לדלג לתוכן

מרטיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרטיניזם הוא מסדר אחוותי נלווה לבנייה החופשית. המסדר נוטה לאזוטריות כמסורת מאגית, מרטיניזם היה במקור שייך למערכת דרגות גבוהות יותר, נוסד על ידי מרטינז דה פסקוואלי, בסביבות שנת 1740 בצרפת התפצל ופותח בשתי צורות שונות על ידי תלמידיו לואי קלוד דה סנט-מרטין וז'אן-בפטיסט וילרמוס[1], אוחד בחזרה בשנת 1886 על ידי אוגוסט שאבו וג'רארד אנקוסזה (פאפוס)[2][3][4] ופועל בכל רחבי העולם.

המרטיניזם הוא כיוון בבנייה החופשית המיסטית, שמשנתה מתארת את נפילתו של האדם מהאלוהי (רוחני) לחומר, כמו גם את דרך חזרתו לאלוהות באמצעות התחדשות, או הארה רוחנית, שהושגה באמצעות תפילה מהלב[5][6][7]. בין השנים 1909–1916 בסנט פטרסבורג יצא המגזין "איזיס"[8][9], שהפך במרוצת השנים לבית הוצאה לאור רשמי של מרטיניסטים ברוסית, שתרגם, בין השאר, את ספרי פאפוס.

מרטינזיזם: הבנייה החופשית סנט-מרטין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזבח מרטיניסט, של המסדר העתיק הריבוני האוטונומי של מרטיניסטים במלון מטרופול[10]

ניתן לחלק את המרטיניזם לשלוש צורות קיומו, כמסורות שבאמצעותן עברו בסדר כרונולוגי[11]:

  1. מסדר האבירים - הבונים החופשיים של היקום ("Ordre des Chevaliers-Macons Elus-Cohen de L'Univers") היא מערכת אזוטרית ותיאורגית של הדרגות הגבוהות של הבונים החופשיים, שנוצרה על ידי, המיסטיקן, המקובל והתאורטיקן מרטינז דה פסקוולי, המנטור של סנט-מרטין. הדרך המקורית והבלעדית היחידה לתהליך ההשתלבות.
  2. הנוסח הסקוטי ("Rite écossais rectifié"), או אבירי העיר הקדושה (ציון) ("Chevaliers Bienfaisants de la Cite-Sainte"), גרסה מתוקנת[12], בה התוכן הפילוסופי מבוסס על מנהגיהם של הרוזנקריצריים[13] הקיימים עד היום, בשתי צורות שונות רגולריות ולשכות נשים.
  3. מרטיניזם מסורת מיסטית המתמקדת במדיטציה רוחנית פנימית ואלכימיה של התת מודע. סנט-מרטין הציע מסלול שונה מרעיונות בני דורו על מרטיניזם, "נתיב הלב" השקט המוביל להשתלבות מחודשת. מורשתו של סנט-מרטין הוסבה למסדר המרטיניסטי המאוחד בשנת 1886 על ידי אוגוסט שאבו וג'רארד אנקוסזה (פאפוס).

מרטינז דה פסקוואלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל ממסדר הנבחרים

מרטינז דה פסקוואלי, נולד בשנת 1727 בגרנובל, ונפטר בשנת 1774 בסן דומינגו, עסק בענייני חברה. מגיל 28, מרטינז דה פסקוולי דמות פעילה בבונים החופשיים בצרפת. בשנת 1765 הוא הקים את מסדר האבירים הבונים החופשיים, שפעל בצרפת.

פעילות המסדר כללה שלוש דרגות[14], שהיו מקבילות לדרגות הסמליות של הבונים החופשיים, אך הדרגה השלישית הייתה קסומה לחלוטין: בה למדו גירוש שדים נגד עין הרע הן ברחבי העולם והן עבור האדם היחיד. דרגה זו הקרובה ביותר לדרגת האביר של מסדר צלב הוורד בה נלמדת תיאורגיה שבאמצעותה ניתן לתקשר עם עולמות הרוח שמחוץ לעולם הפיזי ויציאה חוץ גופית.

לואי קלוד דה סנט-מרטין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי קלוד דה סנט-מרטין, "הפילוסוף הלא נודע"

לואי קלוד דה סנט-מרטין נולד בשנת 1743 בצרפת, בעיר אמבואז, ונפטר בשנת 1803, עבד כעורך דין, לאחר ששירת בצבא בבורדו.

חניכתו של סנט-מרטין התרחשה בשנת 1768, והקריירה שלו במסדר נמשכה לפחות שש שנים. ואז הוסמך לדרגה הגבוהה ביותר של המסדר ואף היה מזכירו של פסקוולי בשנת 1770.

סנט-מרטין הרגיש סטייה הולכת וגוברת מהטקסים התיאורגיים, מתוך אמונה כי מסלול זה נטול רגש מכדי להשיג את המטרה הרצויה. הוא נבהל יותר מההתבוננות הפנימית, אותה כינה "דרך הלב"[15]. בנוסף, סנט-מרטין קיבל השראה מכתביו של ג'ייקוב בוהם.

סנט-מרטין תיאר את הפילוסופיה שלו במספר ספרים, אותם כתב תחת שם בדוי "הפילוסוף הלא נודע". ביניהם:

  • אודות שגיאות ואמת (Des erreurs et de la vérité, 1786)
  • איש התשוקה (L'Homme de désir, 1790)
  • איש חדש (Le Nouvel Homme, 1792)
  • תנין, או המלחמה בין הטוב לרע (Le crocodile, ou la guerra du Bien et du Mal, 1799)
  • האדם, טבעו ושירותו האמיתי
  • אפוריזמות מקסימה
  • מדריך לאיש הרוחני (Le Ministère de l'homme-esprit, 1802)
  • עשר תפילות
  • הספר אדום
  • מכתבים תיאוסופיים
  • הטבלה הטבעית של מערכת היחסים בין האל, האדם והיקום, 1782

יש מחלוקת האם סנט-מרטין קשור בהקמת המסדר המרטיניסטי. רוברט אמבליין, מרטיניסט ומחבר ספרים על מרטיניזם של המאה ה-20, טען תחילה כי סנט-מרטין היה האבא הרעיוני, אולם לאחר מספר שנים התפכח מהמושג. אחרים טוענים כי סנט-מרטין היה מעורב במסדרם הקיים של הפילוסופים הלא נודעים[3][16]. עם זאת, האמירה שאף על פי שלסנט-מרטין אכן היו חסידים, הם קיבלו ממנו ידע ללא כל ארגון רשמי. המסדר המרטיניסטי עצמו לא היה שב לפעילות ללא מאמציהם של פאפוס ושאבו.

וילרמוז והטקס הסקוטי המתוקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן-בפטיסט וילרמוז נולד בשנת 1730 בליון, שם גם נפטר בשנת 1824. הוא התקבל לבונים החופשיים, בגיל עשרים. בשנת 1767 הוסמך וילרמוז לנשיא לשכה, ובסופו של דבר הגיע לתואר הגבוה ביותר של המסדר[17].

מודאג לגבי המחלוקות במסדר שהתרחשו לאחר מותו של פסקוולי, ב-1778 וילרמוז גיבש את הרעיון של דרגות נוספות עבור הלשכות של המחוז של אוברן, המכילות את הפילוסופיה של המסדר כולל שיטות כמוסות של כשפים, המייצגות את הדרגות של האבירים הטמפלרים[18][19].

הסדר של דרגות אלה הוא כדלקמן[20]:

  1. תלמיד (חניך)
  2. עמית (חבר)
  3. מאסטר
  4. אדון סקוטי
  5. אביר
  6. אביר הוורד
  7. אביר מתוודה
  8. אביר נשגב[20][21]
פיניקס - סמל הטקס הסקוטי המתוקן

המהפכה הצרפתית הגבילה באופן משמעותי את פעילותם של הבונים החופשיים בצרפת, אך לא השפיעה על פעילות אחיהם בשווייץ. כשלוחות פזורות בכל רחבי העולם: בשווייץ, ארצות הברית, צרפת. שתי לשכות גדולות של ווייט ולסלי דרינג נמצאות באנגליה, בגרמניה, בלגיה, ספרד, פורטוגל, ברזיל ואיטליה[22] עבור ארתור ווייט, הטקס הסקוטי המתוקן היה המסורת הסודית של המערב שעבורו הגיע למרטיניזם ממסדר השחר המוזהב[2].

מרטיניזם מודרני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חותם המסדר המרטיניסטי

חסידיו של סנט-מרטין, שנקראו S ::: I :::, ועבדו במערכת בנייה חופשיות של סנט-מרטין, הפיצו את תורתו של הפילוסוף הלא נודע בצרפת, גרמניה, דנמרק ואפילו רוסיה. בשנת 1881 נודע לרופא הצרפתי ג'רארד אנקוסאזה (לימים בשם פאפוס) על תורת סנט-מרטין, ממנו קיבל חניכה בשנת 1882 לבנייה החופשית סנט-מרטין[23].

בשנים 1884–1887 הקים פאפוס ביחד עם פייר אוגוסט שאבו, וז'וזפן פלדאן את המסדר המיסטי המאוחד[24][25]. הקמת המסדר הגיעה לאחר אחד מפגישותיו של פאפוס עם שאבו, כאשר נודע כי לשניהם כי יש רצף של שני מסדרים שונים המגיעים מסנט-מרטין ואיחדם לאחד[26]. המסדר המרטיניסטי, של פאפוס, היה בנוי מלשכות, תחת הלשכה הגדולה בכל מדינה. כל הלשכות הגדולות היו כפופות למועצה העליונה הריבונית של המסדר המרטיניסטי. הלשכות עבדו בארבע דרגות[3][27]:

  1. חניך
  2. חבר
  3. לא נודע נעלה (S ::: I :::סופרייר אינקונו)
  4. הלא נודע העליון (S ::: I ::: I :::סופריין אינקונו)[3][27]

במערכת דרגות זו, שני התארים הראשונים מספקים למועמד את הרעיונות המרטיניסטים, ואילו השלישית מעבירה ככל הנראה את החניכה הישירה שהעביר סנט-מרטין למקוריים. לרוב, מרטיניסטים מאמינים שכדי להיות אח אותנטי, אדם צריך להיות מסוגל להראות את שרשרת הירושה של החניכה, החל מסנט-מרטין עצמו. עם זאת, על פי ההיסטוריון המרטיניסט מייק רסטיבו, "מידת האותנטיות של החניכה המרטיניסטית אינה תלויה בשאלה אם התקבל המרזניסט בירושה של מרטיניסטים אחרים, מכיוון ששרשת החניכה האישית מלואי-קלוד דה סנט-מרטין קיימת בצורה קדושה. הסמכה, שהיא שיאו של העברת מיומנות בצו החניך"[3][23].

לגבי טקסי החניכה עצמו: ההתמצאות מיסטיות במרטיניזם מודגשת מהעובדה שכל הלשכות נפתחות על ידי קריאה על הפנטגרמטון כי הוא שם הוי"ה השם האלוהי שבמרכזו מתווספת האות העברית "שין" כמו בפסוק שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד[28].

למרות המבנה הארגוני במרטיניזם, הטקסים עצמם דומים לדרגות הסמליות של הבונים החופשיים, אך לטקסים יש תוכן דרמטי אזוטרי וכישופי יותר[29]. הטקסים מכילים אלמנטים מהפילוסופיה של מרטינז דה פסקוואלי, הם מכילים אזכורים לקבלה, יחד עם התוכן העיקרי המורכב מתורתו של סנט-מרטין. בנקודות מפתח בטקסים, המועמד צפוי להגיב מיוזמתו[30]. בו או בה מעודדים כל העת את הרצון להרהר בסמליות המיוצגת במהלך הטקס. הטקסים מכילים לעיתים קרובות אלמנטים של הפתעה כדי להעצים את המוממנטום[31].

מרטיניזם במאה העשרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטיניסטים: פאפוס משמאל, פיליפ במרכז, סדיר מימין

בשנת 1905, הקיסר ניקולאס השני הזמין את פאפוס ומורו, המאסטר פיליפ ניזייר, לצארסקואה סלו כדי לקבל מהם עצות בנוגע לבעיות פוליטיקת הפנים שנגרמה על ידי המהפכה הרוסית של 1905[32]. פאפוס ביקר באימפריה הרוסית שלוש פעמים: בשנים 1901, 1905, 1906. מטרת הביקור הייתה הרצאות על קסמים ותורת הנסתר וחיזוק המסדר המרטיניסטי באימפריה הרוסית. הוא גם ייעץ למשפחת המלוכה כרופא[33]. על פי מספר עדויות, הקיסר ניקולאי אלכסנדרוביץ' עצמו קודש למרטיניזם על ידי פאפוס[34][35][36][9].

בשנת 1909, בפטרסבורג, טרויאנובסקי מייסד את המגזין "איזיס", בו הוא מפרסם ספרים ומאמרים, מתורגמים לרוסית מאת פאפוס. מגזין זה היה בהמשך בית ההוצאה הרשמי של מרטיניסטים רוסים[8][9], והיה הגוף העיקרי לתרגומם של ספרים על אוקולטיזם ואסטרולוגיה ברוסיה הקדם-מהפכנית[37][38].

מלחמת העולם השנייה הייתה הרת אסון עבור המסדר באירופה כמו הראשונה. המשטר הנאצי דיכא את כל האגודות הסודיות ומרטיניסטים רבים מתו במחנות ריכוז. המרטיניסטים באירופה והלשכה הגדולה האמריקנית שלו קיימים עד היום. המרטיניזם פועל כיום כמעט בכל מדינה חופשית בעולם בהגנת הלשכה הגדולה. המרטיניזם עדיין צומח בפופולריות, ועם כניסתו של האינטרנט צצו ברחבי העולם מסדרים חדשים רבים וקבוצות מקוונות המביעות עניין במרטיניזם.

המסדר המרטיניסטי (L'Ordre Martiniste) שאוחד על ידי פאפוס בשנת 1887 ממשיך וצומח ברחבי העולם עם קבוצות ברחבי אירופה, אפריקה, ארצות הברית והמזרח התיכון, המרטיניזם פועל גם בישראל.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטיניזם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Encyclopaedia Britannica (edição 1911) vol. XXIV. Pág. 29. Visitado em 2011-02-26
  2. ^ 1 2 Борис Леман, «Сен-Мартен, Неизвестный Философ как ученик Дома Мартинеса де Паскуалиса»; Р. А. Гилберт, «А. Э. Уэйт Французский Мистик и история современного Мартинизма», ISBN 5-94698-048-3
  3. ^ 1 2 3 4 5 "Manifestations of the Martinist Order, Milko Bogaard". אורכב מ-המקור ב-2012-01-01. נבדק ב-2011-12-20.
  4. ^ Baader, Franz von Ensignement secrets de Martinez de Pasqually
  5. ^ Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8
  6. ^ Артур Эдвард Уэйт, Энциклопедия Масонства, ISBN 5-9511-0005-4
  7. ^ Antoine Faivre, Encyclopædia Universalis, t. 15.
  8. ^ 1 2 4. Записка по I отделению особого отдела об ордене мартинистов - Тайная история масонства, www.e-reading.life
  9. ^ 1 2 3 Книга: Масоны в России - от Петра I до наших дней, www.e-reading.life
  10. ^ "«Возникновение и развитие мартинизма», доктор исторических наук, профессор С. П. Карпачёв". אורכב מ-המקור ב-2013-10-17. נבדק ב-2013-10-17.
  11. ^ Энциклопедия Тайных Обществ, Джон Майкл Грир, ISBN 978-5-386-01758-3 страница 328
  12. ^ Baylot, Jean, Histoire du R.E.R. en France au XXe siècle, PARIS, 1976, Éditions Villard de Honnecourt.
  13. ^ Jean Ursin, Création et histoire du rite écossais rectifié, Éditions Dervy.
  14. ^ Энциклопедия Тайных Обществ, Джон Майкл Грир, ISBN 978-5-386-01758-3, страница 378
  15. ^ WAITE, Arthur Edward. A New Encyclopedia of Freemasonry, Volume II (em inglês). Nova York: [s.n.], 1921. p. 157 e 158. ISBN 978-1-60206-643-4. Página visitada em 20 de Março de 2011
  16. ^ Gnostique.Net - The French Gnostic Tradition, www.gnostique.net
  17. ^ Jean-Pierre Bayard, Symbolisme maçonnique traditionnel, 245—248, EDIMAF, 1981 (ISBN 2-903846-19-7)
  18. ^ Jean-Marc Vivenza, Les élus coëns et le Régime Écossais Rectifié : de l’influence de la doctrine de Martinès de Pasqually sur Jean-Baptiste Willermoz, Le Mercure Dauphinois, 2010.
  19. ^ Jean Ursin, Création et histoire du rite écossais rectifié, Éditions Dervy.
  20. ^ 1 2 Энциклопедия Тайных Обществ, Джон Майкл Грир, ISBN 978-5-386-01758-3, страница 345—346
  21. ^ Gnostique.Net - The French Gnostic Tradition, www.gnostique.net
  22. ^ Archives of Great Priory of America, CBCS
  23. ^ 1 2 Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8, Серж Кайе, Египетское Масонство Устава Мемфиса-Мицраима, перевод с французского ISBN 978-5-98882-146-5, страница 180, страница 182
  24. ^ Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8, Серж Кайе, Египетское Масонство Устава Мемфиса-Мицраима, перевод с французского ISBN 978-5-98882-146-5, страница 183
  25. ^ «Мартинизм и Каббалистический Орден Розы†Креста», — Жан-Луи де Биаси
  26. ^ Revue Actualité de l’Histoire Hors-série 37 -Janv.février 2010 p.11
  27. ^ 1 2 Энциклопедия Тайных Обществ, Джон Майкл Грир, ISBN 978-5-386-01758-3, страница 330
  28. ^ Byzant Symbols - The Pentagram as Pentagrammaton, www.byzant.com
  29. ^ Энциклопедия Тайных Обществ, Джон Майкл Грир, ISBN 978-5-386-01758-3, страница 329
  30. ^ "Culbertson, C, Martinism — A System of Philosophic Thought?". אורכב מ-המקור ב-2016-04-18. נבדק ב-2011-12-20.
  31. ^ Джон Майкл Грир, «Энциклопедия Тайных Обществ», ISBN 978-5-386-01758-3, страницы 328—329
  32. ^ Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8, Серж Кайе, Египетское Масонство Устава Мемфиса-Мицраима, перевод с французского ISBN 978-5-98882-146-5, страница 20
  33. ^ Биографический очерк написан Михаилом Первухиным в Риме, в сентябре 1923 года. Источник статьи — Латвийская Национальная Электронная Библиотека
  34. ^ Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8, Серж Кайе, Египетское Масонство Устава Мемфиса-Мицраима, перевод с французского ISBN 978-5-98882-146-5, страницы 177—206
  35. ^ Брошюра Кружка русских масонов в Лондоне (1928)
  36. ^ Кандауров, Леонтий Дмитриевич|Кандауров Л. Д. Записка по истории российского масонства, 1731—1936 Российский центр хранения историко-документальных коллекций ф.730, оп.1, д.173
  37. ^ Serge Caillet. La Franc-Maḉonnerie Egyptienne de Memphis-Misraḯm. — ISBN 2-84454-215-8, Серж Кайе, Египетское Масонство Устава Мемфиса-Мицраима, перевод с французского ISBN 978-5-98882-146-5, страница 211
  38. ^ Baal-Hiram, Орден Мартинистов после Папюса — Сар Игнатий, Teurgia.Org (ב־)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרטיניזם&oldid=36920917"