מצד שער העמקים
מצד שער העמקים, ממוקם מצפון-מערב לקיבוץ שער העמקים הגבעה נמצאת בצומת דרכים בין שני רכסי הר הכרמל, עמק יזרעאל ועמק עכו, אתר ארכאולוגי, שרידיו מהתקופה ההלניסטית. האתר מזוהה גם עם השמות גבע ואל-חרתיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1966 נחשף באקראי קטע של קיר גזית בקצהו הצפוני של הקיבוץ. באביב 1984 החלה חפירה בת ארבע עונות באתר מטעם המדור הקלאסי של החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה. בראש המשלחת עמדו ד"ר ארתור סג"ל ומר יהודה נאור[1]. בחפירה התגלה מבצר הלניסטי עם מנהרה שקישרה למקור מים. את החפירה ליווה פרופ' בנימין מזר שהציע לזהות את האתר כשרידי הכפר הערבי הנטוש אל-חרתיה[2] (היום נמצא בשטח קיבוץ שער העמקים) ומכאן לתל החשמונאי, בשם 'גבע'[3]. זאת משום שבשוליו הדרומיים של עמק עכו, נמצאה אבן גבול עליה חרוט ביוונית 'גבע' שקושרה עם מנהרה למבצר ההלניסטי בשער העמקים. האתר בשער העמקים, מזוהה עם גבע ההלניסטית שנכבשה על ידי אלכסנדר ינאי בעת מסעו לעכו. מיקום בניית המצד הוא אסטרטגי, על כן סגנון וטיב בנייתו, מפעל המים התת-קרקעי ומהות הממצא בו- כל אלה מאששים את הזיהוי המוצע.
מבנה מרכזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר המרכזי שנחשף בחפירות של ד"ר ארתור סג"ל ויהודה נאור, הוא מבנה גזית, כמעט ריבועי 17X17 מטר, נמצא בשלמותו. מידותיו: מצפון לדרום 12.30 מטר וממזרח למערב 13.20 מטר. המבנה נשתמר לגובה של 2–3 נדבכים, כלומר, כ-1.60 מטר גובה, והוא זוהה כמגדל שרק יסודותיו שרדו. הנדבכים החיצוניים והתחתונים של המגדל הונחו בתעלות יסוד חצובות, שרוחבן הממוצע היינו 1.80 מטר. ישנם בתוך המגדל קירות המחלקים את החלל הפנימי של המגדל, לחלקים קטנים יותר הבנויים מאבני גזית (מידות בקירות הפנימיים 10.20X9.30 מטר), לעומת הקירות החיצוניים, הקירות הפנימיים מאבני הגזית, הונחו על סלע שפולס וחלקם על מסד של אבני גוויל קטנות.
הקיר החיצוני-מזרחי בנוי כולו בשיטת ראשים, שיטה שכיחה בתקופה ההלניסטית. הכניסה לתוך המבנה הייתה על כבש. הקיר החיצוני-צפוני בנוי בשיטה מעורבת, כלומר, פתינים (ראש ופתין) כלפי פנים, לסירוגין. חוסר אחידות זו אופיינית למבנה כולו. גם צורת הזיזים אינה אחידה: בנדבך אחד הונחו זו בצד זו אבן בעלת זיז בולט שעובדה רק במעט ולידה אבן בעלת זיז שעובד בקפידה. נדמה שלבוני המגדל, היציבות והחוזק של המגדל, חשובים יותר מסיתות האבנים ואחידותם. פינות המגדל בנויים בעיקר מראשים ופתנים.
הקיר המזרחי של המגדל נשתמר וממנו שרדו 3 נדבכים לכל האורך; נדבכים אלה בנויים מאבני גזית גדולות בעלות סיתות בשוליים וזיז בולט במרכז. נראה כי כל נדבך בנוי בשיטה אחרת ובאבנים בגודל שונה: הנדבך העליון- בנוי בשיטת ראשים כלפי חוץ, כלומר, כלפי מזרח ובשיטת פיתנים כלפי פנים. הנדבך האמצעי והתחתון- בנוי בבניה מעורבת. הנדבך התחתון מונח בתעלת היסוד.
בנייה זו נועדה לחזק את הקירות ולהעניק יציבות. החללים בין האבנים הגדולות של הקיר, מולאו אבני גוויל קטנות וטיט. ייתכן כי בנייתו של המגדל מעולם לא הושלם וייתכן כי נשדדו אבני המגדל לשימוש משני. בחפירה לא נתגלו סימנים המעידים על הרס מכוון בזמן מלחמה או הרס ברעידת אדמה.
המגדל נבנה בשיטה שכמוה רואים מעט הקבלות שרחבי ארץ ישראל. שיטת הבנייה של נדבכים אחדים מהמגדל, נמצאה עד כה באתרים ספורים בארץ: תל דור, עכו ושומרון. בשלושת האתרים הללו מופיעים קטעי בנייה אלה בהקשר הלניסטי מובהק- המאות 4-2 לפנה"ס[4].
כרונולוגיית הבנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התקופה התלמיית ובין ראשית התקופה הסלאוקית: שלהי המאה ה-3 לפנה"ס ובין ראשית המאה ה-2 לפנה"ס- בתקופה זו הוקם במצד המגדל שבנייתו לא הושלמה. עם הקמת המגדל, הותקנה כניסה אל מפעל המים מתוך המגדל. המגדל הוקם במקום אסטרטגי שממנו תצפתו על הסביבה. נראה שהמגדל הוקם כנקודת שמירה בימי המלחמות בין התלמיים לסלבקים, על השליטה בארץ ישראל.
- שלהי התקופה הסלאוקית: שלהי המאה ה-2 לפנה"ס, בתקופה זו המגדל יצא מכלל שימוש.
- התקופה הרומית: בעונת החפירות השלישית של ארתור סג"ל ויהודה נאור, התגלו מדרום לשרידי המגדל, קירות המקבילים לקיר הדרומי של המגדל. ממצא חומר וטיב הבנייה מתוארכים לשלב מאוחר יותר: מאות ה-1–2 לספירה. נראה כי הממצאים של התקופה המאוחרת לא קשורים לבניית המגדל, אולי היו בנייה מאוחרת של מבנה אחר.
עיטורים אדריכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת חשיפת המגדל בחפירות הארכאולוגיות, נמצאו חלקי עיטורים אדריכליים באתרם. העיטורים עשויים מאותה אבן גיר שממנה הותקנו אבני הבנייה. עיטור אדריכלי בולט שנמצא, הוא שבר כותרת קורינתית. למרות מצב השתמרות גרוע, ניתן לייחס אותה בבירור, לתקופה הלניסטית- מאות 1-2 לפנה"ס. כותרות קורינתיות בארץ ישראל, מלפני תקופת הורדוס, היו נדירות וניתן למצוא אותן במספר מועט של אתרים: עיראק אל-אמיר, תל אנפה, שומרון וקבר יאסון בירושלים.
עיטור אדריכלי נוסף ומעניין, הוא שבר כותרת פסבדו-דורית, שעיטרה חצי עמוד אחוז בקיר. ניתן להבחין בבירור, למרות מצב ההשתמרות הגרוע, באכינוס[5] ובאבאקוס[6].
ממצא נומיסמאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר נחשפו 65 מטבעות, כ- 20 מהם, הן מטבעות הלניסטיים, שנחשפו בחפירה במבנה המרכזי. שחלקן היו מהתקופה התלמית והסלאוקית ונטבעו באנטיוכיה, צידון, צור ועכו. על פני שטח החפירה, נמצאו מטבעות רומאיים מהמאות 2–3 לספירה. על כן, לא נמצאו מטבעות מהמאה ה-1 לפנה"ס.
ממצא קיראמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממצא הקרמי נחלק לשתי קבוצות עיקריות: קרמיקה מקומית וקרמיקה מיובאת.
- קרמיקה מקומית: - החרסים הקדומים ביותר-התקופה הפרסית שלהי המאה ה-5 לפנה"ס או לראשית המאה ה-4 - לא נמצאו שרידי בניה מתקופה זו, אך נמצאו כמויות גדולות של קרמיקה, לכן ניתן לייחס למקום גם את התקופה הפרסית.
- קרמיקה מיובאת: - חרסים אטיים מהמאה ה-4 לפנה"ס, ידיות רודיות ובולות (חותמות) עם ציון השם של האי ושם האגרונום או הפקיד שהיה אחראי על השוק. הבולות הן של אמפורות יין שיובאו מאיי יוון על ידי צבאות ההלניסטיות שכבשו את הארץ (ביין היווני היה שרף אורנים). בנוסף, נמצאו גם שפע של קרמיקה הלניסטית, אופיינית למאות 2–3 לפנה"ס. נראה שהפעילות העיקרית באתר התנהלה בתקופה ההלניסטית אף על פי שהקרמיקה הפרסית והאטית רומזות שהאתר היה מיושב בתקופות קדומות יותר.
נמצאו גם כלי חרס מיובאים, מתבנית יציקה- מהתקופה ההלניסטית. ניתן לראות לראשונה, כלים המיוצרים בתבנית והם נפוצים בסחר בינלאומי. כלים אלו נמצאו גם ברחבי האימפריה המוקדונית וההלניסטית, ומאוחר יותר באימפריה הסלאוקית- מאות 2–3 לפנה"ס.
מפעל מים תת-קרקעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר נמצא גם מפעל מים תת-קרקעי בשלושה חלקים: פיר כניסה אנכי, מנהרה חצובה ובור שבתחתיתו נבע מעיין. הכניסה למפעל המים הוא דרך פיר אנכי המצוי בחלקו הדרום-מזרחי של המבנה. חלקו העליון של הפיר בנוי אבני גזית וחלקו התחתון חצוב בסלע. זהו פיר מלבני בגודל 0.70X0.80 מטר ועומקו 4 מטר (הירידה אליו מתבצעת אך ורק בסולם).
בתחתית הפיר חצובות 9 מדרגות המובילות אל מנהרה, החצובה בסלע ומטויחת לכל אורכה. אורכה של המנהרה הוא 14 מטר ורוחבה 1.50 מטר. גובהה הממוצע 2 מטר. בקצה הדרום-מערבי של אותה מנהרה, ישנה הסתעפות לצפון (אורכה 2.50 מטר), היא מובילה אל הבור שנחשף בחלקו. קוטר הבור הוא 6 מטרים (פתח עגול 0.80 מטר) ותקרתו חצובה, כנראה נחצבה בשלב מאוחר לקיומו. קירות הבור מטויחים גם כן, כמו המנהרה. ככל הנראה, הפיר והמנהרה יחד, נועדו לאפשר גישה מתוך המגדל אל מקור המים התת-קרקעי, והבור שימש לאגירת מים.
מטמון המחרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרבה למבנה ההלניסטי, נתגלתה גומחה קטנה ובמרכזה שטח מרוצף באבני גוויל. הגומחה הכילה חלקי ברזל של מחרשות קדומות, שקובצו יחד בכוונה לתפוס מעט מקום לאחסנה זמנית. מצב השתמרותם טוב, ושכבת החלודה שטחית בלבד. הגומחה הכילה 4 יתדות (להבי פליחה) ו-4 טבעות להידוק יתד אל חלקי עץ המחרשה. מחרשות עתיקות דוגמת אלה, נמצאו גם בתל שקמונה ובגמלא. כלים אלה תוארכו למחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס, כלומר שלהי התקופה ההלניסטית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארתור סגל ויהודה נאור, "ארבע עונות חפירה באתר הלניסטי בשער העמקים", קדמוניות 81–82 עמ' 24–30, תשמ"ח 1988
- Arthur Segal, Jolanta Mynarczyk, Mariusz Burdajewicz, Excavations of the Hellenistic Site in kibbutz Sha'ar-Ha'Amakim (Gaba) - Final report, המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, 2014
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן קירזנר, שער העמקים (א') דוח סופי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 126, 8 ביולי 2014
- שער העמקים (צפון) (5), באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארתור סג"ל ויהודה נאור, קדמוניות, כרך 81–82, עמודים 24–30
- ^ מיכה לוין, מיקומה של גבע פרשים, מתוך "גבע-תגליות ארכאולוגיות בתל אבו שושה-משמר העמק", עורך בנימין מזר, עמודים 4, 219–223
- ^ זאב ספראי ומיכה לוין, "גבע בימי החשמונאים", קדמוניות כא 81–82
- ^ הערך "שער העמקים", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 4, עמודים 1550–1552
- ^ אכינוס (Echinus) - בסדר הדורי (קיים גם בסדר האיוני ובסדר הקורינתי), חלקה התחתון של הכותרת, המתרחב ועולה עד שמתחבר לאבקוס
- ^ אבקוס (Abacus) - לבנה שטוחה הנמצאת מעל הכותרת ומעליה מונח הארכיטרב