משה דדש
 | |
| לידה |
1943 (בן 81 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מפלגה |
הליכוד |
  | |
משה דדש (נולד ב-1943) הוא איש עסקים ישראלי המוכר בעיקר מתפקידו ארוך השנים כיושב ראש בית"ר ירושלים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דדש נולד וגדל בשכונת הבוכרים בירושלים[1]. דדש עבד בצעירותו כמקרין סרטים בבתי קולנוע בירושלים ואת ראשית דרכו בעסקים עשה גם כן בתחום בתי הקולנוע כשבשנות השישים שכר לראשונה בית קולנוע בירושלים והיה אחראי על הפעלתו.
בשנת 1971 נקרא על ידי יהושע מצא לנהל את עמותת בית"ר ירושלים. כבר בעונתו הראשונה כמנהל, 1971/1972, סיימה הקבוצה כסגניתה של האלופה מכבי תל אביב. את עונת 1974/1975 סיימה בית"ר במקום ממנו יורדים ליגה, אולם באותה עונה הוחלט להרחיב את הליגה ולהקפיא את הירידה לליגה הארצית, אז הליגה השנייה. דדש ומצא עזבו את בית"ר בתום העונה ולתפקיד היושב ראש מונה אילן רומן. במקביל לכדורגל, החל דדש לנהל בתחילת שנות השבעים גם את קבוצת הכדורסל ששיחקה אז בליגה העליונה. הישגה הבולט היה העפלה לגמר גביע המדינה בכדורסל בעונת 1972/1973 שבו הפסידה למכבי תל אביב. ב-1976 פורקה הקבוצה וכשהוקמה מחדש ב-2012 מונה דדש לנשיא הכבוד והחל לסייע בגיוס נותני חסות[2].
דדש שב לעסקי בתי הקולנוע ובתחילת שנות השמונים רכש את קולנוע אדיסון ושיפץ אותו. עם הופעתן של ספריות הווידאו הלך ואיבד האולם מיוקרתו, ולאחר שנים של התנכלויות מצד האוכלוסייה החרדית בירושלים, החליט דדש ב-1989 למכור את הקולנוע[3]. בנוסף, החזיק דדש לאורך השנים גם בקולנוע עדן ובתי קולנוע נוספים בירושלים ובהם "כפיר" ו"מיטשל" ובסוף שנות השמונים מכר את מרבית החזקותיו למנחם גולן ויורם גלובוס.
בתום עונת 1979/1980 בית"ר ירדה לליגה השנייה ודדש שב לנהל את העמותה. קשריו ההדוקים עם גולן וגלובוס היו למשענת כלכלית עבור הקבוצה בשנים אלו, וזו עלתה למשחקים עם שמות הסרטים שהפיקו השניים על חולצות המשחק. בשנת 1986 מינה יושב ראש סניף הליכוד בירושלים, ראובן ריבלין, את רוני בר-און ליושב ראש במקומו של דדש[4] והאחרון פנה לעסקי הנדל"ן.
בתחילת שנות התשעים, כשבית"ר החלה מידרדרת ברמתה ובהישיגיה ואף ירדה שוב לליגה השנייה, שב דדש לתפקידו כיושב ראש האגודה. בעונתו הראשונה, 1991/1992 השיב דדש את כוכב הקבוצה בעבר, הכדורגלן המצליח אלי אוחנה, ורכש מספר שחקנים נוספים. הקבוצה שבה לליגה הבכירה וכבר בעונה הבאה, 1992/1993 זכתה באליפות המדינה, השנייה בתולדותיה. בעשור זה הייתה בית"ר קבוצה תחרותית שנאבקה על כל התארים עונה אחר עונה, ושבה וזכתה באליפות בעונות 1996/1997 ו-1997/1998. המציג את דדש כעסקן כל יכול בעל קשרים מרובים שאותם הוא מנצל לטובת הקבוצה. דדש אכן נודע כאיש עסקים ממולח רב קשרים, וזכור בין היתר כמי שסגר כמה וכמה עסקאות בלחיצת יד ולעיתים הסתפק בהעלאת תנאי חוזה על דף נייר מזדמן, מפתקים ועד מפיות[5].
בסוף שנות התשעים החל להשקיע בקבוצה איש העסקים קובי בן גור ודדש נשאר דמות בכירה במועדון. בין השניים התעוררו מחלוקות מקצועיות שונות, בין היתר לגבי זהות המאמן[6], ואלו תמו עם העברת הבעלות על הקבוצה לידי איש העסקים גד זאבי ועזיבתו של דדש בשנת 2000. דדש מעולם לא החזיק במועדון כבעלים אלא שימש יושב ראש האגודה בהתנדבות. לכן, כשסיים את תפקידו, דרש מהבעלים החזרים כספיים בסך 2 מיליון דולר על הוצאותיו לאורך השנים למען האגודה ובהן: שימוש בדירתו לצורכי האגודה, עבודת בנותיו כמזכירות האגודה, שימוש בטלפון ובפקס, ציוד משרדי והוצאות נסיעות בארץ ולחו"ל לצורך ארגון תרומות, פגישות עם מאמנים זרים, החתמת שחקנים ועוד[7]. ב-2010 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי בתקופת העברת הבעלות לזאבי לקח דדש כספים מהעמותה שלא כדין ודרש מדדש, מניסים אבולוף ומאהוד פדרמן שהיו מעורבים אף הם בניהול העמותה, להשיב לזאבי 6 מיליון ש"ח[8]. מאז עזב את הקבוצה, מספר פעמים נקשר שמו של דדש לבית"ר כרוכש אפשרי בשל קשיים כלכליים שאליהם נקלעה הקבוצה ובשל חילופי גברי תכופים בעמדת הבעלים לאורך העשור אך הדבר לא הבשיל לכדי מעשה[9][10].
דדש מחזיק בחברת "דדש נכסים והשקעות בע"מ", באמצעותה החזיק במניותיהן של רשתות מזון שונות, הפעיל סניפים כזכיין והיה שותף בבעלות על מועדון "האומן 17".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רון עמיקם, הקיסר האחרון, באתר nrg, 24 בנובמבר 2000
- קותי פונדמינסקי, משה דדש בראיון מיוחד: "לא חוזר לירושלים", באתר mynet ירושלים, 4 באוגוסט 2015
- יקיר ירושלים לשנת 2023 באתר עיריית ירושלים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רונית מזרחי ומירב שלום, בגובה העיניים עם משה דדש, באתר nrg, 13 בפברואר 2009
- ^ אור שקדי, משה דדש: "רוצים להתחיל בליגה הראשונה", באתר וואלה, 18 במרץ 2012
- ^ אולם הקולנוע-תיאטרון "אדיסון", אתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- ^ מוטי בסוק, דרכו של רוני בר-און למשרד האוצר, באתר TheMarker, 1 ביולי 2007
- ^ אהרל'ה ויסברג, מר בית"ר ירושלים כועס, באתר ישראל היום, 3 במאי 2013
- ^ משה דדש נגד בן גור: ההחלטה להדיח את אלי לא חוקית הוא נשאר, באתר וואלה, 20 במרץ 2000
- ^ משה גוזגל, קבוצת זאבי: "דדש סחטן שפוגע בבית"ר", באתר ynet, 20 באוגוסט 2001
- ^ בית המשפט המחוזי קבע: דדש, אבולוף ופדרמן ישלמו 6 מיליון ש"ח לגד זאבי, באתר nrg, 30 בדצמבר 2010
- ^ דוד בן שימול ושלמה חסיד, משה דדש עשוי לרכוש את בית"ר, באתר ynet, 13 באוגוסט 2001
- ^ יניב טוכמן ואלי ברדנשטיין, משה דדש מתכנן אפשרות לקאמבק: יש הרבה מחשבות, הכל פתוח, באתר nrg, 1 ביוני 2009