מקראי קודש (מלבי"ם)

מקראי קודש

מידע כללי
מאת	רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המלבי"ם)
נושא	פירוש על הנ"ך
הוצאה
תאריך הוצאה	ה'תקצ"ט - ה'תרל"ט

מקראי קודש הוא שם פירושו של רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם) על הנ"ך, הפירוש יצא לאור בין השנים ה'תקצ"ט (1839) – ה'תרל"ט (1879). במהלך השנים יצא הפירוש במהדורות רבות ונחשב לפירוש יסודי וחשוב בין מפרשי התנ"ך בכל הדורות. חלקים מכתב היד מצויים באוסף כתבי היד שבספרייה הלאומית בירושלים.

הרקע לכתיבת הפירוש

בתקופה זו החלה להתפשט ברחבי אירופה תנועת ההשכלה, אשר כחלק ממנה החלו ללמוד את התנ"ך בצורה יותר ביקורתית ולנתח אותו בצורה ספרותית. המלבי"ם אשר נלחם בהשכלה וברפורמה שם לו למטרה להראות שהתנ"ך נכתב בצורה אלוקית וכל מילה ומילה נצרכת ולא מופיעה רק ל"קישוט". בהקדמתו לספר יהושע מדגיש המלבי"ם כי התנ"ך אינו ספר היסטוריה ואין ללמוד אותו ככזה.

הפירוש

המלבי"ם כתב את פירושו על כמעט כל הנ"ך למעט איכה וקהלת (בשנת ה'תשס"ט הוציא מכון עוז והדר פירוש על קהלת וטען שהוא מיוחס למלבי"ם, אך לאחר זמן התברר שהוא למעשה פירוש של אחד המשכיילם בשם יונה ברד"ח).

"מקראי קודש" הוא השם הכולל לפירוש הנ"ך אך למרבית הספרים נתן המלבי"ם שמות ייחודיים:

• נחלת יהושע – על ספר יהושע.
• שפוט השופטים – על ספר שופטים.
• דבר שמואל – על ספר שמואל.
• לב מלכים – על ספר מלכים.
• חזון ישעיה – על ספר ישעיהו.  
• תוכחת ירמיה – על ספר ירמיהו.  
• מראה יחזקאל – על ספר יחזקאל.
• גיא חזון – על ספרי תרי עשר.
• תפילות דוד – על ספר תהילים.  
• מוסר חכמה – על ספר משלי.
• קשת ומגן – על ספר איוב.
• שירי הנפש – על שיר השירים.
• פירוש על אסתר – ללא שם ייחודי.
• גזע ישי – על מגילת רות.
• יפח לקץ – על ספר דניאל.
• עלית עזרא – על ספר עזרא
• לחם הפחה – על ספר נחמיה.
• ימי קדם – על דברי הימים.

בספרים בהם הלשון נחשבת לפחות מובנת לקריאה (נביאים אחרונים, תהילים, משלי, איוב ושיר השירים) חילק המלבי"ם את פירוש לשתי חלקים: ביאור המילות, שם מסביר את הפירוש המילולי של המילים וביאור העניין בו מסיבר את הרעיון הכללי של הקטע.

סגנון הפירוש

המלבי"ם מתמקד מאד בהסבר פשט הפסוקים ובניסיון להראות כיצד לכל מילה יש משמעות. בפירוש הוא מתחיל כל קטע במספר שאלות הן בפשט הפסוקים והן מבחינה לשנית ולאחר מכן מסביר את הקטע באופן רציף.

בהקדמתו לספר ישעיהו מסביר המלבי"ם את העקרונות עליהם עומד פירושו:

עמודי התוך אשר הפירוש נשען עליהם, הם שלשה.

א] לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות, לא כפל ענין, לא כפל מאמר, ולא כפל מליצה, לא שני משפטים שענינם אחד, לא שני משלים שהנמשל אחד, ואף לא שתי מלות כפולות.

ב] לא נמצאו במליצות הנביאים ובמאמריהם, הפשוטים או הכפולים, מלות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כונה מיוחדת, עד שכל המלות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר, לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא, כי גם לא היה אפשר להמליץ האלהי להניח תחתיה מלה אחרת, כי כל מלות המליצה האלהית שקולה במאזני החכמה והדעת, ערוכים ושמורים מנוים וספורים במדת החכמה העליונה, אשר אך היא לבדה תשגיב בכחה לדבר כן.

ג] לא נמצא במליצות הנביאים קליפה בלא תוך, גויה בלא נשמה, לבוש בלא מתלבש, מאמר ריק מרעיון נשגב, דבור לא תשכון תבונה בו, כי דברות אלהים חיים כולם אל חי בקרבם, רוח חיים באפם, רוח איום אביר אדיר ונורא.

כלומר, 1) אף רעיון לא חוזר על עצמו ואין שתי מילים עם אותה המשמעות, בכל פעם שנראה שהנביא חוזר על עצמו הוא למעשה מתכוון להביע רעיון חדש. 2) כל מילה המופיעה בפסוק היא בעלת משמעות מיוחדת ויש להבין מה העיקרון העומד מאחוריה. 3) כל פסוק מביע רעיון נשגב ואינו סתמי.