מצד תמר
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הרומית בארץ ישראל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°01′36″N 35°14′35″E / 31.026754°N 35.243068°E |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   מצד תמר | |
  | |
מצד תמר הוא מצודה מהתקופה הרומאית-ביזנטית מאמצע המאה ה-3 לספירה עד סוף המאה ה-7 לספירה בצפון הר הנגב. תחילת ההתיישבות באזור הייתה בתקופה הנבטית, ואז הייתה כאן תחנה בדרך המוליכה ממואב ומכיכר הירדן דרך ממשית לבאר שבע והלאה ממנה. המצד ממוקם בראשו של מעלה תמר - שביל קדום היורד מרכס חצרה אל הערבה ודרום ים המלח.
תולדות המחקר וזיהוי האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלברכט אלט ורבים אחריו זיהו את האתר, ששמו הערבי הוא ""קצר ג'היניה אל-פוקה"", עם תמרה הנזכרת במקורות הרומאיים-ביזנטיים, כגון אצל תלמי במפת פויטינגר, באונומסטיקון של אבסביוס, בנוטיציהדיגניטטום ועוד. יוחנן אהרוני, וכן מיכאל אבי-יונה, זיהו את תמרה הרומאית בחצבה, אך בחפירות שנערכו בחצבה לא נמצאו ממצאים מן התקופה הביזנטית המאוחרת. לדעת החופר מחזקים השיקולים הגאורגרפים-היסטוריים את קביעת מיקומה של מצודת תמר במקום זה, כפי שקבע אלט.
שרידי המצד נסקרו לראשונה בידי פ' פרנק ב-1923 ואחריו בידי ג"א קירק ב-1937. בשנת 1973 החלו באתר חפירות מטעם אוניברסיטת תל אביב בראשות מרדכי גיחון, והן נמשכו בשנים 1974–1976. מהחפירות עלה כי המצודה הוקמה על אתר נבטי. כמקורות מים למצודה שימשו עין צפית בנחל צפית ומאגרי מי שיטפונות באזור.
תולדות האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן עדויות ארכאולוגיות, לכך שמצד תמר הוקם כבר בתקופה הנבטית, וכאשר השתלטו הרומאים על מדינת הנבטים בשנת 106 לספירה, כבשו אותם כשם שכבשו מבנים ויישובים אחרים באזור, והחזיקו בו עד לימי הדריאנוס, ואולי אף מאוחר יותר. הוא שוקם על ידי הקיסר אורליאנוס בעת ארגונו מחדש של הממשל הרומאי במזרח בעקבות מרד תדמור, משנת 207 לספירה ואילך, ומאז שימש כמצודה עד להכיבוש הערבי של ארץ ישראל.
העדויות הארכאולוגיות למוצאו הנבטי של בניין המצודה הן הכלים נבטיים הלא מצוירים, שנמצאו בשכבות התחתונות, ורובדי האשפה והאפר שנערמו מחוץ לחומה הדרומית-מזרחית, ושמפלסיהם כוללים כמויות גדולות של שברי חרסים נבטים מצוירים: שכבות חול חוצצות ביניהם לבין המפלסים העליונים, בהם לא נמצאו כלים נבטיים מצוירים. החוקרים מפרשים את היעלמות הקרמיקה הנבטית כתוצאה של הכיבוש הרומאי, בעוד שהקרמיקה הבלתי מצוירת הוסיפה לשמש את חיל-המצב החדש. המשכיות זאת מרמזת על המשך שירותם של הנבטים במעוזים בנגב. המצודה שופצה ושוקמה בשליש האחרון של המאה השלישית לספירה על ידי הרומאים, כך ניתן להסביר את הצטברותן של שכבות האשפה התחתונה שמחוץ לחומה הדרום מזרחית. תמרה הייתה חוליה בלימס הרומאי המאוחר והביזנטי. מבניה הפנימיים נבנו לפחות פעם אחת מחדש מן היסוד, כנראה בעקבות רעשי האדמה שפקדו את האזור מדי פעם.
על פי רשימת הכוחות הרומאיים משלהי המאה הרביעית חנה במקום "הגדוד הפלסטיני". במאה החמישית לספירה הפכו הכוחות הסדירים למיליציה חקלאית ולתפקידי המצודה התווספו ייעודים מנהליים שונים. בעקבות הכיבוש הפרסי 614 לספירה התחולל כאן הרס רב, והמצודה שוקמה בחופזה כדי לקדם את פני הכובשים הערביים.
בין הממצאים הקטנים נתגלו שלושה מטמונים ובהם 450 מטבעות, קטעי פפירוס זעירים ועליהם כתובות, שפע של קרמיקה, וחותם עם דיוקנו של זאוס-סראפיס. נמצאו גם קרוב לשלושים כתובות ביוונית, ובהם ראשי תיבות וקיצורים שיש ליחס לאדריכלים, לבנאים או לסתתי אבן. הכתובות נכתבו אדום על גבי אבנים אשר טוחו בשלב מאוחר יותר
תוכנית המצד
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית המצד היא ריבועית. בארבע פינות נבנו מגדלים רבועים בולטים וגבוהים שהיוו את עיקר הביצור. כניסה יחידה ומבנים פנימיים הנשענים על החומות וערוכים סביב חצר מרכזית קטורה (ללא גג). מידות המצודה: 36X36 מ', מידות המגדלים: 6X6 מ'. במרכז החצר נמצאת בריכת מים גדולה. עוביין הממוצע של החומות 1.25 מ'. הן בנויות אבני גזית בטוחות בחוץ בטיח לבן מבריק ובפנים טיח שונה. הובחנו שיפוצים ותיקונים שנערכו בחומות ולפחות במקום אחד ניכרה התמוטטות החומה ברעידת אדמה כאשר הנדבכים נפלו בזה אחר זה לחצר. מגדלי החומה שהשתמרו לגובה 5 מ', התרוממו כנראה לחומות ונשאו בראשם את עמודי הירי. הוכנו זיזים, עליהם הונחו קורות עץ באורך של כ-5 מ', ששימשו לקירוי הקומה הראשונה.
למצודה 37 חדרים, שגודלם 4X4 מ' כל אחד, החדרים, המקורים תקרת עץ, פנו רובם לחצר הקטורה. השער היחיד נקבע במרכז החומה הצפונית-מערבית, אשר מצידו האחד חדר המשמר ומצידו האחר חדר גדול ובו בית מלאכה או המאפייה המרכזית. שורות החדרים בדרום-מערב ובדרום-מזרח היו מיועדים למגורי ה"הקנטוריה" ומפקדיה. בחדרים שבצפון-מזרח שכנה המפקדה, הבריכה (גודלה 10X10 מ' ועומקה 3.8 מ') שבמרכז החצר המרכזית הייתה מקורה. מערכת של 12 אומנות או יותר נשאו קורות עץ, ועליהן הונחו לוחות אבן. את מימיה קיבלה הבריכה מן הגגות השטוחים של החדרים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, יד יצחק בן-צבי (1987)
- מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר, צבי ברס, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי: הממצא הארכאולוגי והאמנותי, כרך ב. יד יצחק בן-צבי (1984)
- מרדכי גיחון, הערך "תמר, מצד", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 1600–1603
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורן שמואלי ואמיל אלג'ם, מצד תמר, סקר מחצבה דוח סופי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 121, 30 בדצמבר 2009