מקס קלילנד

מקס קלילנד
Max Cleland
לידה	24 באוגוסט 1942; אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	9 בנובמבר 2021 (בגיל 79); אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
שם מלא	ג'וזף מקסוול קלילנד
שם לידה	Joseph Maxwell Cleland
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	אוניברסיטת אמורי ; אוניברסיטת סטטסון
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	3 ביוני 2009 – 20 בינואר 2017; (7 שנים)
תחת הנשיא	ברק אובמה
	→ ג'ון ניקולסון ויליאם מ. מאץ ←
	3 בינואר 1997 – 18 ביולי 2003; (6 שנים)
	→ סאם נון סאקסבי צ'אמבליס ←
	11 בינואר 1983 – 5 בינואר 1996; (13 שנים)
תחת המושלים	ג'ו פרנק האריס ; זל מילר
	→ דייוויד פוית'רס לואיס מאסי ←
	20 בינואר 1977 – 20 בינואר 1981; (4 שנים)
תחת הנשיא	ג'ימי קרטר
	→ ריצ'רד רודבוש בוב נימו ←
	11 בינואר 1971 – 13 בינואר 1975; (4 שנים)
	→ אד רידר באד סטאמבו ←
פרסים והוקרה
	מדליית השירות בווייטנאם; מדליית המערכה בווייטנאם; מדליה לשירות הביטחון הלאומי; כוכב הכסף; מדליית החייל; כוכב הארד ;

ג'וזף מקסוול קלילנד (באנגלית: Joseph Maxwell Cleland; 24 באוגוסט 1942 – 9 בנובמבר 2021) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת ג'ורג'יה. קלילנד, חבר המפלגה הדמוקרטית, היה גיבור מלחמת וייטנאם שעוטר בכוכב הכסף ובכוכב הארד על פעולות גבורה בקרב, ובשנים 1997–2003 ייצג את ג'ורג'יה בסנאט של ארצות הברית.

בשוך הקרבות בווייטנאם שב קלילנד לארצות הברית כשהוא חסר שלושה גפיים, ונכנס לפוליטיקה זמן קצר לאחר שהתאושש מפציעותיו. בין השנים 1971–1975 היה חבר הסנאט של ג'ורג'יה. הוא גם שימש כראש מנהל החיילים המשוחררים תחת הנשיא ג'ימי קרטר בין השנים 1977–1981, וכמזכיר המדינה של ג'ורג'יה בשנים 1982–1996 לפני שנבחר לכהונה אחת בסנאט האמריקאי. לאחר שעזב את הסנאט בשנת 2003 היה חבר בדירקטוריון של בנק היצוא-יבוא של ארצות הברית בין השנים עד 2007. בשנים 2009–2017 שימש כמזכיר הוועדה האמריקנית למצבות קרב.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קלילנד נולד ב-24 באוגוסט 1942 באטלנטה, בנם של חואניטה וילדה (קסלר) וג'וזף יואי קלילנד. הוא גדל בלית'וניה שבג'ורג'יה, והשלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת סטטסון בשנת 1964, שם היה חבר באחווה למדא קי אלפא. קלילנד נבחר כמצטיין המחזור שלו בתום לימודיו התיכוניים. לאחר מכן הוא השלים לימודי תואר שני בהיסטוריה של ארצות הברית באוניברסיטת אמורי^[1].

קלילנד שירת בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת וייטנאם והגיע לדרגת קפטן. על פעולותיו ההרואיות בשדה הקרב עוטר בכוכב הכסף ובכוכב הארד, בין היתר על לחיתמו בקרב קה סאן (אנ') ב-4 באפריל 1968.

הפציעה בקה סאן

בשנת 1968 שירת קפטן קלילנד כקצין הקשר בגדוד השני, הרגימנט ה-12, דיוויזיית הפרשים הראשונה, במהלך הקרב בקה סאן. ב-8 באפריל, חודש לפני סיום שירותו קיבל קלילנד פקודה להקים תחנת ממסר רדיו על גבעה סמוכה. מסוק הטיס אותו ושני חיילים נוספים לראש גבעה 471, מזרחית לקה סאן. כשנחת המסוק זינק קלילנד החוצה ואחריו שני החיילים. הם התכופפו בגלל הרוח שהפיק המדחף והסתובבו לצפות בהמראה. קלילנד התכופף להרים רימון יד שחשב שנפל מהאפוד שלו^[2]. הרימון התפוצץ, ההדף הטיח אותו לאחור, וקרע את שתי רגליו ואת ידו הימנית.

דייוויד לויד, חייל בחיל הנחתים של ארצות הברית שהיה בבונקר מרגמות סמוך, רץ לזירה, הסיר את חגורת הציוד שלו וקשר אותה סביב אחת מרגליו של קלילנד כדי לעצור את הדימום.

לויד סיפר שהחייל האלמוני שהיה בזירה בכה ואמר: "זה היה שלי, זה היה הרימון שלי". לדברי לויד, החייל לא נקט באמצעי הזהירות שחיילים מנוסים נוקטים בעת שליפת רימוני M26 מתוך קופסת תחמושת: כיפוף הפינים או הדבקתם על מנת למנוע השתחררות נצרה בשוגג. לחייל היה אפוד מלא ברימונים עם פינים ישרים. בשל חומרת פציעותיו של קלילנד נאלצו הרופאים לכרות את שתי רגליו מעל הברכיים ואת זרועו הימנית. הוא היה בן 25 בעת הפציעה. לאחר שעבר שיקום מהפציעה בחר להשתלב בפוליטיקה של ארצות הברית^[3].

בפוליטיקה המדינתית בג'ורג'יה

קלילנד שירת בסנאט של ג'ורג'יה בין השנים 1971 ל-1975 והפך לתומך נלהב בנושאים הקשורים לענייני חיילים משוחררים^[4]. בין השנים 1977 ל-1981 מונה בידי הנשיא ג'ימי קרטר לראש מנהל החיילים המשוחררים, לימים המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית. לאחר מכן כיהן במשך 14 שנים כמזכיר המדינה של ג'ורג'יה, מ-1982 עד 1996, ושיתף פעולה במיוחד עם מושל ג'ורג'יה זל מילר, שבעתיד ישרת לצדו בסנאט האמריקאי.

במהלך כהונתו כמזכיר המדינה קידם קלילנד חוק בנושא מניות פני בג'ורג'יה, שהפך למודל לתקנות לאומיות שמטרתן לצמצם ניצול לרעה בהרצת מניות. חוק זה שימש בהמשך כבסיס לאסדרות פדרליות שונות, בהן החוק להבהרת מניות פני (Penny Stock Reform Act of 1990) והוראות רגולטיביות של הוועדה לניירות ערך ולבורסות.

במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית בשנת 1992, תמך קלילנד במועמדותו של הסנאטור בוב קרי, גם הוא לוחם משוחרר שלחם במלחמת וייטנאם.

על פי ריאיון עיתונאי עם השחקן ג'ון ווייט שנמצא בתוספות המיוחדות של ה-DVD לסרט "השיבה הביתה" משנת 1978, קלילנד שימש באותה תקופה כיועץ לסרט הדרמה שזכה בשלושה פרסי אוסקר ועוסק בבית חולים לחיילים משוחררים.

בשנת 1977 זכה קלילנד בפרס סמואל ס. בירד עבור "שירות ציבורי יוצא דופן על ידי אדם מתחת לגיל 35," פרס המחולק מדי שנה על ידי פרסי ג'פרסון.

בסנאט של ארצות הברית

כהונתו

לאחר פרישתו של הסנאטור סם נון מהפוליטיקה, התמודד קלילנד לסנאט של ארצות הברית בבחירות 1996 וניצח בפער קטן בן 30 אלף קולות את מועמד המפלגה הרפובליקנית גאי מילנר. מועמד המפלגה הליברטריאנית, ג'ון קאשין, גרף למעלה מ-80 אלף קולות והפך את מערכת הבחירות לצמודה במיוחד.

קלילנד נחשב למתון בסנאט. אף שתמך בחלק מהצעדים התקציביים של הרפובליקנים, ואף הצביע בעד חבילת קיצוצי המס של ג'ורג' ווקר בוש ב-2001, הוא היה תומך נחרץ בזכויות הפלה ובשמירה על הגנת הסביבה. הוא התנגד לקידוחי נפט באזור השימור הארקטי (ANWR) ולמינויה של גייל נורטון למזכירת הפנים של ארצות הברית. בתחום הביטחון הלאומי וביטחון המולדת עמדותיו היו מתונות ביחס לקונצנזוס במפלגתו^[5]. הוא הצביע בעד הפיכת האבטחה בנמלי התעופה לפדרלית לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ותמך באג'נדת המלחמה העולמית בטרור של בוש. קלילנד היה תומך נלהב בסחר חופשי, והצביע בעד נרמול היחסים המסחריים עם וייטנאם, הענקת מעמד יחסי מסחר נורלמים קבועים עם הרפובליקה העממית של סין, והרחבת הסחר החופשי למדינות הרי האנדים.

קלילנד היה אחד מ-29 הסנאטורים הדמוקרטים שתמכו בהחלטה לאשר את היציאה למלחמת עיראק. מאוחר יותר הצהיר כי היו לו ספקות לגבי עמדת ממשל בוש, אך ציין כי חש לחץ בצל הבחירות הצמודות לסנאט ב-2002. בשנת 2005 אמר: "היה זה ברור שאם אצביע נגד ההחלטה, לא יהיה לי סיכוי במרוץ. פשוט הייתי מוסר להם [לרפובליקנים] ניצחון". הוא תיאר את הצבעתו בעד המלחמה כ"ההצבעה הגרועה ביותר שלי"^[6].

בחירות 2002

בשנת 2002 התמודד קלילנד מול סאקסבי צ'אמבליס על תקופת כהונה שנייה. קלילנד נהנה מיתרון ניכר בסקרים בשלב מוקדם של המרוץ, אך איבד תמיכה בשבועות שקדמו לבחירות^[7]. במאי 2002 פיגר צ'אמבליס ב-22 אחוזים בסקרים. צ'אמבליס פרסם הודעה לעיתונות בה האשים את קלילנד ב"הפרת שבועתו להגן על החוקה", לאחר שקלילנד הצביע בעד תיקון לאמנת הנשק הכימי שאפשר לנציגים ממדינות "טרוריסטיות" להשתתף בצוותי פיקוח הנשק של האומות המאוחדות בעיראק. התיקון עבר ברוב של 56–44, ו-55 סנאטורים נוספים הצביעו בעדו, בהם ביל פריסט, מנהיג הסיעה הרפובליקנית בסנאט, שבחר בצ'אמבליס להתמודד מול קלילנד.

שבוע לפני הבחירות, סקר של ה-"Atlanta Journal-Constitution" הראה שקלילנד מוביל ב-5 אחוזים, בפער של 49%–44%. ביום שבת ערב הבחירות הצטמצם יתרונו ל-48%–45%, בתוך טעות הדגימה. ביום הבחירות הפסיד קלילנד לצ'אמבליס, שגרף 53% מהקולות לעומת 46% לקלילנד. תומכיו של קלילנד ייחסו את ההפסד לתעמולת בחירות טלוויזיונית של מטה צ'אמבליס, פרי יצירתו של היועץ הפוליטי ריק וילסון, בה הוצגו דמויותיהם של אוסאמה בן לאדן וסדאם חוסיין, תוך ביקורת על הצבעותיו של קלילנד נגד צעדים מסוימים הקשורים לביטחון המולדת^[8]^[9].

הביקורת כלפי קלילנד התבססה על כך שהצביע נגד חקיקה להקמת המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית בשל סעיף שנוסף לחוק אשר הגביל את זכויות העובדים להתאגד. תומכי קלילנד טענו שהפרסומת פגעה בפטריוטיות של הסנאטור, בעוד שתומכי צ'אמבליס טענו שהיא הטילה ספק בשיקול דעתו גרידא. התעמולה מעוררת המחלוקת הוסרה בעקבות מחאות מצד פוליטיקאים בולטים, בהם הרפובליקנים ג'ון מקיין וצ'אק הייגל, שניהם יוצאי מלחמת וייטנאם^[10].

לאחר כהונתו בסנאט

בראשית ינואר 2003 עזב קלילנד את הסנאט. במקור מונה לחבר בוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר, אך התפטר כעבור זמן קצר בעקבות מינויו לדירקטוריון הבנק לייצוא-ייבוא של ארצות הברית. לפני שהתפטר אמר כי ממשל בוש "חוסם" את עבודת הוועדה בכך שמנע ממנה גישה למסמכים ולעדים מרכזיים. קלילנד היה דמות מפתח בביקורת הציבורית על חוסר השקיפות של הממשל הפדרלי האמריקאי בנוגע לפיגועי 11 בספטמבר, ובנובמבר 2003 צוטט באומרו: ”אני... לא יכול להביט בעיניו של אף אמריקאי, במיוחד בקרובי משפחות הקורבנות, ולומר שהוועדה קיבלה גישה מלאה. החקירה הזו הנה עומדת בסכנה.”

בשנת 2003 החל קלילנד לפעול למען מסע הבחירות הנשיאותי של ג'ון קרי, הסנאטור הבכיר ממסצ'וסטס ויוצא מלחמת וייטנאם גם הוא. קרי זכה במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, וקלילנד השתתף פעמים תכופות באירועי הקמפיין לצד קרי. רבים ראו בו אחד מהתומכים המשמעותיים ביותר של קרי, בין היתר כסמל להקרבות שעושים חיילים עבור מלחמות. ב-29 ביולי 2004 הציג קלילנד את קרי בנאום שנשא בוועידה הדמוקרטית הלאומית.

מסמכיו הרשמיים מתקופתו כסנאטור שמורים בספריית ריצ'רד ב. ראסל למחקר פוליטי ולימודים באוניברסיטת ג'ורג'יה. מסמכיו מתקופתו כראש מנהל החיילים המשוחררים שמורים בסספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ימי קרטר. בשנת 2007 תרם קלילנד אוסף גדול של פריטים מתקופת מלחמת וייטנאם ומזכרות פוליטיות אישיות לספרייה של אוניברסיטת סטטסון. האוסף של קלילנד כולל יותר מ-800 פריטי מזכרת, מעל 5,000 תמונות ומאות תקליטורים, סרטי צילום וקלטות וידאו.

ב-21 במאי 2009 מונה קלילנד למזכיר הוועדה האמריקנית למצבות קרב בידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה. הוא נכנס לתפקיד ב-3 ביוני ושימש בתפקיד זה עד לסיום כהונתו השנייה של אובמה.

ב-9 בנובמבר 2021 נפטר קלילנד כתוצאה מאי-ספיקת לב, בגיל 79^[11].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקס קלילנד בוויקישיתוף

מקס קלילנד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ צ'אנדליס דאסטר, Max Cleland, former VA administrator and senator, dies at 79, באתר CNN‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ ג'ף איימי, Max Cleland dies; senator and veteran lost limbs in Vietnam, באתר AP‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ ג'ים גאלאוויי, Former VA administrator and Georgia senator Max Cleland dies at home, באתר The Atlanta Journal-Constitution‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ הריסון סמית', Max Cleland, Vietnam War veteran who led VA and served in Senate, dies at 79, באתר וושינגטון פוסט, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ דאגלס ברינקלי, Max Cleland: A Veteran Who Kept Fighting From a Wheelchair, באתר פוליטיקו, 27 בדצמבר 2021 (באנגלית)
^ Max Cleland, ex-Georgia senator who lost three limbs in Vietnam, dies aged 79, באתר הגרדיאן, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ ג'ון ט. בנט, Max Cleland, injured in Vietnam, described ‘anxiety and depression’ after brutal 2002 race, באתר Roll Call‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ סרטון התעמולה של צ'אמבליס נגד קלילנד, באתר יוטיוב, שודר במקור ב-2002
^ צ'ארלס פ. פירס, Max Cleland Did Not Deserve What Rick Wilson Did to Him, באתר Esquire‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)
^ פיטר קלרסון, Political Veteran, באתר וושינגטון פוסט, 2 ביולי 2003 (באנגלית)
^ קת'רין ק. סילי, Max Cleland, Vietnam Veteran and Former Senator, Dies at 79, באתר הניו יורק טיימס, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[1] צ'אנדליס דאסטר, Max Cleland, former VA administrator and senator, dies at 79, באתר CNN‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[2] ג'ף איימי, Max Cleland dies; senator and veteran lost limbs in Vietnam, באתר AP‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[3] ג'ים גאלאוויי, Former VA administrator and Georgia senator Max Cleland dies at home, באתר The Atlanta Journal-Constitution‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[4] הריסון סמית', Max Cleland, Vietnam War veteran who led VA and served in Senate, dies at 79, באתר וושינגטון פוסט, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[5] דאגלס ברינקלי, Max Cleland: A Veteran Who Kept Fighting From a Wheelchair, באתר פוליטיקו, 27 בדצמבר 2021 (באנגלית)

[6] Max Cleland, ex-Georgia senator who lost three limbs in Vietnam, dies aged 79, באתר הגרדיאן, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[7] ג'ון ט. בנט, Max Cleland, injured in Vietnam, described ‘anxiety and depression’ after brutal 2002 race, באתר Roll Call‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[8] סרטון התעמולה של צ'אמבליס נגד קלילנד, באתר יוטיוב, שודר במקור ב-2002

[9] צ'ארלס פ. פירס, Max Cleland Did Not Deserve What Rick Wilson Did to Him, באתר Esquire‏, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[10] פיטר קלרסון, Political Veteran, באתר וושינגטון פוסט, 2 ביולי 2003 (באנגלית)

[11] קת'רין ק. סילי, Max Cleland, Vietnam Veteran and Former Senator, Dies at 79, באתר הניו יורק טיימס, 9 בנובמבר 2021 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]