מרגרט קורטנאי-לטימר

מרגרט קורטנאי-לטימר
Marjorie Courtenay-Latimer

לידה	24 בפברואר 1907 איסט לונדון, דרום אפריקה
פטירה	17 במאי 2004 (בגיל 97) איסט לונדון, דרום אפריקה
שם לידה	Marjorie Eileen Doris Courtenay-Latimer
ענף מדעי	ידיעת הטבע
מוסדות	East London Museum
פרסים והוקרה	תואר אקדמי לשם כבוד

מרגרט קורטנאי-לטימר (באנגלית: Marjorie Courtenay-Latimer;‏ 24 בפברואר 1907 – 17 במאי 2004) הייתה פקידת מוזיאון דרום אפריקאית, שבשנת 1938 הביאה לידיעת העולם את קיומו של הקוילקנת, דג שעד אז נחשב כנכחד לפני 65 מיליון שנה.

ב-1938 ספינת דיג דרום אפריקאית לכדה דג חי כזה והוא הגיע למוזיאון. לטימר הזעיקה למוזיאון את גל"ב סמית ביולוג מומחה שהעיד כי נדהם וכי "לא הייתי מופתע יותר אילו ראיתי דינוזאור מתהלך ברחוב". על שמה של לטימר קרא סמית לסוג לטימריה (Latimeeria). דגים אלו, יחד עם דגי הריאות קרובים יותר לבעלי ארבע רגליים (הכוללים דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים) מאשר לרוב סוגי הדגים.

ביוגרפיה

קורטנאי-לטימר נולדה באיסט לונדון, דרום אפריקה. היא הייתה בתו של מנהל תחנה של רכבות דרום אפריקה. היא נולדה חודשיים לפני הזמן והייתה חולה לאורך ילדותה וכמעט מתה בהזדמנות אחת בגלל דיפתריה. אף על פי שבריריותה, מגיל צעיר הייתה חוקרת טבע נלהבת ונהנתה מפעילויות במרחבים. כשביקרה את סבתה על החוף, היא הוקסמה מהמגדלור באי הציפורים. בגיל אחת עשרה היא נשבעה שתהפוך למומחית לציפורים.

אחר הלימודים, היא הוכשרה להיות אחות בקינג ויליאמז טאון, אבל רגע לפני שסיימה את הכשרתה, היא קיבלה התראה על משרה שנפתחה לאחרונה במוזיאון איסט לונדון . אף על פי שמעולם לא קיבלה הכשרה רשמית כלשהי, היא הרשימה את המראיינים שלה בידע הנרחב שלה על מדעי הטבע בדרום אפריקה והתקבלה לעבודה בגיל 24 באוגוסט 1931.

היא מעולם לא נישאה עקב "אהבת חייה" שמתה בשנות העשרים לחייה.

קורטני-לטימר בילתה את שארית הקריירה שלה במוזיאון. היא פרשה לחווה בציציקמה , שם כתבה ספר על פרחים ולאחר מכן חזרה לאיסט לונדון.

גילוי הקוילקנת

מרגרט קורטנאי-לטימר ופוחלץ הדג לטימריה

היא עבדה במרץ באיסוף סלעים, נוצות, צדפים וכדומה עבור המוזיאון שלה, והתעניינה במיוחד לראות דגימות יוצאי דופן המוכרות לדייגים. ב-22 בדצמבר 1938 היא קיבלה שיחת טלפון שדג כזה הובא. היא הלכה לרציפים כדי לבדוק את התפיסה של קפטן הנדריק גוזן (Captain Hendrik Goosen). "הסרתי את שכבות הרפש כדי לחשוף את הדג הכי יפה שראיתי אי פעם", אמרה. "אורכו היה 150 ס"מ, כחול סתום בהיר עם כתמים חלשים של כתמים לבנבנים; היה לו ברק סגוני כסוף-כחול-ירוק כולו. הוא היה מכוסה בקשקשים קשים, והיו לו ארבעה סנפירים דמויי גפיים. וזנב גור מוזר."

היא סחבה את הדג במונית למוזיאון שלה וניסתה למצוא אותו בספריה ללא הצלחה. קורטני-לטימר הייתה להוטה לשמר את הדג, ומכיוון שלא היו מתקנים במוזיאון, היא לקחה אותו לחדר המתים, שסירב לסייע לה. היא ניסתה ליצור קשר עם ג'יי ל.ב. סמית', חבר שלימד באוניברסיטת רודוס, כדי לעזור לה לזהות אותו, אבל הוא לא היה. בלית ברירה קורטנאי-לטימר שלחה את הדג לפחלוץ.

כשסמית' הגיע לבסוף ב-16 בפברואר 1939, הוא זיהה מיד את הדג כקוילקנת. "לא היה צל של ספק", אמר. "זה יכול היה להיות אחד מאותם יצורים מלפני 200 מיליון שנה שחזרו לחיים". סמית היה נותן לו את השם המדעי Latimeria chalumnae על שם לטימה ונהר Chalumna , שם הוא נמצא. עברו עוד ארבע עשרה שנים עד שנמצא דג נוסף מאותו מין.

ראו גם

• נשים במדע
• מאובן חי
• טיקטאליק
• מאובן מעבר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרגרט קורטנאי-לטימר בוויקישיתוף