מפרץ סלצברגר
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
על שם |
ארתור הייז סלצברגר ![]() |
מיקום |
ים רוס ![]() |
סוג |
מפרץ ![]() |
מידע נוסף | |
קואורדינטות | 77°S 152°W / 77°S 152°W |
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
![]() ![]() |
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e6/AN_-Edward_VII_peninsula.png/240px-AN_-Edward_VII_peninsula.png)
מפרץ סלצברגר (באנגלית: Sulzberger Bay) הוא מפרץ בין האי פישר, אנטארקטיקה, לאי פולמר, לאורך חוף ארץ אדוארד השביעי. המפרץ התגלה על ידי המשלחת הראשונה של ריצ'רד בירד לאנטארקטיקה ב-5 בדצמבר 1929, ובירד קרא לו על שם ארתור הייס סלצברגר, מו"ל הניו יורק טיימס, שתמך במשלחות בירד בשנים 1929–1930 ו-1933–1935.
מפרץ סלצברגר חודר אל קדמת מדף הקרח סלצברגר (77°0′S 148°0′W / 77.000°S 148.000°W), מדף קרח, שאורכו כ-137 ק"מ ורוחבו כ-80 ק"מ והוא גובל בחוף ארץ מרי בירד בין חצי האי אדוארד השביעי וחצי האי גסט. מדף הקרח נצפה ומופה בקווים גסים על ידי משלחת בירד לאנטארקטיקה (1930-1928).
אגן סלצברגר (77°0′S 152°30′W / 77.000°S 152.500°W) הוא אגן תת-ימי על מדף הקרח רוס המרכזי, שקיבל את שמו מקרבתו אל מפרץ סלצברגר.
היווצרות קרחונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדף הקרח הוציא קרחונים תוך יום מרעידת האדמה והצונמי בסנדאי (2011). מדענים מקשרים את הינתקות הקרח לצונאמי, שהגיע אל מדף הקרח, במרחק כ-13,6 ק"מ ממרכז רעש האדמה. הקרחון העיקרי היה בערך בשטחו של האי מנהטן. השטח הכולל שהקרחונים ניתקו ממדף הקרח מגיע לקרוב ל-125 ק"מ. קטע זה של המדף לא זע מאז 1946.[1][2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Japan Tsunami Broke Huge Icebergs Off Antarctica", Livescience.com, August 8, 2011 לייבסיינס, "הצונאמי של יפן שבר קרחוני ענק מאנטארקטיקה 8 באוגוסט 2011
- ^ קלי מ. בראנט, אמיל א. אוקאל, דאגלס ר. מקאייל, ז'ורנאל לגלציולוגיה, "ההונשו (יפן) חולל הינתקות ממדף קרח באנטארקטיקה", כרך 57, גיליון 205, עמ' 188-785 28 באפריל 2011