לדלג לתוכן

משה יונגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה יונגמן (יונגמאן)
Moshe Yungman
לידה 4 בינואר 1922
ד' בטבת תרפ"ב
חודורוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 1982 (בגיל 60)
י"ד בטבת תשמ"ג
קרית טבעון‏‎, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 2 ביולי 1947
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש, עברית
סוגה שירה
פרסים והוקרה
  • פרס ראשון לשירה מטעם מרכז ארגון הפליטים, רומא 1946.
  • פרס האקדמיה של הקונגרס היהודי העולמי, פריז 1956.
  • פרס קונגרס התרבות היהודית ומועדון פא"ן, ניו יורק 1965.
  • פרס על-שם יוסף אופאטושו, פריז 1967.
  • פרס על-שם גניה לוי גארפינקל, תל אביב 1973.
  • פרס ראש הממשלה, תל אביב 1974.
  • פרס עיריית חיפה על-שם דוד פינסקי, 1976.
  • פרס עיריית תל אביב על-שם מנדלי מוכר-ספרים, 1982.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה יונגמןיידיש: יונגמאן; 4 בינואר 192230 בדצמבר 1982) היה משורר שכתב ביידיש ובעברית, עסק בתרגום מעברית ליידיש ולהפך ופעל במחצית השנייה של המאה ה-20.

משה יונגמן נולד בעיירה חודורוב שבגליציה (כיום אוקראינה) ליצחק ורחל (לבית לנדמן). היו לו שתי אחיות גדולות, ברטה ולוצי (לוטי). בילדותו למד בחדר. למד בבית ספר תיכון בלמברג (לבוב), אותו סיים בהצטיינות. הוא החל לכתוב שירה בגיל 8. בסוף שנות השלושים, כשהגיעו לעיר סופרים סובייטים שכתבו ביידיש, פגש בדוד הופשטיין, שעודד אותו להמשיך בכתיבת שירה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה יונגמן, שנאלץ להפסיק את לימודיו האוניברסיטאיים בעקבות המלחמה, נמלט לברית המועצות והגיע לרוסטוב.[1]

במהלך מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נפצע קשה בידו ובבטן כשהעיר רוסטוב הופצצה, אושפז בבית חולים שדה ונדד עמו עד לסיביר. לאחר מכן נאסר ועבד במחנות הסגר באזור מכרות כבול עד 1945. הוריו ואחותו הבכורה נספו בשואה בקבר אחים בטרנסניסטריה ביחד עם רוב יהודי בוקובינה.[2] כשהצבא הגרמני נסוג מתחומי ברית המועצות, ברח יונגמן דרך רומניה והונגריה והגיע אל מחנות העקורים באיטליה. ברומא פעל בהנהגת תנועת הנוער "גורדוניה". שם גם פגש את אשתו לעתיד, מרים (לבית סלונימצ'יק). הם נישאו בבית הכנסת ברומא בשנת 1947.[3]

בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעם לארץ ישראל ב-2 ביולי 1947 בעלייה ד' התיישבו מרים ומשה בקריית טבעון לאחר ניסיון להיקלט בקיבוץ חניתה. בתחילה עבד יונגמן כסבל ב"משביר המרכזי" אך לא התמיד בעבודה בשל פציעותיו מהמלחמה. לפיכך החליט להשלים את לימודיו והתקבל ללימודי היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הספיק ללמוד שלושה חודשים לפני שפרצה מלמת השחרור, אז הלימודים נפסקו. במהלך תקופה זו עבד בספרייתו של מרטין בובר. הוא הצליח לרדת בשיירה האחרונה לתל אביב לפני שהחל המצור על ירושלים. יונגמן גויס למלחמה והוצב בראש פינה אך לאחר מספר חודשים שוחרר מפאת מצבו הרפואי. הוא התקבל לעבודה בבנק אנגלו-פלשתינה שם עבד כארכיבר, עד שהוצע לו לשמש מזכיר הסמינר "גורדון" בחיפה עם פתיחתו. במקביל לעבודה זו למד בסמינר אותו סיים בהצטיינות.[4]

לאחר שנתיים עבר לנהל את בית הספר בכפר עופר, ולאחר מכן ברמת ישי, שם שימש כמנהל, מורה ומחנך במסגרת "שירות חלוצי ישראל" (שח"ל) לפי קריאתו של דוד בן-גוריון. לאחר מכן ניהל את בית הספר במגדל העמק. לאחר שש עשרה שנים בהוראה, התמנה כמפקח של משרד החינוך במחוז הצפון. למשה יונגמן הוענק התואר "יקיר בית שאן" על תרומתו להעלאת המורל בקרב מורים ותלמידים במהלך מלחמת ההתשה.[4]

משה יונגמן היה רב־לשוני ודיבר יידיש, אנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית, רוסית ועברית.

חברות ב"יונג ישראל"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יונגמן היה חבר בקבוצת "יונג ישראל" (ישראל הצעירה) אשר קיבצה את המשוררים והסופרים הידיים שעלו לארץ ישראל מהתפוצות.[5] בין חברי הקבוצה היו יוסל בירנשטיין ואברהם סוצקבר. חלק ממפגשי הקבוצה התקיימו בביתו שבטבעון.

משה נפטר ב-30 בדצמבר 1982 מדום לב בביתו בטבעון, כחודש לאחר יציאתו לגמלאות ממשרד החינוך. הוא חזר באותו היום ממפגש הוקרה בבית הספר היסודי "מוצקין" במושב השיתופי מולדת.[6]

למשה ומרים יונגמן נולדו שני ילדים: חיים יצחק (איציק) ושולמית (שולי) אבירן.

אחייניו הם הדיפלומט והשגריר לשעבר שמואל מירום (וסרמן) והאמנית רעיה ורסמן־סיני.

המשורר אברהם סוצקבר כתב את השיר "לזכר משה יונגמן", מתוכו כתב:

אהבתי אותו כפי שהוא אהב את אביו הגליצאי,
שנשא שק לבנות נאנחות על-פני הקארפאטים;
באמת, האמנם נפרדנו שנינו אז?
הוא חי בחיוכיו: בשירים ובפואמות.

מיידיש: ק.א. ברתיני

רשימת פרסים שקיבל יונגמן:[7]

  • פרס ראשון לשירה מטעם מרכז ארגון הפליטים, רומא 1946.
  • פרס האקדמיה של הקונגרס היהודי העולמי, פריז 1956.
  • פרס קונגרס התרבות היהודית ומועדון פא"ן, ניו יורק 1965.
  • פרס על-שם יוסף אופאטושו, פריז 1967.
  • פרס על-שם גניה לוי גארפינקל, תל אביב 1973
  • פרס ראש הממשלה ליצירה ספרותית ביידיש, תל אביב 1974.[8]
  • פרס עיריית חיפה על-שם דוד פינסקי, 1976.
  • פרס עיריית תל אביב על-שם מנדלי מוכר-ספרים, 1983.[9]

קובצי שיריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • על-פי הגדה של פסח, רומא: גורדוניה אין איטליא, 1946.
  • אין הינערפלעט, טארף-לידער (חלום בלהות, שירי כבול), רומא: גורדוניה אין איטליא, 1946.
  • אין שאטן פון מולד: לידער און פאעמען (בצל המולד), פריז: די גאלדענע פאווע, 1954.
  • ווייסע טויערן (שערים לבנים), תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, 1964.
  • שמייכלען פון ארץ הקודש (חיוכים מארץ הקודש), תל אביב: פארלאג "המנורה", תשכ"ט – 1969.
  • רעגן-בויגן צוקאפנס (למראשותיה של קשת-בענן), תל אביב: פארלאג ישראל-בוך, 1973.
  • אין לאנד פון אליהו הנביא (בארצו של אליהו הנביא), תל אביב: ישראל-בוך, 1977.
  • מיין טאטנס פרנסות (פרנסות של אבי), תל אביב: ישראך-בוך הילפספאנד פאר יידיש-שאפונג, 1981.
  • שטערן דערקענען דיך (כוכבים מזהים אותך), תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, תשמ"ה – 1985.
  • שערים לבנים: שירים ופואמות, תרגם מיידיש: המחבר, ערך: ק.א. ברתיני, תל אביב, רשפים, תשמ"ו - 1986.
  • בצל המולד: שירים, ערכה: מרים יונגמן, תל אביב: רשפים, תשמ"ח – 1988.

תרגומיו מיידיש לעברית[10]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ברגנר, הרץ [ביידיש: בערגנער, הערץ], סיפורי ווארשה, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: קצין חינוך ראשי - ענף ההשכלה: משרד הביטחון, תשכ"ו - 1966.
  • פאלאטניק, רוזה, פרוכת הקטיפה: מבחר סיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: המנורה, תשל"ב - 1972.
  • ראם, מנוחה [שם בדוי], סיפור הסיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: מ' ניומן, תשל"ד - 1974.
  • ראוויטש, מלך, ספר המעשיות של חיי, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: החברה האמריקאית ישראלית למו"לות, תשל"ו - 1976.
  • קורלנד, ליב, על שפת הכנרת, מיידיש: משה יונגמן, ירושלים: מ' ניומן, תשל"ז - 1977.
  • וורזאגר [ווארזאגער], שלמה, תשעה סיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: מ' ניומן, תשל"ט - 1979.
  • שלווין [שלעווין], בנימין, סתיו פולני: ועוד 11 סיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: מ' ניומן, 1979.
  • מייזיל, נחמן, דפי זכרונות: הדרך מקיוב לבאבינצי, מיידיש: משה יונגמן, קיבוץ אלונים: בית מייזיל, תש"ם 1980.
  • וינברג [וויינבערג], יוסף, דמעה ותפילה, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ב - 1981.
  • מייזיל, נחמן, דעם זיידנס פערד (דו שפתי), מיידיש: משה יונגמן, קיבוץ אלונים: מוציא לאור לא ידוע, 1981.
  • מייזיל, נחמן, מיין זיידנס פערד (דו שפתי), מיידיש: משה יונגמן, קיבוץ אלונים: מוציא לאור לא ידוע, 1982.
  • ראם, מנוחה [שם בדוי], בצל עץ הערבה: סיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד - 1983.
  • רוס, רבקה, במחיצתו של איציק מאנגר: פגישות ומכתבים עם גדול משוררי שירת היידיש, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: אל"ף, תשמ"ג - 1983.
  • מייזיל, נחמן, אין דער קבוצה שייך אבריק (בקבוצת שייך אבריק) (דו שפתי), מיידיש: משה יונגמן, אלונים: מוציא לאור לא ידוע, תשנ"א - 1991.
  • בורשטיין-פינר, ז’ק. בוקר טוב, ילדים: שירים וסיפורים, מיידיש: משה יונגמן, תל אביב: ישראל-בוך, תשנ”ג - 1993.

סיפורים בודדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סוצקבר, אברהם, "החתונה הראשונה בעיר", מיידיש: משה יונגמן, מאזנים, כרך 1 מס' 2 (טבת תשל"ו/ינואר 1976), עמ' 112–118.
  • בלומה למפל, צבי אייזנמאן, א. קארפינוביץ'

שירים בודדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הופשטיין, דוד, מתוך זיכרון דמי הבאתי, (תרגום מיידיש: משה יונגמן את השירים: מוֹצָאֵנוּ מִסֶּלַע, הֲרֵינִי, לַפְּתִילָה הַחֲדָשָׁה, הַתְחָלָה), תל אביב: רשפים 1984.
  • יוסף קרלר, משה ואלדמאן, יוסף רובינשטיין, רבקה באסמאן, מאיר חרץ

תרגומיו מעברית ליידיש[10]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לובעטקין, צביה, אין אומקום און אויפשטאנד (בימי כליון ומרד), פון עברית - משה יונגמאן, לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ם - 1980.
  • עמוס עוז, עד מוות
  • אברהם שלונסקי, מבחר שירים

סיפורים בודדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יצחק אורפז, אהרן אפלפלד, עמליה כהנא-כרמון, דוד שחר

שירים בודדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דוד אבידן, אנדד אלדן, אהרן אמיר, חיים גורי, אמיר גלבוע, זרבבל גלעד, אורי צבי גרינברג, ע. הלל, חיה ורד, נתן זך, זלדה, ש. זמיר, איתמר יעוז-קסט, מירה מאיר, אהרן מאירוביץ, רבקה מרים, יחיאל מר, יהודה עמיחי, אבא קובנר, עוזר רבין, דליה רביקוביץ, פנחס שדה, ש. שלום, פנחס פרח

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אסופה לזכרו של משה יונגמן, עריכה: נאוה גונן, הוצאת מושב מולדת תשמ"ה – ינואר 1985.
  • "יונגמן, משה" בתוך ארכיון דב סדן, הספרייה הלאומית. בתיק: 14 מכתבים, 5 "שנות טובות" והקדשה עם צאת ספרו: "אין לאנד פון אליהו הנביא: לידער און פאעמעס", תשל"ז; בתיק גם מכתב מד"ר יוסף כצנלסון, ועדת התרבות טבעון וטיוטת דו"ח ההמלצה על יונגמאן לפרס ראש הממשלה לספרות יידיש, תשל"ד.
  • "יונגמן, משה" בתוך ארכיון יוסל בירשטין, הספרייה הלאומית. בתיק: 13 מכתבים טבעון, 1953-1982; 3 מכתבים; יונגמאן מרים, טבעון; 2 מכתבים אליה; מאמר; כתב יד מכונת כתיבה; "ערב משה יונגמן" בית הסופרת"א 1987; עברית (סיפור של י.ה. עליו), ע' 3.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אסופה לזכרו של משה יונגמן, עריכה: נאוה גונן, הוצאת מושב מולדת תשמ"ה – ינואר 1985, עמ' 1.
  2. ^ לוצי וסרמן, דף עד, באתר יד ושם, ‏30.7.99
  3. ^ יוסף יונגמן (עורך), תולדות משפחת יונגמן, הוצאה עצמית, עמ' 96.
  4. ^ 1 2 אסופה לזכרו של משה יונגמן, עמ' 3.
  5. ^ שחר פינסקר, "שלג ישראלי': על קבוצת 'יונג יידיש' במלאת שישים שנה להקמתה", הארץ תרבות וספרות, 19 באוקטובר 2011
  6. ^ אסופה לזכרו של משה יונגמן, עמ' 17.
  7. ^ משה יונגמן, בצל המולדת: שירים, עורכת: מרים יונגמן, תל אביב: הוצאת רשפים, ה'תשמ"ח – 1988, עמ' 77.
  8. ^ ישראל כהן, "ברכה לאחות הצעירה" דברי ברכה שנאמרו בבית שלום עליכם בטקס חלוקת פרס ראש הממשלה ליצירה ספרותית ביידיש, ביום 30 באפריל 1974, מעל במות, 1982, עמ' 300.
  9. ^ פרסי עיריית תל אביב-יפו 2022, תל אביב: מחלקת הטקס, אירועים, הנצחה ומורשת, עמ' 36.
  10. ^ 1 2 משה יונגמן, בצל המולד, עמ' 76.