מריה לסקרינה
לידה |
1206? ניקיאה, טורקיה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
24 ביוני 1270 (בגיל 64 בערך) אסטרגום, הונגריה | ||||
מדינה | האימפריה של ניקאה, ממלכת הונגריה | ||||
מקום קבורה | אסטרגום | ||||
בן או בת זוג | בלה הרביעי, מלך הונגריה (1218–?) | ||||
| |||||
מריה לסקרינה (בהונגרית: Laszkarisz Mária magyar királyné; באנגלית: Maria Laskarina; בקירוב 1206 – 16 ביולי או 24 ביוני 1270) הייתה רעייתו של בלה הרביעי, מלך הונגריה. היא הייתה ממוצא יווני בתם של תיאודורוס הראשון לסקריס ושל אנה קומננה אנג'לינה (Anna Komnena Angelina).[1]
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריה הייתה אחותה הצעירה של אירינֶה לסקרינה, רעייתו הקיסרית הראשונה של יוחנן השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. תיאודורוס התחתן עם הבת המבוגרת יותר בשנת 1212. תיאודורוס התאלמן באותה שנה והמשיך לנישואים עם פיליפה מארמניה ואחר כך עם מארי דה קורטנאי.[1]
כבת הצעירה יותר, נישואיה של מריה לא נועדו להוסיף בעל פוטנציאלי כיורש לכס המלכות. במקום זאת בנישואיה השיגה ברית עם ממלכת הונגריה.
בשנת 1218 נישאה מריה לנסיך בלה מהונגריה,[1] והמירה את דתה לקתולית מיוונית אורתודוקסית. החתן והכלה היו בערך בני שתים עשרה. בעלה בלה היה בנם הבכור של אנדראש השני, מלך הונגריה ושל גרטרוד ממראניה.[2]
אנדראש השני מת ב-26 באוקטובר 1235. נסיך הכתר ירש אותו כשבלה הרביעי המלך ומריה הפכה למלכה. בלה שלט שלושים וחמש שנים ומת ב-3 במאי 1270. מריה שרדה אותו כחודשיים. על פי ספר הרישומים של Somogyvár מהמאה ה-15, היא מתה ב-23 ביולי 1270 ונקברה בכנסיית המסדר הפרנציסקני באסטרגום.
במהלך פלישת המונגולים להונגריה, מריה וילדיה נשלחו על ידי בלה למצודת קליס, בספליט, יחד עם אצילות הונגריות רבות אחרות שהתאלמנו בשל הפלישה המונגולית.[3] היא תמכה בבעלה נגד בנם אישטוואן במהלך מלחמות האזרחים של 1260.
ילדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למריה ובלה הרביעית, מלך מהונגריה נולדו עשרה ילדים:
- סנט קונגונדה של הונגריה (5 במרץ 1224 - 24 ביולי 1292), הידועה גם בשם קינגה. היא הייתה נשואה למלך פולין בולסלאוס החמישי,[4] לאחר מותו הפכה לנזירה ונכנסה למנזר; היא הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1999.
- מרגיט מהונגריה (בערך 1225 - 20 באפריל 1242).[4] הייתה מאורסת לאביר הצרפתי ויליאם מסנט אומר.[5]
- אנה מהונגריה (1226 לערך – לאחר 1270). נשואה לרוסטיסלב מסלבוניה, דוכס צ'רניגוב.[4]
- קתרין מהונגריה (1229–1242 לערך). היא מתה בזמן שנמלטה עם משפחתה בעקבות קרב מוהי.
- אליזבת מהונגריה (בערך 1236 - 24 באוקטובר 1271). נישאה להיינריך השלושה עשר, דוכס בוואריה.[4]
- קונסטנץ מהונגריה (1237 לערך – לאחר 1252). נישאה לליאו הראשון מהליץ' (גליציה).[4]
- יולנדה המבורכת מהונגריה (בערך 1238–1298) נישאה לבולסלאוס מפולין הגדולה,[4] מאוחר יותר הפכה לנזירה ונכנסה למנזר, הוכרזה כמועמדת לקדושה.
- אישטוואן החמישי, מלך הונגריה לימים (דצמבר 1239 - 6 באוגוסט 1272).[4]
- מרגיט הקדושה מהונגריה (27 בינואר 1242 - 18 בינואר 1271) [4] נקראת על שם אחותה גדולהה שמתה. הפכה לקדושה על ידי הכנסייה הקתולית בשנת 1943. על שמה נקרא האי מרגיט בבודפשט.
- בלה, דוכס סלבוניה, קרואטיה ודלמטיה (1243–1269 לערך). נישא לקוניגונדה מברנדנבורג,[4] בתו של אוטו השלישי, מרגריב ברנדנבורג. אלמנתו נישאה לוולרן הרביעי מלימבורג .
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Angold, Michael (2011). "The Latin Empire of Constantinople, 1204–1261: Marriage Strategies". Identities and Allegiances in the Eastern Mediterranean after 1204. Farnham: Ashgate Publishing Limited. pp. 47–68. ISBN 9781409410980.
- Engel, Pál (2001). The Realm of St. Stephen: A History of Medieval Hungary, 895-1526. London & New York: I.B.Tauris. ISBN 9781850439776.
- Klaniczay, Gábor (2002). Holy Rulers and Blessed Princesses: Dynastic Cults in Medieval Central Europe. תורגם ע"י Palmai, Eva. Cambridge University Press.
- Moravcsik, Gyula (1970). Byzantium and the Magyars. Budapest: Akadémiai Kiadó.
- Ostrogorsky, George (1956). History of the Byzantine State. Oxford: Basil Blackwell.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Marek, Miroslav. "Euweb/Arpad Genealogy". Genealogy.EU.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Angold 2011, p. 52.
- ^ Klaniczay 2002, p. 438.
- ^ "'Spurred on by the Fear of Death': Refugees and Displaced Populations during the Mongol Invasion of Hungary » de Re Militari".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Klaniczay 2002, p. 439.
- ^ Bon, Antoine (1969). La Morée franque. Recherches historiques, topographiques et archéologiques sur la principauté d'Achaïe, 707