משאל העם במצרים (1956)
משאל העם במצרים הוא משאל עם כפול שנערך במצרים ב-23 ביוני 1956. שני הנושאים היו קבלת חוקה חדשה וכן מועמדותו של גמאל עבד אל נאצר לתפקיד הנשיאות. נאצר היה המועמד היחיד. על פי הנתונים הרשמיים, שניהם התקבלו בכמעט 100% הסכמה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני ההצבעה, נאצר ביסס את השלטונו במצרים. מצד אחד הדיח את נשיא מצרים מוחמד נגיב שהיה ממובילי מהפכת הקצינים החופשיים. מצד שני פתח במבצע מסיבי נגד האחים המוסלמים מתנגדי המשטר. כוחות אופוזיציה אחרים ניצבו בעבר על ידי עצרת השחרור, התנועה הפוליטית הרשמית של המדינה, שהוקמה על ידי מועצת הפיקוד המהפכנית, לאחר ביטול המפלגות הפוליטיות ב-1953. מטרתה של עצרת השחרור הייתה להשיג תמיכה המונית ברחבי המדינה במועצת הפיקוד המהפכנית (אנ'), אשר ב-1956 אורגנה מחדש למפלגת "האיחוד הלאומי" (אנ'). העיתונות גם תמכה במשאלי העם. מפלגת האיחוד הלאומי בחרה בוועדה חוקתית שתכתוב את החוקה החדשה, אם כי חבריה נבחרו על ידי נאצר עצמו. תורם עיקרי נוסף ללגיטימציה הגוברת של נאצר הייתה הכריזמה האישית שלו.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי נתוני ממשלה, שככל הנראה היו פיקטיביים, משאלי העם זכו לתמיכה גורפת על ידי ציבור הבוחרים. עם זאת, מלכתחילה התעוררות ספקות משמעותיים לגבי הגינותו ושקיפותו של משאל העם. בעיתונות העברית אף נכתב בלעג שנאצר "נבחר" עוד בטרם התקיימו הבחירות[1]. זאת משום שבזמן המשאל נאצר כבר היה בשלטון. הוא הנחיל סביבה פוליטית נוקשה ביותר, בה דוכאו קולות האופוזיציה, ונעדרה כל תחרות פוליטית אמיתית. בנוסף, לא התקיימה עיתונאות חופשית ולממשלה הייתה שליטה מוחלטת בתקשורת. ואכן, מועמדתו של נאצר לנשיאות והצעת החוקה החדשה התקבלו לכאורה כמעט פה אחד. נאצר היה המועמד היחיד, והתמודד מטעם מפלגת השלטון החדשה, "האיחוד הלאומי". הוא השתמש בהצלחה בהצבעה כדי לקדם את עצמו כ"מגן הדמוקרטיה", אך בפועל ההצבעה נוצלה באופן סמכותני כדי לקדש את שלטונו.
| הצבעה | מצביעים | % |
|---|---|---|
| בעד | 5,499,555 | 99.9% |
| נגד | 5,267 | 0.1% |
| סך הכל | 5,504,822 | 100% |
החוקה הציעה מספר שינויים משמעותיים. היא ביטלה את המלוכה והקימה את מצרים כרפובליקה נשיאותית, כחלק מהאומה הערבית[2], והכתירה את נאצר כנשיא. היא גם התוותה מערכת פוליטית חדשה במשטר חד-מפלגתי. כאשר האיחוד הסוציאליסטי הערבי בראשות נאצר הפך להיות הארגון הפוליטי החוקי היחיד. החוקה העניקה לנאצר סמכויות נרחבות, כולל היכולת למנות ולפטר פקידי ממשל ולפזר את הפרלמנט בהתאם לראות עיניו. בנוסף, חוקת 1956 נועדה לטפל בנושאים חברתיים וכלכליים. היא קראה לרפורמת קרקעות, במטרה לחלק מחדש קרקעות לאיכרים ולהפחית את כוחה של האליטה המסורתית בעלת הקרקעות. היא גם הציגה צעדים לקידום צדק חברתי, כגון שכר מינימום, שיפור בזכויות העובדים והלאמה של תעשיות מפתח[3]. החוקה נשארה בתוקף עד מותו של נאצר ב-1970, אם כי בוצעו בה תיקונים שלאחר מכן במהלך כהונתו.
| הצבעה | מצביעים | % |
|---|---|---|
| בעד | 5,488,255 | 99.82% |
| נגד | 10,016 | 0.18% |
| סך הכל | 5,498,271 | 100% |
ב-1971 אושרה חוקה מצרית חדשה (אנ'), שהחליפה את זו מ-1956, והוחלפה גם היא בשנת 2014.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ר. מוצרי, עבדול נאצר נבחר לנשיא, עיתון "הארץ", 19 ביוני 1956
- ^ ל. לביא, חוקות מצרים הקודמות: מאוריינטציה אירופית לאוריינטציה אסלאמית, ממרי, 4 בדצמבר 2012
- ^ זמן קצר לאחר מכן הלאים נאצר את "חברת תעלת סואץ", במה שהביא לפרוץ משבר סיני ולפרוץ מלחמת סיני