מרגרט הארווד

מרגרט הארווד
לידה	19 במרץ 1885; ליטלטון, ארצות הברית
פטירה	6 בפברואר 1979 (בגיל 93); בוסטון, ארצות הברית
מקום קבורה	ליטלטון
מקום לימודים	מכללת רדקליף; אוניברסיטת קליפורניה ;
מוסדות	Maria Mitchell Observatory
פרסים והוקרה	תואר אקדמי לשם כבוד; פרס אנני ג'אמפ קאנון (1962) ;

מרגרט הארווד (באנגלית: Margaret Harwood; 19 במרץ 1885 – 6 בפברואר 1979)^[1] הייתה אסטרונומית אמריקאית, זוכת פרס אנני ג'אמפ קאנון לאסטרונומיה. המנהלת הראשונה של מצפה הכוכבים מריה מיטשל (אנ'), והייתה האישה הראשונה שעמדה בראש מצפה כוכבים.^[2] בנוסף, הייתה האישה הראשונה שזכתה בדוקטורט של כבוד מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה.^[3] האסטרואיד "7040 הארווד" קרוי על שמה.

קורות חיים

הארווד נולדה ב-1885 בליטלטון שבמסצ'וסטס, ארצות הברית לאמילי אוגוסטה גרין הארווד, והרברט ג'ון הארווד.^[4]

הארווד סיימה תואר ראשון באסטרונומיה במכללת רדקליף בשנת 1907, ובשנת 1916 סיימה תואר שני באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, גם הוא באסטרונומיה. לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון היא עבדה כאחת מ-"מחשבות הרווארד"^[4]^[5] ובשנת 1912 הייתה הזוכה הראשונה במענק בשווי $1,000 של איגוד "מריה מיטשל". כחלק ממענק מחקר זה, עברה הארווד לננטקט שבמסצ'וסטס בכדי לעבוד במצפה הכוכבים של האגודה. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1916, מונתה הארווד למנהלת המצפה, ונשארה בתפקיד זה למשך ארבעים ואחת שנים.^[2]^[4]^[6]

בין השנים 1912–1916, כאשר עבדה הארווד במצפה כחלק מאותו מענק שנתי בו זכתה ארבע פעמים ברצף, שנותיה היו מחולקות לחצי: בחצי הראשון של השנה, היא עבדה במצפה הכוכבים של מכללת הרווארד, ובחצי השני במצפה "מריה מיטשל".^[2]

לאחר פרישתה הרשמית בשנת 1957, חזרה הארווד לעבוד בשנית במצפה הכוכבים של מכללת הרווארד למשך 20 שנים נוספות^[7], עד לפטירתה ב-1979. הארווד קבורה בבית הקברות ווסטלאון שבליטלטון.^[6]

קריירה

במהלך שנותיה במצפה הכוכבים "מריה מיטשל" חקרה הארווד בעיקר כוכבים משתנים, כאשר תחום התמחותה העיקרי היה פוטומטריה.^[4]^[3]

במהלך תקופה זו במשך ששת החודשים בהם לא עבדה הארווד במצפה "מריה מיטשל", ובמהלך השנים 1907–1912, עבדה הארווד בנוסף לעבודתה כעוזרת לאדוארד פיקרינג במכללת הרווארד, וגם כמורה למדעים במספר בתי ספר ברחבי העיר.^[2]

בשנת 1917 גילתה הארווד את האסטרואיד "886 וושינגטוניה", כארבעה ימים לפני שהתגלה באופן רשמי על ידי ג'ורג' פטרס. פטרס הוכר כמגלה האסטרואיד מכיוון שבאותה התקופה, לא היה נחשב זה לנאות שתגלית שכזו תיוחס לאישה.^[7]^[6]^[8] חרף חוסר ההכרה, החליטה הארווד לשלוח את תמונות ממצאיה לפטרס כדי שיוכל לכלול אותן בפרסום מחקרו.^[9]

בתקופתה כמנהלת מצפה הכוכבים בננטקט נהגה הארווד לקיים "ימים פתוחים" בהם יכלו מבקרים לבוא למצפה ולצפות בכוכבים, ואף ללמוד כיצד להשתמש בסקסטנט ואיך לנווט בעזרת הכוכבים.^[10]

מעבר לעבודתה במצפה הכוכבים בננטקט, שירתה הארווד כיועצת לאיגוד האסטרונומיה האמריקאי בין השנים 1927 - 1930.^[11] בנוסף, השתתפה באגודות מדעיות רבות ביניהן האגודה האמריקאית לקידום המדע ובאגודה האסטרונומית המלכותית^[4]^[5] והייתה לאישה הראשונה שהורשתה להיכנס למצפה הר וילסון, שהיה באותה התקופה מצפה הכוכבים הגדול ביותר בעולם.^[3] במהלך מלחמת העולם השנייה, לימדה הארווד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בבקרים, ובערבים לימדה חיילים בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית ניווט. בנוסף, לקחה חלק במועצת בתי הספר של ננטקט בין השנים 1936 - 1940, ובין השנים 1925 - 1927 הייתה חברה בחבר הנאמנים של בית חולים בננטקט. בין השנים 1918–1922 התנדבה לעבוד שירות בצלב האדום.^[6]

פרסים והוקרה

בשנת 1960, כאשר גילה צוות חוקרים מקליפורניה את האסטרואיד 7040, הוחלט לקרוא לו “7040 Harwood” כאות הוקרה לפועלה של מרגרט הארווד.^[7]^[12] אחת הסיבות שהביאו לכך שהוחלט לקרוא לאסטרואיד 7041 “7041 Nantucket” היא שהארווד רצתה לקרוא כך לאסטרואיד 886, לו הייתה מקבלת את ההזדמנות לעשות זאת.^[7]^[8] בשנת 1962 זכתה הארווד בפרס אנני ג'אמפ קאנון לאסטרונומיה.^[13] הארווד קיבלה מדליה מקולג' רדקליף על הישגיה^[5].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרגרט הארווד בוויקישיתוף

מרגרט הארווד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Dava Sobel, The glass universe : how the ladies of the Harvard Observatory took the measure of the stars, New York, New York, 2016, עמ' 288, ISBN 978-0-670-01695-2
^ ¹ ² ³ ⁴ Margaret Harwood - Scientist of the Day, Linda Hall Library, ‏2020-03-19 (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² ³ Nantucket’s Daring Daughters: A Brief Look at Margaret Harwood, Nantucket Chronicle
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Elizabeth H. Oakes, Encyclopedia of world scientists, Rev. ed, New York: Facts on File, 2007, עמ' 309–310, ISBN 978-1-4381-1882-6
^ ¹ ² ³ Notable women in the physical sciences : a biographical dictionary, Westport, Conn.: Greenwood Press, 1997, עמ' 176, ISBN 0-313-29303-1
^ ¹ ² ³ ⁴ Thomas Clark, Littleton astronomer Margaret Harwood remembered for achievements, Wicked Local (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² ³ ⁴ Lutz D. Schmadel, Dictionary of minor planet names, 5th rev. & enl. ed, Berlin: Springer, 2003, עמ' 80, 572, ISBN 978-3-540-29925-7
^ ¹ ² Blaine P. Freidl, Familiar Places Go to Outer Spaces, The Washington Post, ‏5 ביוני 1980
^ Paul Murdin, Rock legends : the asteroids and their discoverers, Switzerland, 2016, עמ' 84–85, ISBN 978-3-319-31836-3
^ Jane Lancaster, Making time : Lillian Moller Gilbreth--a life beyond "Cheaper by the dozen", Boston: Northeastern University Press, 2004, עמ' 187, ISBN 1-55553-612-3
^ Meetings of the AAS: 1927-1932 | Historical Astronomy Division, אתר איגוד האסטרונומיה האמריקאי – מחלקת האסטרונומיה ההיסטורית
^ (7040) Harwood, IAU Minor Planet Center
^ Annie Jump Cannon Award in Astronomy, American Astronomical Society

[1] Dava Sobel, The glass universe : how the ladies of the Harvard Observatory took the measure of the stars, New York, New York, 2016, עמ' 288, ISBN 978-0-670-01695-2

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ Margaret Harwood - Scientist of the Day, Linda Hall Library, ‏2020-03-19 (באנגלית אמריקאית)

[:1-3] ¹ ² ³ Nantucket’s Daring Daughters: A Brief Look at Margaret Harwood, Nantucket Chronicle

[:2-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Elizabeth H. Oakes, Encyclopedia of world scientists, Rev. ed, New York: Facts on File, 2007, עמ' 309–310, ISBN 978-1-4381-1882-6

[:3-5] ¹ ² ³ Notable women in the physical sciences : a biographical dictionary, Westport, Conn.: Greenwood Press, 1997, עמ' 176, ISBN 0-313-29303-1

[:4-6] ¹ ² ³ ⁴ Thomas Clark, Littleton astronomer Margaret Harwood remembered for achievements, Wicked Local (באנגלית אמריקאית)

[:5-7] ¹ ² ³ ⁴ Lutz D. Schmadel, Dictionary of minor planet names, 5th rev. & enl. ed, Berlin: Springer, 2003, עמ' 80, 572, ISBN 978-3-540-29925-7

[:6-8] ¹ ² Blaine P. Freidl, Familiar Places Go to Outer Spaces, The Washington Post, ‏5 ביוני 1980

[9] Paul Murdin, Rock legends : the asteroids and their discoverers, Switzerland, 2016, עמ' 84–85, ISBN 978-3-319-31836-3

[10] Jane Lancaster, Making time : Lillian Moller Gilbreth--a life beyond "Cheaper by the dozen", Boston: Northeastern University Press, 2004, עמ' 187, ISBN 1-55553-612-3

[11] Meetings of the AAS: 1927-1932 | Historical Astronomy Division, אתר איגוד האסטרונומיה האמריקאי – מחלקת האסטרונומיה ההיסטורית

[12] (7040) Harwood, IAU Minor Planet Center

[13] Annie Jump Cannon Award in Astronomy, American Astronomical Society

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]