מערת לומאס רישי

מערת לומאס רישי
	הכניסה למערת לומאס רישי
	הכניסה למערת לומאס רישי
מידע כללי
מדינה	הודו
מיקום	סולאטנפור במדינת ביהר
קואורדינטות	25°00′23.2″N 85°03′52.3″E / 25.006444°N 85.064528°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי מערת לומאס רישי

מערת לומאס רישי היא אחת ממערות בראבר (אנ') בגבעות בראבר ונגארג'וני של מחוז ג'הנאבאד (אנ') במדינת ביהר בהודו. מערה חצובה זו נחצבה כמקדש. היא נבנתה בתקופת אשוקה של האימפריה המאורית במאה ה-3 לפני הספירה, כחלק מהאדריכלות הקדושה של האג'יוויקים, קבוצה דתית ופילוסופית עתיקה בהודו שהתחרתה עם ג'ייניזם ונכחדה עם הזמן. האג'יוויקים היו אתאיסטים ודחו את הטקסים של הקארמה קאנדה^[א] כמו גם רעיונות בודהיסטיים. הם היו קהילות של ספגנים וערכו מדיטציות במערות בראבר. ועם זאת, אין במערת לומאס רישי הקדשה אפיגרפית מפורשת לאג'יוויקה, בניגוד לרוב מערות בראבר האחרות, ואולי דווקא נבנתה על ידי אשוקה עבור הבודהיסטים.^[1]

החזית בסגנון הצריף בכניסה למערה היא השריד המוקדם ביותר של "קשת הצ'איטיה" או גוואשקה (אנ'), שהייתה עתידה להיות תכונה חשובה באדריכלות הודית חצובה בסלע (אנ') ובעיטור פיסולי במשך מאות שנים. ברור שהצורה הייתה רפרודוקציה באבן של מבנים בעץ.

לדברי פיה ברנקצ'ו, מערת לומאס רישי, יחד עם מערת סודאמה הסמוכה, נחשבת על ידי חוקרים רבים כ"אב הטיפוס למערות הבודהיסטיות של הדקאן המערבי, במיוחד המבנה מסוג אולם צ'איטיה שנבנה בין המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-2 לספירה.^[2]

תחילה אולם גדול, שהכניסה אליו מהצד וצורתו מלבנית בגודל 9.86X5.18 מטרים, ששימש כאולם כינוסים. עוד יותר פנימה נמצא אולם שני, קטן יותר בגודלו, שהוא חדר חצי-כדורי, בקוטר 5 מטרים, עם תקרה בצורת כיפה, שהגישה אליו מהחדר המלבני היא דרך מעבר מלבני צר. הקירות של החדרים מלוטשים היטב.^[3]

מיקום

מערת לומאס רישי חצובה בסלע גרניט מונוליתי קשה של גבעות בראבר, משמאלה מערת סודאמה הקטנה יותר. האתר קרוב לנהר פָאלְגוּ, ומרכז המידע של מערות בארבר נמצא בקרבת מקום.^[4] המערה נמצאת 30 קילומטרים צפונית לגאיה (אנ') בביהר, מדינה מזרחית בהודו וכ-1,500 קילומטרים ממערות אג'אנטה. היא מרוחקת מאתרים ארכאולוגיים מרכזיים אחרים הקשורים לאמנות ואדריכלות; לדוגמה, היא שוכנת במרחק של כ-1,000 קילומטרים ממאתורה (אנ') וכ-2,200 קילומטרים מגנדהארה.^[5]

היסטוריה

מערת לומאס רישי נחצבה בתקופת שלטונו של הקיסר אשוקה מאימפריית מאוריה, והוענקה במתנה לנזירים אג'יוויקים. היא מתוארכת למאה ה-3 לפני הספירה. באותן גבעות גרניט נחצבו מערות נוספות, כולן במאה ה-3 לפני הספירה, על סמך הכתובות שנמצאו במערות. שש המערות האחרות הן (1) קארנה צ'אופר, (2) מערת סודאמה, (3) מערת וישמיטרה, (4) מערת גופי, (5) מערת ואפיאקה, ו-(6) מערת ודאטיקה. שלוש האחרונות נחפרו בגבעת נגארג'וני ממזרח לגבעת בראבר.^[6]

בורגס, בסקר מקדשי המערות שלו מהמאה ה-19, ראה במערת לומאס רישי האג'יוויקית אבן דרך המהווה עוגן לכרונולוגיה של המערות. לפי פיה ברנקצ'ו, מערת לומאס רישי, יחד עם מערת סודאמה הסמוכה, נחשבת על ידי חוקרים רבים כ"אב הטיפוס למערות הבודהיסטיות של דקאן המערבית, במיוחד המבנה מסוג אולם צ'איטיה שנבנה בין המאה ה-2 לפנה"ס למאה ה-2 לספירה".^[2] לפי וידיה דג'יה, "אולם הצ'איטיה במערת קונדוויט הוא צאצא ישיר של מערת לומאס רישי, ומנזרים בודהיסטים אחרים המבוססים על ויהארה הגיעו בעקבותיה".^[2] הכניסה של מערת לומאס רישי, קובע ג'יימס הארלה, "הדוגמה המוקדמת ביותר של קשת הצ'איטיה", שהתפתחה מאוחר יותר לגוואשקה (אנ') (קשת מחודדת מכופפת (ogee) באדריכלות הגותית האירופית), תכונה שהפכה מאוחר יותר ל"נפוצה ביותר בכל המוטיבים האדריכליים ההודיים".^[3]

לפי ארתור בשאם, המוטיבים של הפיל ושאר המוטיבים שנחצבו בקשת הצ'איטיה והקירות של מערת לומאס רישי הם אלה של אג'יוויקה, וזה והכתובת של אשוקה שנתן להם מערות סמוכות, מעיד על היותם התושבים המקוריים. הם נטשו את המערות בשלב מסוים, ואז בודהיסטים השתמשו בה כי יש את הכתובות בודהימולה וקלסה-קנטרה במשקוף הדלת של המערה הזו. לאחר מכן, קובע בשאם, מלך הינדי בשם אננטברמן, משושלת מאוקרי, הקדיש את המערה לקרישנה, במאה ה-5 או ה-6. עדות לכך היא הכתובת בסנסקריט שנמצאה על הקשת.^[7]

א.מ. פורסטר ביסס את הסצנה החשובה ב"מערות מראבר" (Marabar Caves) הפיקטיביות ברומן שלו "מסע להודו (אנ')" (1924), שהוסרט ב-1984, על מערות אלו, בהן ביקר.^[8]

מאפיינים

למערה זו חזית מקושתת המחקה כנראה אדריכלות עץ מאותה תקופה. בשולי הדלת, לאורך העיקול של הארכיטרב, מתקדמת שורה של פילים לכיוון סמלי הסטופות. זוהי הצורה האופיינית של "קשת צ'איטיה" או צ'אנדרשלה, מאפיין חשוב של אדריכלות ופיסול בסלע במשך מאות שנים. ברור שמדובר בשחזור אבן של מבני עץ. לפי גופטה, ממשיכי דרכה המיידיים של מערת לומאס רישי הם מערות קונדיווט (אנ') וגונטופאלה (אנ'). חזית המערה החצובה היא בצורת בקתת קש הנתמכת על ידי תמוכות עץ ויש לה פתח שנחצב בצורה מורכבת כדי לשכפל את אדריכלות העץ. המרזבים שלו מעוקלים והקישוט מעל הכניסה בצורת סיר. הקישוט ב"ארכיטרב המעוקל" מורכב מגילופים של פילים בדרכם למבנה דמוי סטופה.

כתובות

במערת לומאס רישי אין כתובת של אשוקה, אולי משום שהמערה מעולם לא הושלמה עקב בעיות מבניות של גלישת הסלע.^[9] עם זאת, מקובל לחשוב שגם היא נוצרה בסביבות 250 לפני הספירה, כמו המערות האחרות, בגלל הדמיון של המבנה הפנימי ומידת הגימור של הסלע, הקירות מלוטשים בצורה מושלמת, למעט הקמרון שחפירתו נקטעה. מצד שני, יש בה כתובת הרבה יותר מאוחרת של אננטברמן מעל הכניסה, מהמאה ה-5 לספירה.

הפסקת הבנייה

לטענת גופטה, התאוריה לפיה אין במערת לומאס רישי כתובת של אשוקה משום שהיא לא הושלמה בתקופתו, מתנגשת עם העובדה שמערת ויוואקרמה, מערה נוספת בגבעות בארבר, שאף על פי שהיא לא גמורה, בכל זאת קודשה על ידי אשוקה. קידוש מערה יכול להיעשות אפוא במהלך העבודה. זה יכול לרמוז שלומאס רישי, עם התבליטים שלה, למעשה מתוארכת לאחר שלטונו של אשוקה.

גופטה מאמין למעשה שלומאס רישי מתוארכת לאחר תקופת אשוקה ולאחר תקופת נכדו דסאראתה, ונבנתה בסופה תקופת אימפריית מאוריה, תחת שלטונו של הקיסר האחרון בריהאדראתה (אנ'), והעבודה עליה נעצרה בפתאומיות בשנת 185 לפנה"ס עם ההתנקשות בבריהאדראתה וההפיכה של פושיאמיטרה שונגה (אנ'), מייסד שושלת שונגה (אנ'). ידוע גם כי פושיאמיטרה שונגה רדף את הבודהיסטים והאג'יווקים, מה שמסביר את הפסקת העבודה המיידית. לטענת גופטה, על הפסקה הפתאומית של העבודות מעיד היעדר גימור, אפילו משוער, של הרצפה, עם למשל נטישה במצב של כמה מהמורות של סלעים על הרצפה שנדרשו רק כמה דקות של עבודת סתתים מיומנים על מנת לקבל רצפה ישרה למדי.

כניסות למערת סודאמה, ובהמשך, מערת לומאס רישי, גבעת בראבר.
תוכנית המערה
ייצוג נפח של מערת לומאס רישי. חציבת הקמרון מעולם לא הסתיימה.
הכניסה למערה
התפתחות קשת צ'איטיה ממערת לומאס רישי ואילך, מתוך ספר מאת ההיסטוריון פרסי בראון
אדריכלות עץ משוכפלת באבן

כתובתו של אננטברמן (המאה ה-5–6 לספירה)

במערות בראבר מופיעות גם מספר כתובות הינדיות של המלך אננטברמן משושלת מאוקרי (אנ') מהמאה ה-5–6 לספירה: כתובת של אננטברמן מעל פתח המערה של לומאס רישי,^[7] וכתובת מערת גופיקה וכתובת מערת ודאתיקה במערות של קבוצת נגארג'וני, באותן מערות שבהן נמצאות גם כתובות ההקדשה של נכדו של אשוקה, דסאראתה מאוריה (אנ').

המונח אג'יוויקי נמצא לעיתים קרובות מחוק כמעט בכל הכתובות במערות מתקופת מאוריה של מערות בראבר ונגארג'וני. נראה שהמונח הזה נמחק בתקופת שלטונו של השליט אננטווארמה משושלת מאוקרי, כאשר במערות אלו הוצבו פסלי האלילים של קרישנה ושיווה, מה שהוביל לירידה בהשפעת האג'יווקים.^[10]

לקריאה נוספת

Basham, A.L. (1951). History and Doctrines of the Ājīvikas (2nd ed.). Delhi, India: Moltilal Banarsidass (Reprint: 2002). ISBN 81-208-1204-2. originally published by Luzac & Company Ltd., London, 1951.
Balcerowicz, Piotr (2015). Early Asceticism in India: Ājīvikism and Jainism (1st ed.). Routledge. p. 368. ISBN 9781317538530.
Warder, Anthony K. (1998). "Lokayata, Ajivaka, and Ajnana Philosophy". A Course in Indian Philosophy (2nd ed.). Delhi: Motilal Banarsidass Publishers. pp. 32–44. ISBN 9788120812444.
Harle, J.C. (1994). The Art and Architecture of the Indian Subcontinent. Pelican History of Art (2nd ed.). Yale University Press. ISBN 0300062176.
Michell, George (1989). The Penguin Guide to the Monuments of India, Volume 1: Buddhist, Jain, Hindu. Penguin Books. ISBN 0140081445.
Jarzombek, Mark M. (27 במאי 2014). Architecture of First Societies: A Global Perspective. John Wiley & Sons. ISBN 978-1-118-42105-5. {{cite book}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערת לומאס רישי בוויקישיתוף

ביאורים

^ חלק של הוודות המפרט את ביצוע טקסים וטקסי הקרבה למען תועלת חומרית או לשחרור, המבוצעים על ידי ברהמינים

הערות שוליים

^ Le, Huu Phuoc (2010). Buddhist Architecture (באנגלית). Grafikol. p. 104. ISBN 9780984404308.
^ ¹ ² ³ Pia Brancaccio (2010). The Buddhist Caves at Aurangabad: Transformations in Art and Religion. BRILL Academic. pp. 26–27. ISBN 978-90-04-18525-8.
^ ¹ ² James C. Harle (1994). The Art and Architecture of the Indian Subcontinent. Yale University Press. pp. 24–25. ISBN 978-0-300-06217-5.
^ "Barabar Caves". Official website of Bihar Tourism. אורכב מהמקור ב-2015-07-19.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
^ Sigfried J. de Laet; Joachim Herrmann (1996). History of Humanity: From the seventh century B.C. to the seventh century A.D. UNESCO. pp. 98–99. ISBN 978-92-3-102812-0.
^ Sir Alexander Cunningham (1871). Four Reports Made During the Years, 1862-63-64-65. Government Central Press. pp. 43–52.
^ ¹ ² Arthur Llewellyn Basham (1951). History and Doctrines of the Ajivikas, a Vanished Indian Religion. Motilal Banarsidass. pp. 153–159. ISBN 978-81-208-1204-8.
^ Sarker, Sunil Kumar (2007-01-01). A Companion to E.M. Forster. Atlantic Publishers & Dist. p. 708. ISBN 978-81-269-0750-2.
^ Buddhist Architecture par Huu Phuoc Le p.102
^ Basham, A. L. (1951). History and doctrines of the ajivikas. pp. 158–159.

[1] חלק של הוודות המפרט את ביצוע טקסים וטקסי הקרבה למען תועלת חומרית או לשחרור, המבוצעים על ידי ברהמינים

[HP104-2] Le, Huu Phuoc (2010). Buddhist Architecture (באנגלית). Grafikol. p. 104. ISBN 9780984404308.

[Brancaccio2010p26-3] ¹ ² ³ Pia Brancaccio (2010). The Buddhist Caves at Aurangabad: Transformations in Art and Religion. BRILL Academic. pp. 26–27. ISBN 978-90-04-18525-8.

[Harle1994p24-4] ¹ ² James C. Harle (1994). The Art and Architecture of the Indian Subcontinent. Yale University Press. pp. 24–25. ISBN 978-0-300-06217-5.

[Bara-5] "Barabar Caves". Official website of Bihar Tourism. אורכב מהמקור ב-2015-07-19.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)

[6] Sigfried J. de Laet; Joachim Herrmann (1996). History of Humanity: From the seventh century B.C. to the seventh century A.D. UNESCO. pp. 98–99. ISBN 978-92-3-102812-0.

[cunningham43-7] Sir Alexander Cunningham (1871). Four Reports Made During the Years, 1862-63-64-65. Government Central Press. pp. 43–52.

[Basham1951p153-8] ¹ ² Arthur Llewellyn Basham (1951). History and Doctrines of the Ajivikas, a Vanished Indian Religion. Motilal Banarsidass. pp. 153–159. ISBN 978-81-208-1204-8.

[9] Sarker, Sunil Kumar (2007-01-01). A Companion to E.M. Forster. Atlantic Publishers & Dist. p. 708. ISBN 978-81-269-0750-2.

[HP-10] Buddhist Architecture par Huu Phuoc Le p.102

[11] Basham, A. L. (1951). History and doctrines of the ajivikas. pp. 158–159.

[א]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]