מרד מונמות'
 | ||||||||||||||||||
| תאריכים | מאי 1685 – יולי 1685 (כ־62 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דרום-מערב אנגליה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 51°06′58″N 2°55′34″W / 51.116°N 2.926°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון המלך | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מרד מונמות' (באנגלית: Monmouth Rebellion) של 1685, הידוע גם כמרד הקלשון (Pitchfork Rebellion), היה ניסיון להדיח את ג'יימס השני, שהוכתר למלך אנגליה לאחר מות אחיו הבכור צ'ארלס השני ב-6 בפברואר 1685. ג'יימס השני לא היה פופולרי כיוון שהיה קתולי, ורבים התנגדו למלך "אפיפיורי". ג'יימס סקוט, הדוכס הראשון ממונמות', היה בנו הלא חוקי של צ'ארלס השני, טען להיותו יורש העצר לכתר וניסה להדיח את ג'יימס השני.
המרד הסתיים בתבוסת כוחותיו של מונמות' בקרב סדג'מור, שנערך ב-6 ביולי 1685. מונמות' הוצא להורג בעוון בגידה ב-15 ביולי, ורבים מתומכיו הוצאו להורג ב"אסיזים העקובים מדם" של השופט ג'פריז.
דוכס מונמות'
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונמות' היה בנו הלא-חוקי של צ'ארלס השני. באותה תקופה נפוצו שמועות שצ'ארלס נשא לאישה את אמו של מונמות', לוסי וולטר, אך מעולם לא הוצגו לכך הוכחות וצ'ארלס טען בתוקף שהייתה לו אישה אחת והיא קתרינה, נסיכת פורטוגל.
מונמות' היה פרוטסטנטי. אביו מינה אותו למפקד העליון של הצבא הבריטי ב-1672 ולקפטן-גנרל ב-1678. הוא פיקד על הבריגדה האנגלית בצבא הצרפתי במהלך מלחמת הולנד–אנגליה השלישית, וזכה בה למספר הצלחות. המוניטין הצבאי והפרוטסטנטיות שלו הפכו אותו לדמות פופולרית באנגליה. על רקע המזימה האפיפיורית נעשה ב-1681 ניסיון בפרלמנט להעביר חוק שידיח את ג'יימס הדוכס מיורק (אחיו של צ'ארלס ולימים ג'יימס השני) מסדר הירושה לכתר הבריטי ויעביר את התואר למונמות', אך צ'ארלס גבר על יריביו ופיזר את הפרלמנט בפעם האחרונה. לאחר שמזימת בית ריי נכשלה בניסיון להתנקש בצ'ארלס ובג'יימס ביחד, החליט מונמות' לצאת לגלות בארצות השפלה, וכשהגיע להאג החל לקבץ סביבו תומכים.
מונמות' חי חיי נוחות בארצות השפלה כל עוד צ'ארלס השני שלט באנגליה, וקיווה לעלות לשלטון באופן שקט. עלייתו למלוכה של ג'יימס השני קטעה את התקוות הללו. הנסיך ויליאם מאוראנז', למרות היותו פרוטסטנטי, היה מחויב לג'יימס באמצעות מספר אמנות, ולא היה יכול לארח בארצו את היריב לכתר.
ליים רג'יס עד סדג'מור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 1685 הפליג מונמות' לדרום-מערב אנגליה, שהיה אזור בעל נטייה פרוטסטנטית חזקה, עם שלוש ספינות קטנות, ארבעה תותחי שדה קלים ו-1,500 רובי מוסקט. הוא נחת על החוף עם 82 תומכים, כולל לורד גריי מוורק, וב-11 ביוני קיבץ סביבו 300 אנשים בעיירה ליים רג'יס שבדורסט. המלך ג'יימס קיבל כבר התראה על התקרבותו של מונמות', לאחר ששני קציני מכס מליים הגיעו ללונדון ב-13 ביולי לאחר שרכבו לאורך 322 קילומטרים.
מונמות' החליט לצעוד צפונה לכיוון סאמרסט במקום ללונדון, וב-14 ביוני נלחם במיליציית דורסט שבברידג'פורט, וגרם לרבים מבין אנשיה לנטוש ולערוק לצבא שלו, וב-15 ביוני נערך קרב נוסף באקסמינסטר. המתגייסים החדשים הצטרפו לקבוצה הלא מאורגנת, שמנתה קרוב ל-6,000 חיילים שהיו בעיקר נונקונפורמיסטים, אומנים ועובדי חוות עם כלי חווה כגון קלשון. אחד מהתומכים המפורסמים הללו היה דניאל דפו הצעיר.
מונמות' הכריז על עצמו כמלך והוכתר בצ'ארד שבסאמרסט, והוכתר גם בטאונטון ב-20 ביוני 1685, כשהוא מאלץ את תושבי העיירה באיומי חרב לצפות באירוע מחוץ לפונדק מקומי. דבר זה נעשה בניסיון לגייס תמיכה נוספת מהאצולה הכפרית. לאחר מכן הוא המשיך צפונה דרך שפטון מאלט, אליה הגיע ב-23 ביוני. במקביל הצליח הצי המלכותי ללכוד את ספינותיו של מונמות', ובכך סיכל את האפשרות שהוא יימלט בחזרה לאירופה.
ב-24 ביוני חנה צבאו של מונמות' בפנספורד, ויום לאחר מכן הגיע לקנישאם תוך כוונה לתקוף את העיר בריסטול, שבאותה תקופה הייתה העיר החשובה והמאוכלסת ביותר במדינה לאחר לונדון, אך העיר כבר הייתה מוגנת על ידי הנרי סומרסט וחלק ממיליציית גלוסטר. באזור התרחשו מספר עימותים נקודתיים ללא הכרעה מול כוחותיו של רוזן פברשאם. לאחר מכן המשיך מונמות לכיוון באת', שנשלטה על ידי כוחות מלוכניים, וחנה ליד פיליפס נורטון (כיום נורטון סנט פיליפ), שם הותקפו ב-27 ביוני על ידי כוחותיו של פברשאם. לאחר מכן הוא המשיך במשך הלילה לפרום, בדרכו לוורמינסטר.
מונמות' היה זקוק לתמיכה בדמות מרד בסקוטלנד בהנהגתו של ארצ'יבלד קמפבל, הרוזן התשיעי מארגייל, שהיה גורם להחלשת התמיכה במלך ולהתשת הצבא שלו. ארגייל הגיע לקמפבלטאון ב-20 במאי ובמשך ימים אחדים גייס צבא קטן של תומכים, אך לא היה יכול להחזיק אותם ביחד בזמן שצעדו לכיוון גלאזגו. הרוזן ואחדים מבני בריתו הנותרים נשבו ב-19 ביוני ליד הכפר איניס פיונהיין שברנפרושייר, ונלקחו לאדינבורו שבה הוצאו להורג ב-30 ביוני. גם המרידות הצפויות בצ'שייר ובמזרח אנגליה לא יצאו לפועל. המוראל בקרב כוחותיו של מונמות' החל להתדרדר לאחר שהחדשות על אירועי סקוטלנד הגיעו אל הצבא שחנה בפרום ב-28 ביוני.
המורדים הגיעו עד טרואברידג', אך הכוחות המלוכניים חסמו את הנתיב כך שמונמות' נאלץ לסגת לכיוון סאמרסט דרך שפטון מאלט, והגיע לוולס ב-1 ביולי. החיילים גרמו לנזקים לקיר הקדמי של קתדרלת ולס, תלשו עופרת מהגג על מנת להכין קליעים, שברו חלונות, ריסקו את האורגן והריהוט, ולמשך תקופה קצרה שיכנו את סוסיהם בספינה הראשית.
בסופו של דבר נדחק מונמות' עד למישורי סומרסט לוולס, היכן שאלפרד הגדול מצא מקלט במלחמותיו עם הויקינגים, כותר בברידג'ווטר ב-3 ביולי, והורה לחייליו לבצר את העיירה.
מונמות' הובס סופית על ידי פברשאם וסגנו ג'ון צ'רצ'יל ב-6 ביולי, בקרב סדג'מור. מונמות' הוביל את חייליו הלא מיומנים והלא מצוידים דרך ברידג'ווטר בשעות הלילה המוקדמות, על מנת לתקוף בחסות החשיכה את הצבא המלכותי. הם הודרכו על ידי ריצ'רד גודפיר, משרתו של חוואי מקומי, לאורך דרך בריסטול הישנה לכיוון באודריפ. הם פנו דרומה לאורך ברדני ליין ומארש ליין, והגיעו לאזור אדמות בור פתוחות עם תעלות ניקוז עמוקות ומסוכנות.
כוחותיו של מונמות' התעכבו בזמן שחצו את אזורי הניקוז, והראשון שחצה אותם הבהיל את אחד מהסיירים הקדמיים של המלוכנים. אחד החיילים פלט כדור מרובה המוסקט שלו, וגרם לאחד הפרשים לדהור לכיוון כוחותיו של פברשאם ולהזהיר אותם. לורד גריי מוורק הוביל את הפרשים המורדים קדימה, והם נאבקו ברגימנט הפרשים המלכותי שהזעיק את שאר הכוחות המלוכניים. האימון העדיף של הצבא הסדיר וסוסיו היו יתרון מכריע בקרב, ועד מהרה אוגפו המורדים.
לאחר המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונמות' ברח משדה הקרב ונלכד בחפיר ב-8 ביולי. לאחר מכן הרשיע אותו הפרלמנט באמצעות Act of Attainder (הכרזה על אדם כפושע ללא משפט). למרות תחנוניו לרחמים, וטענתו על המרת דת לקתוליות, הוא הוצא להורג בעריפת ראש ב-15 ביולי 1685 בגבעת מצודת לונדון. נטען גם כי נדרשו מספר מהלומות גרזן על מנת לערוף את ראשו, אך המקורות השונים חלוקים בנושא והטענות הן בין חמש לשמונה מכות. הדוכסות של מונמות' ובאקלו הוחרמה על ידי המלך, אך התואר של דוכס מונמות' הוחזר מאוחר יותר כדוכס באקלו.
"האסיזים העקובים מדם" הם סדרת משפטים בניהולו של השופט ג'פריז, שהחלו בווינצ'סטר ב-25 באוגוסט וסיימו את המרד באופן סופי. במשפטים היו חמישה שופטים: סר ויליאם מונטגיו (הלורד הברון הראשי של האוצר), סר רוברט רייט, סר פרנסיס וייטנס (שופט בבית המשפט העליון של המלך), סר קרסוול לווינץ (שופט בבית משפט בסגנון המשפט המקובל) וסר הנרי פולקספן, בראשותו של השופט ג'ורג' ג'פריז.
למעלה מ-1,000 מורדים המתינו בכלא למשפטם. המשפט המפורסם הראשון היה זה של אצילה מבוגרת בשם דיים אליס לייל. חבר המושבעים הרשיע אותה בחוסר רצון, וכיוון שהחוק לא הבחין בין בוגדים לבין מי שסייע להם, היא נדונה למוות באמצעות שרפה. גזר דין זה הומר לעריפת ראש, שבוצע בכיכר השוק של וינצ'סטר ב-2 בספטמבר.
לאחר שסיים את פעולתו בווינצ'סטר עבר בית המשפט דרך מערב המדינה לכיוון סולסברי, דורצ'סטר וטאונטון, ולבסוף הגיע לוולס ב-23 בספטמבר. למעלה מ-1,400 אסירים טופלו על ידי בית המשפט, ואף על פי שרובם נדונו למוות רק כ-300 נתלו או נתלו, נגררו ובותרו. האסיזי של טאונטון נערך באולם הגדול של טירת טאונטון, המשמשת כיום כמשכן מוזיאון מחוז סומרסט. מתוך למעלה מ-500 אסירים שהובאו בפני בית המשפט ב-18 וב-19 בספטמבר 144 ניתלו ושרידיהם הוצגו ברחבי המחוז על מנת להבטיח שהאזרחים יבינו את גורלו של מי שיעז להתמרד כנגד המלך.
בין 800 ל-850 אנשים הוגלו לאיי הודו המערבית, בהם שימשו ככוח עבודה זול. נאשמים אחרים נכלאו בהמתנה למשפט נוסף, אך רבים לא חיו מספיק זמן ונכנעו לטיפוס הבהרות שהיה נפוץ בתנאים הלא סניטריים ששררו בבתי הכלא של אנגליה באותה תקופה.
ג'פריז חזר ללונדון לאחר האסיזים, על מנת לדווח למלך ג'יימס שגמל לו על שירותיו באמצעות מינויו ללורד צ'נסלור. ג'יימס השני ניצל את היתרון שהקנה לו דיכוי המרד על מנת לאחד את כוחותיו. הוא דרש מהפרלמנט לדחות את חוקי המבחן (Test Act, סדרת חוקים שהפלו לרעה קתולים ונונקונפורמיסטים) ואת חוק הביאס קורפוס, ניצל את כוחו הרב למנות קתולים למשרות בכירות, וחיזק את עוצמתו של הצבא הסדיר. הפרלמנט התנגד לכל אחד מהצעדים הללו, וב-20 בנובמבר 1685 פיזר אותו ג'יימס. ב-1688, עם לידתו של ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט שהבטיח המשך שליטה קתולית, הודח ג'יימס השני במסגרת המהפכה המהוללת, שבין השאר הייתה יוזמה של הממסד הפרוטסטנטי.
המרד בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכה קלארק מאת ארתור קונאן דויל
- קפטן בלאד מאת רפאל סבטיני
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרד מונמות' באתר The Open Door
- מרד מונמות' באתר מרכז משאבי שדות הקרב של הממלכה המאוחדת
- קרב סדג'מור ומערכת מרד מונמות' באתר מרכז משאבי שדות הקרב של הממלכה המאוחדת
- מרד מונמות' באתר Historic UK
- מרד מונמות' באתר סומרסט טיימליין
