מרגרטה זומר

מרגרטה זומר
Margarete Sommer

לוחית זיכרון למרגרטה זומר על קיר ביתה
לידה	21 ביולי 1893 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	30 ביוני 1965 (בגיל 71) ברלין המערבית, אזורי הכיבוש בגרמניה
מקום קבורה	cemetery of St.-Matthias-Gemeinde (Berlin-Tempelhof)
מדינה	גרמניה, הרייך הגרמני
מקצוע	עובדת סוציאלית, לוחמת מחתרת, דוצנטית
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה	צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1953) חסידת אומות העולם (5 במאי 2003) Pro Ecclesia et Pontifice
קישורים חיצוניים
יד ושם	מרגרטה זומר

מרגרטה זומר (בגרמנית: Margarete Sommer; 1893, ברלין – 1965, ברלין), הייתה עובדת סוציאלית, פעילה קתולית, מתנגדת הנאצים וחסידת אומות העולם מגרמניה.

קורות חיים

זומר נולדה בשכונת אוברשנוויידה בברלין. היא למדה כלכלה באוניברסיטת ברלין ובשנת 1924 קיבלה תואר דוקטור. בכך הייתה מהנשים הראשונות בתקופתה שקיבלו תואר זה. נושא עבודתה היה "רווחה סוציאלית של פושעים כלואים - מחקר קרימינולוגי וסוציו-אקונומי" (Die Strafgefangenenfürsorge, eine kriminalistisch-sozioökonomische Untersuchung).

משנת 1926 עד 1934 הייתה זומר מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית בבית פסטלוצי-פרבל . היא סרבה לכלול את האידאולוגיה הנאצית בתוכנית הלימודים שלה, וכתוצאה מכך פוטרה. לאחר פיטוריה עבדה זומר במספר ארגוני רווחה קתוליים שסייעו לגרמנים שלא נחשבו בני "הגזע הארי" להגר מגרמניה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה

מ-1939 עבדה זומר בארגון רווחה קתולי בברלין, שנוסד באוגוסט 1938 ביוזמתו של הבישוף קונרד פון פרייזינג , ממתנגדי הנאציזם. באוקטובר 1941, לאחר מעצרו של ראש הארגון, ברנהרד ליכטנברג, החלה זומר לנהל את פעולות הארגון. רוב האנשים להם סייעה היו נוצרים "לא ארים", אך ביניהם היו גם יהודים שסיועה הציל אותם מפני גירוש למחנות ההשמדה במזרח אירופה. בסיוע שותפים נוצרים ארגנה זומר מקומות מחבוא ליהודים, בהם ביתה-שלה, ששכן בקליינמאכנוב , לא רחוק מברלין.

בנוסף לכך השתמשה זומר בקשריה האישיים כדי לחקור ולתעד את "הפתרון הסופי" ואת תוכניותיהם של פקידי הרייך השלישי לבטל את כל הנישואין המעורבים, תוכניות שמימושן היה מאפשר גירוש יהודים רבים נוספים אל מותם. היא הפצירה רבות במנהיגי הכנסייה הקתולית של גרמניה לתמוך בזכויות האדם, ולהגביר את ההתנגדות הקתולית לגרמניה הנאצית .

אחרי המלחמה

לאחר המלחמה היה אזור מגוריה של זומר במזרח ברלין, קרוב לגבול עם מערב ברלין. היא סייעה לשכנים שעמדו בפני גירוש לסיביר וכן לרבים שביקשו לברוח למערב ברלין. בשנת 1949 החלה זומר לפעול בשורות ארגון שהוקדש לשיתוף פעולה יהודי-נוצרי. בשנת 1950 נאלצה היא-עצמה לברוח למערב ברלין ושם המשיכה בעבודה בבישופות של ברלין בסיוע לניצולי המשטר הנאצי. בשנת 1952 החלה לעבוד במשרד לענייני פליטים.

הכרה והנצחה

• בשנת 1946 קיבלה זומר את אות הכבוד הכנסייתי "Pro Ecclesia et Pontifice" (למען הכנסייה והאפיפיור) .
• בשנת 1953 קיבלה זומר את אות מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
• בשנת 2003 הכיר יד ושם בזומר כחסידת אומות העולם.
• על שמה קרויים רחוב בברלין וכיכר בקליינמאכוב.

ראו גם

• גרטרוד לוקנר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרגרטה זומר בוויקישיתוף

• על מרגרטה זומר, באתר יד ושם (באנגלית)