| חברה מפיצה |
פוקס המאה ה-20, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
7 באפריל 2005 |
| משך הקרנה |
101 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט מתח, סרט בלשי, סרט דרמה |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 hideandseek |
| פרסים |
פרס הקולנוע של MTV להופעה המפחידה (דקוטה פנינג) |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
משחקים נסתרים (באנגלית: Hide and Seek) הוא סרט אמריקאי מסוג מותחן אימה פסיכולוגי בבימויו של ג'ון פולסון משנת 2005, בכיכובם של רוברט דה נירו ודקוטה פנינג. הסרט זכה להצלחה בקופות אך בעיקר לביקורות שליליות.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהוא מוצא את גופת אשתו (איימי אירווינג) באמבטיה במה שנראה כהתאבדות, הפסיכולוג דייוויד קאלוואי (רוברט דה נירו) מחליט לעבור עם בתו בת ה-9 אמילי (דקוטה פנינג) לאסטייט ניו יורק, שם, אמילי יוצרת חבר דמיוני לו היא קוראת "צ'ארלי". החברות בין אמילי לצ'ארלי מתחילה להדאיג את דייוויד לאחר שהוא מוצא את חתול המשפחה מת באמבטיה ואמילי טוענת שצ'ארלי הוא זה שהרג אותו. לדייוויד יש סיוטים על מסיבה בערב השנה החדשה, שלילה לאחריה הוא מצא את אשתו מתה באמבטיה.
כאשר חברת המשפחה, ד"ר קתרין קרסון (פמקה ינסן) מגיעה לבקר, אמילי חושפת בפניה שלה ולצ'ארלי יש רצון משותף לשגע את אביה. דייוויד מכיר את אליזבת' יאנג (אליזבת' שו), אישה מקומית ואת אחייניתה איימי שהיא בת גילה של אמילי. בתקווה ליצור חברות בריאה בינה לבין אמילי, דייוויד קובע פגישה בין השתיים. איימי נרגשת להיות חברה של אמילי, אבל אמילי חותכת את פניה של הבובה של איימי והפגישה נהרסת. אמילי לאחר מכן אומרת לדייוויד שהיא לא צריכה חברים.
דייוויד מזמין את אליזבת' לארוחת ערב שבמהלכה אמילי מפגינה כלפייה עוינות. אליזבת מנסה להשלים עם אמילי לאחר מכן, אבל אמילי מסבירה לאליזבת' שהיא משחקת מחבואים עם צ'ארלי ואליזבת' משתפת פעולה ומחפשת אחרי צ'ארלי בבית. כאשר היא פותחת את הארון, דמות בלתי נראית לצופה יוצאת מתוכו ודוחפת את אליזבת' מחוץ לחלון אל מותה.
דייוויד שואל את אמילי מה קרה ואמילי בתגובה עונה לו שצ'ארלי הרג את אליזבת' והכריח את אמילי לעזור לו להחביא את הגופה. היא מספרת לדייוויד על מקום הגופה ודייוויד מוצא את אליזבת' באמבטיה מלאה בדם (בדומה למוות של אשתו, אליסון). חמוש בסכין, דייוויד יוצא החוצה ופוגש את שכנם, שם הוא משוכנע שהוא צ'ארלי ושורט אותו עם הסכין. השכן מתקשר למשטרה בבהלה.
בחזרה בבית, דייוויד מבין שלמרות שהוא ישב בחדר העבודה שלו רוב הזמן, הארגזים מהמעבר עדיין סגורים ומגלה שיש לו הפרעת זהות דיסוציאטיבית ושצ'ארלי הוא לא דמיוני כלל: צ'ארלי הוא בעצם האישיות השנייה של דייוויד וכאשר צ'ארלי פורץ החוצה, דייוויד מאמין שהוא עצמו בחדר העבודה שלו. לבסוף דייוויד נזכר במסיבת השנה החדשה בה הוא תפס את אליסון בוגדת בו עם אורח אחר וצ'ארלי נוצר כדרך לבטא את הכעס של דייוויד ורצח את אשתו, משהו שדייוויד העדין לא היה מסוגל לעשות. אמילי ידעה כל הזמן על האישיות השנייה של אביה, אבל לא סיפרה לו על כך כי לא ידעה מי מהם רצח את אמה: צ'ארלי או דייוויד, עד שלבסוף היא הבינה בגלל הרצח של אליזבת'.
לאחר שדייוויד מגלה את האמת, צ'ארלי משתלט עליו לגמרי וגורם לו לרצוח את השריף המקומי, שהגיע לאחר שקיבל תלונה על דייוויד משכנו. אמילי מתקשרת לקתרין לעזרה ומצליחה לברוח מצ'ארלי אל עבר מערה שבה היא פגשה את צ'ארלי לראשונה. קתרין מגיעה, לוקחת אקדח מגופתו של השריף ומוצאת את צ'ארלי במערה. צ'ארלי מעמיד פנים שהוא דייוויד ותוקף את קתרין. קתרין מפצירה בדייוויד להילחם באישיות השנייה שלו, אבל צ'ארלי אומר שדייוויד כבר לא קיים. אמילי מופיעה ומתחננת בפני צ'ארלי שיניח לקתרין ובעזרת הסחת הדעת קתרין מצליחה לירות בצ'ארלי והורגת אותו.
זמן מה לאחר מכן אמילי מתכוננת להליכה לבית ספר חדש וחיה חיים חדשים עם קתרין. לבסוף מוצג בפני הצופה ציור של אמילי ובו היא מצוירת עם שני ראשים, דבר הרומז שאמילי בעצמה סובלת מהפרעת זהות דיסוציאטיבית.
סופים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסרט הופקו חמישה סופים בסך הכל:
- הסוף הראשון (הופץ בהקרנות בארצות הברית): אמילי מתכוננת ללכת לבית הספר ומציירת ציור שלה ושל קתרין, דבר הרומז שלאמילי אין הפרעת אישיות דיסוציאטיבית, אך המצלמה לבסוף חוזרת לציור ומתגלה שלאמילי יש שני ראשים ושגם היא סובלת מההפרעה.
- הסוף השני: "ציור שמח": דומה לסוף ששוחרר בגרסה הרשמית, אך בציור לאמילי יש רק ראש אחד, דבר הרומז שאמילי לא סובלת מההפרעה.
- הסוף השלישי: "משחק אחרון": אמילי נראית בתוך חדר שינה וקתרין מתנהגת אליה באהבה בדיוק כמו שאמה התנהגה אליה בסרט. קתרין באה לצאת מהחדר, אבל אמילי מבקשת ממנה להשאיר את הדלת פתוחה, אבל קתרין מסבירה שהדבר לא אפשרי. כשהדלת נסגרת, חלון זכוכית אטום מופיע ונחשף שאמילי מאושפזת בבית חולים לילדים עם הפרעות נפשיות. אמילי קמה מהמיטה ומשחקת מחבואים עם עצמה, לאחר מכן היא מתקרבת למראה ומחייכת למראה ההשתקפות שלה.
- הסוף הרביעי: "הגורל של אמילי" (הופץ בגרסה הבינלאומית): זהה לסוף "המשחק האחרון", רק ללא משחק המחבואים בסוף.
- הסוף החמישי: "החיים עם קתרין": סוף דומה לסוף השלישי (בית החולים הפסיכיאטרי), אך הפעם אמילי לא בבית חולים, אלא בביתה של קתרין. לאחר שקתרין סוגרת את הדלת אמילי קמה מהמיטה ומשחקת מחבואים עם ההשתקפות שלה במראה.
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט דה נירו – ד"ר דייוויד קאלוואי / צ'ארלי
- דקוטה פנינג – אמילי קאלוואי
- פמקה ינסן – ד"ר קתרין קרסון
- אליזבת שו – אליזבת יאנג
- איימי אירווינג – אליסון קאלוואי
- מליסה לאו – לורה השכנה
- רוברט ג'ון בורק – סטיבן, בעלה של לורה
- ג'וש פליטר – ילד קטן (ללא קרדיט)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של משחקים נסתרים
"משחקים נסתרים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"משחקים נסתרים", באתר נטפליקס
"משחקים נסתרים", באתר AllMovie (באנגלית)
"משחקים נסתרים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"משחקים נסתרים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"משחקים נסתרים", באתר Metacritic (באנגלית)- "משחקים נסתרים", באתר אידיבי
"משחקים נסתרים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
